כפי שניתן לראות, אני כבר כמעט שבוע בארץ. לצערי לא הספקתי לעשות כל כך הרבה. פרט ללערוך סרטון שלנו מנגנים בדירה (חמש דקות) ולהוסיף לו פתיח קצרצר (חמש שעות), ולצלם השלמות לסרט סטודנטים, אני חושב שביליתי את רוב הזמן שלי במיטה עם מיכל. אני מדבר על לישון, כן? אני אוהב לישון. לא, פשוט פחדתי לרגע שתחשבו שאני מדבר על סקס.

בכל אופן, לאחר מספר ימים כאלה, מיכל חזרה לביתה לנשום קצת אוויר תל-אביב צח ואני זכיתי בשיעול מוזר בתוספת קצת חום, שגרם לאמי לרוץ לחפש את החיסון לשפעת החזירים, ולמיכל להודיע לי שהיא תתמוך בי מהדירה שלה בתל אביב עד לקבלת אישור מהרופא שלי על מצב בריאותי תקין. אני מודה שבהתחלה נעלבתי מעט, אבל אז חשבתי על מצבים דומים, למשל, כמו שיהודי ארה"ב תומכים בישראל.. פשוט, מרחוק? או שמפלגה תומכת בממשלה, אבל, מהאופוזיציה..?

מעודד מהחיזוקים הקלושים שהמצאתי לעצמי, ניצלתי את הזמן הפנוי לעריכת הסרט הרביעי והאחרון שלי מתאילנד, שצילמתי ביום האחרון של הטיול. התוצאה לפניכם:

דרך אגב, אני בסדר, אני לא חושב שיש לי שפעת החזירים. ולא, אני לא עושה אוינק.

דברים מעניינים קרו השבוע בדירה.

ראשית, הדירה היוותה לוקיישן למספר סצינות בסרט הקולנוע הישראלי "רדיקל" המצטלם בימים אלו. כמה נקודות:

• כמו בכל סרט, גם כאן כשרוצים להתחיל לצלם באחת עשרה בבוקר מתחילים בעצם בשלוש בצהריים.
• גם בסרט הזה רן השתתף בתפקיד קטנטן בתור שוטר.
• אפי חזר לדירה כמה שעות אחרי הצילומים ומצא שתי שחקניות חצי ערומות מסתובבות בבית (שאר הצוות תיכנן לחזור לצלם בדירה בלילה והשאיר אצלנו ציוד ואת שתי השחקניות. בסוף כמובן הם לא חזרו).
• אחרי ששמרנו על שלום בית עם השכנים בזמן המסיבות שלנו, השירה עם הגיטרות והתופים והחזרות באמצע הלילה, הפעם שברנו שיא כשהשכנים הדתיים כעסו שבאמצע השבת הנחנו פנסים בחצר וכמה מהשחקנים החליטו להלהיט אותם יותר ולריב איתם. שאר השכנים היו דווקא די נחמדים ואפילו התעניינו בנעשה.
• התקוות של תומר לחזור הביתה מתאילנד לבית מבולגן (כדי להוכיח לרן שלא רק הוא מבלגן) כמעט ונענו לאחר שהיו בדירה יותר מעשרים אנשים וציוד צילום בכמויות ויתרה מזאת- אחת השחקניות איבדה חולצה והצוות נאלץ להפוך את כל הדירה בשביל לחפש אותה. למזלו של רן כשהצוות עזב הם השאירו את הדירה מסודרת בצורה מופתית (יותר משהדירה היתה אי פעם), מלבד שתי השחקניות שהוזכרו קודם לכן.

שנית, כשכתבנו למעלה שאפי חזר לדירה זו לא היתה טעות דפוס- אפי הפך להיות רשמי חלק מהקאסט הקבוע של הדירה לאחר שנפרדנו מדור בצער רב (לא בציניות), אבל אל דאגה, דור עוד יבקר וישתתף בקטעים שלנו, עד אז אתם מוזמנים לצפות בקליפ הבא שלנו:

שפעת החייזרים

דיייייייייייייייייייייייייייייייי!

תפסיקו עם זה כבר! ולא, אני לא מתכוון להיסטריה סביב המחלה הזו (שגם היא לדעתי יצאה מפרופורציות אבל היא לחלוטין מובנת). אני מתכוון על הבדיחה המטופשת שכל איש ואיש בישראל בטוח שהוא הראשון שחשב עליה למרות שהיא מצחיקה כמו סרט תיעודי בערוץ 23. אני מדבר כמובן על הבדיחה הכל כך מתוחכמת שתשמעו מפי מישהו (לא ספציפי, כל פעם מישהו אחר) בכל פעם שנושא שפעת החזירים עולה לאויר – "מי שחולה בשפעת במקום להתעטש עושה אויינק אויינק". תענו לי ברצינות רגע, כי באמת מעניין אותי, יש מישהו שבאמת, אבל באמת חושב שהבדיחה הזו מצחיקה בוארייציה כלשהי??? כי אני חושב שהבדיחה הזו (ואני מתבייש כשאני כותב את המילה בדיחה) היא הדבר הכי פחות מצחיק ששמעתי בחיים שלי ושמעתי הרבה דברים לא מצחיקים (וגם אמרתי הרבה כאלה). אבל מילא שהיא נורא לא מצחיקה ומאד לא מתוחכמת, אני צריך לשמוע אותה על בסיס יומי (ולפעמים יותר מפעם ביום), מפי כל עובר ושב שהמחלה הזו מוזכרת לידו??? אפילו אם איזה רב בכיר היה מצהיר שמי שנדבק במחלה רשאי לאכול בשר וחלב ביחד- זה היה יותר מצחיק. בבקשה תפסיקו.

ועוד בנושא המחלה, אני חושב שהדבר הכי גרוע במחלה הזו היא להגיד "חליתי בשפעת החזירים". זה נשמע כל כך רע וגורם לאנשים להירתע אוטומטית. מאיפה בא השם הזה בכלל? לא שמעתי אף אחד קורא לאיידס שפעת הקופים, אפילו שזה התחיל מאיזה קוף, אז למה לקרוא בשם כל כך מעליב למחלה שנדבקו בה כל כך הרבה (וזה לא שהיא התחילה בגלל שמישהו שכב עם חזיר או משהו כזה).

אני חושב שאני נדבקתי בשפעת הקרנפים עם כמות הפעמים שאני אוכל שם.

הקורבן הראשון של המחלה

 אצבע מאשימה

ובהמשך לפינתנו- "דברים שמרגיזים את רן בלי פרופורציה למרות שהם זניחים ולא מפריעים לאף אחד ביקום חוץ ממנו":

היום נסעתי ברכבת ומולי ישב בחור בסביבות השלושים לחייו וקרא בעיתון תוך כדי שהוא אוכל ביסלי בצל. הכל היה טוב ויפה עד ששמתי לב שהבחור באופן עקבי דוחף את האצבע לתוך הפה המלא בעיסת ביסלי ומעביר בעזרתה דפים בעיתון מבלי לחוס ולו על דף אחד מסכן. מיותר לציין שדי נגעלתי ומייד שלפתי את המחברת שלי בשביל להזכיר לעצמי על מה לכתוב היום בפוסט. כמובן שכל מחשבה שעוד היתה לי בראש לבקש ממנו את העיתון נגוזה כלא היתה באותה שניה ארורה שבה הבחנתי בתופעה.

בכלל, איזה מנהג מגונה זה להכניס את האצבע לפה בכל פעם שאתה רוצה להעביר דף בעיתון או בספר. איך זה שרד את כל השנים האלה? אתה מצפה שהחברה הנאורה שלנו תפלוט מתוכה תופעות שנויות במחלוקת כמו זו. הסיבה היחידה שבגינה אני מוכן לקבל את המנהג הזה היא אם אתה בן שבעים וכבר מאוחר מבחינתך לשנות את ההרגלים שטיפחת לעצמך בזמן שישבת בכלא בתקופת המנדט הבריטי בגלל שפוצצת את מלון המלך דוד והעיתון היחידי שיצא לך לעיין בו היה העיתון "דבר" המעופש שהצלחת לגנוב מהפח של השומרים, שזרקו אותו לאחר שסיימו לקרוא בו בשירותים והדפים בו היו כל כך דביקים שהדרך היחידה שלך להעביר דף היתה עם אצבע מעט רטובה. את זה אני יכול להבין אבל אנשים יחסית צעירים שעושים את זה צריכים להיעצר או לפחות לקבל דו"ח או משהו… זה יותר מוצדק מחצי מדו"חות החנייה שאני מקבל. אני פונה לאנשים שעושים את זה בבקשה- תפסיקו, זה לא יפה. אני מבטיח לכם שאפשר להעביר דף גם בלי זה ויש מיליוני אנשים שעושים את זה יום יום, ואם אתם מתקשים להאמין לי אני מוכן אפילו לעשות עבורכם הדגמה קצרה:

אתם רואים? זה מאד פשוט!

כנראה שאנשים אחרים אני כבר לא אצליח לתקן אז אין לי ברירה אלא לנסות לתקן משהו אצלי וללכת לאיזו סדנה לעצבים או לחזור לסדנת לקיחת דברים בפרופורציה.

שלום לכולם,

בעוד כמה שעות אעלה על טיסת אל-על בקו בנגקוק-הדירה. בזמן שאני מתקפל במטוס בצורות לא הגיוניות, תוכלו לראות את הסרט החדש שלי, מטיול בכמה חופים יפים יותר ויפים פחות. אני קורא לו: איך לערוך צילומים לא קשורים למשהו שנראה לא רע.

דרך אגב, אני מקנא ברן שתמיד יש לו משחק מילים לרשום בכותרת. אז גם אני רשמתי הפעם. הא.

שלכם,

אני עייף. עושה רושם שאני תמיד עייף ולא משנה כמה אני ישן, לא שאני ישן הרבה. עייפות זאת דרך חיים, אתה פשוט נגרר לזה ואי אפשר הרי להשלים שעות שינה באמת, גם אם לילה אחד אני אשן הרבה השבוע זה לא יכסה את הלילות הקודמים. מעניין אם אפשר למות מחוסר שינה או שבסוף פשוט מתמוטטים ונרדמים, זה תמיד עניין אותי.

נמאס לי שאומרים לי "אתה עייף? שתה קפה!" זה לא עובד, קפה לא באמת מעיר אף אחד. זאת פיקציה ויום אחד אני עוד אוכיח את זה לכולם. לדעתי מה שקורה בתכל'ס זה שאנשים מגיעים לעבודה עייפים ויודעים שעוד מצפה להם יום עבודה ארוך ורק המחשבה הזאת מעייפת אותם עוד יותר, ואז הם יושבים על קפה ומדברים על ענייני היום ובזמן שהם בטוחים שמה שמעיר אותם זה הקפה, למעשה מה שמעיר אותם זו השיחה על הפרק שהיה אתמול באח הגדול או בהישדרות. יש גם תמיד את אלה שתגיד להם שהקפה לא עוזר לך להתעורר ואז הם יבואו לך עם התובנה "תשתה תה, רק שתדע שיש בזה יותר קפאין מבקפה." אני תמיד עונה להם שישלחו את זה ל"הידעת" של בזוקה.

הדבר שהכי מצחיק אותי בעניין של הקפה זה המסורות העתיקות שיש לכל אחד ושהוא בטוח שבלי זה הקפה שלו לא יהיה טעים באותה מידה. למשל תמיד כשאני מכין קפה לאמא שלי, אם עברו יותר מעשר שניות מאז שהקומקום רתח היא שולחת אותי להרתיח אותו שוב. אם המים לא בטמפרטורה כמו בלוע של הר געש אז זה לא טעים לה באותה מידה (עזבו את זה שהיא בכל מקרה מחכה שזה יתקרר אחרת אי אפשר לשתות את זה), אבא שלי כנראה לא ישתה את הקפה אם הוא לא יוגש אליו בכוס זכוכית, ועוד כל מיני מסורות מוזרות שיש לאנשים כמו לערבב רק בכיוון השעון, להחזיק את הכוס רק ביד שמאל, לקפוץ שלוש פעמים במקום לפני המזיגה וכהנה וכהנה (וכהנא צדק).

עוד משהו שמציק לי בקשר לקפה- המכונות קפה בארץ. כל סוגי הקפה במכונה הם אותו הדבר, על מי הם מנסים לעבוד? אני בטוח שאצל האיטלקים יש הבדל משמעותי בין קפה הפוך, קפוצ'ינו ונס קפה ואצל השיווצרים יודעים מתי זה שוקו שוויצרי ומתי זאת שוקולטה. רק אצלנו זה הכל אותו טעם בשם אחר. יש במכונה הזאת שתי אבקות- אבקת קפה ואבקת קקאו ומהן מכינים את משקאות הקפה והשוקו בהתאמה.  מה הבעיה? תשקיעו בנו קצת. אגב זאת תמונה ממכונת הקפה בעבודה שלי:

עברית קשה שפה

עוד פיקציה באותו תחום זה משקאות האנרגיה למינהם. אם פעם היה רק רד-בול ואז צצו כל מיני חיקויים, היום כבר אי אפשר לעקוב אחרי כל הסוגים שיש וכבר לא יודעים מה חיקוי של מה. מה שמצחיק זה שאפילו השמות שלהם מסגירים שהם חיקוי אחד של השני: רד, בלו, XL, XI ולכל אחד יש קמפיינים גדולים של פרסומות, תחסכו כסף על הפרסום ותשקיעו יותר משאבים בבחירת השם למוצר. לי בכל אופן זה לא עוזר. נכון שהיתה את הפעם ההיא שהייתי במסיבה עם שתייה חינם ושתיתי 2 ליטר של רד-בול (זה פאקינג 8 פחיות, אין לי מושג איך זה קרה, אני אפילו לא הכי אוהב את זה…) ואז לא ישנתי לילה שלם אבל לדעתי זה רק בגלל שהרגשתי שהקיבה שלי מלאה בנוזלים שעוברים כל הלילה מצד לצד.

הדבר הכי טוב ברד-בול זה המתחם שלהם בטעם העיר כל שנה. איכשהו הוא מושך אליו את כל הערסים ואז במקום שהערסים יסתובבו ויציקו לך הם מגודרים בתוך שטח קטן עם הרבה רד-בול ומזרחית.

אין לי שום בעיה עם מוסיקה מזרחית. יש אפילו לא מעט שירים מזרחיים שאני אוהב, ומצחיק להגיד את זה כי אני אשכנזי- אבל אני אפילו גדלתי על זוהר ארגוב (תרתי משמע, הבית שלי לא רחוק מהמקום שהוא קבור בו). יש רק דבר אחד שמטריד אותי כרגע בנוגע למוסיקה המזרחית- אני צריך שמישהו יסביר לי אם יש קשר בין קובי פרץ למשה פרץ והאם מישהו שאוהב אחד מהם צריך לאהוב גם את השני? עושה רושם כאילו הם חייבים לבוא ביחד. ומה הסיפור עם סטלוס ואורן חן? הם ביחד יותר שנים מאריק ובנץ. לא נמאס להם להיות משוייכים אחד לשני? פעם הייתי בטוח שאורן חן זה בכלל שם המשפחה של סטלוס.

מימין: סטלוס ואורן חן, משמאל: אורן חן

עוד בנושא הזמר – אני גם לא מת על ראפ יותר מדי (למרות שמסיבה שאיש לעולם לא יבין אני יודע למנות את כל חברי משפחת טאקט, נשבע לכם שאני לא יודע מאיפה). הקטע הכי מצחיק עם ראפ זה שבהופעות שלהם זה מתחיל עם זמר אחד על הבמה וכל שיר מצטרף עוד מישהו עד שזה מסתיים עם יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל. ככה זה, יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע…

נ.ב.

הגעתי למסקנה שכל הקטע הזה של תומר לכתוב סקס בכל מקום לא עובד. זה רק מביא לפה אנשים שנכנסים כי הם בטוחים שיראו פה סרטוני סקס ובורחים מהאתר אחרי שניה כשהם רואים שהתמונה הכי חושפנית היא של בירו הכלב. תומר, אם אתה רוצה שזה יעבוד אני מציע לך לכתוב פוסט אירוטי, זה ישאיר פה את המבקרים הזמניים האלה לעוד כמה שניות.

אז ככה, לפני כשבוע בערך כשדור חזר מחו"ל הוא התקשר אלי ובישר לי שהוא החליט סופית לעזוב את הדירה ושאני מוזמן למלא את מקומו, שזה אומר שבעוד כשבוע אני כבר לא אהיה "אפי- השותף שלא גר בדירה" ואני אצטרף לצמד המהולל רן ותומר.

חוץ מזה בימים אלה אני מחפש עבודה נואשות ואני לא יודע באמת במה בא לי לעבוד.

קודם כל כמו כולנו בערך לא באמת בא לי לעבוד אבל אני יודע שאני חייב כי אחרת לא יהיה לי ממה לחיות (כרגע למשל אין לי ממה לחיות אז אני לא חי). ואילו עבודות כבר מציעים לסטודנט כמוני? אז יש שירות לקוחות טלפוני שכל האנשים שאני מכיר שעובדים בזה אומרים לי "אפי אל תעשה את זה לעצמך!" אז אני לא אעשה. יש את האפשרות לעבוד כמוכר בחנות שזה נראה לי לא רע אז סרקתי המון חנויות באיזור אבל בשום חנות לא מחפשים עובדים- תקלה!

וכרגיל העבודה האידיאלית לסטודנטים עריריים כמוני- מלצרות!

אז באמת כל האנשים שאני מכיר שעובדים במלצרות אומרים לי שהעבודה מתישה ומגעילה אבל עושים אחלה כסף בזמן קצר. אז אני מנסה לשכנע את עצמי שזאת העבודה שהכי כדאי לי לעבוד בה, כנראה שממחר אני אתחיל לחפש עבודה בתור מלצר בלית ברירה אלא אם כן בנתיים אני אמצא משהו יותר טוב.

בנתיים התחלתי לחשוב איפה נראה לי הכי טוב למלצר והגעתי למסקנה שפאב או מסעדה שמגיעים לשם בעיקר תיירים שמשאירים טיפים יפים. יש למשל המייק'ס פלייס שישבתי שם בשבוע שעבר ולשם מגיעים רק תיירים. כשאתה רואה תייר אתה ישר מזהה שהוא תייר ולא מקומי. הם לבושים אחרת מתנהגים אחרת ומן הסתם מדברים אחרת.

ואז נזכרתי שאנחנו הישראלים נורא אוהבים לכנות את עצמנו "אירופאים". ואני שואל למה? מה גורם לנו לחשוב שאנחנו כמו אירופאים?

אז נכון, אנחנו משתתפים באירוויזיון, אבל בועז מעודה נראה אירופאי? שר כמו אירופאי? ואחינועם ניני ומירה עוואד? הן נראות ונשמעות אירופאיות? אז נכון שמכבי ת"א בכדורסל משחקים ביורוליג ובכדורגל אנחנו משתתפים במוקדמות ליגת האלופות, אבל תעשו לי טובה, הכדורגל שלנו מזכיר כדורגל אירופאי? זה בכלל לא נראה כמו אותו ענף ספורט! אלו שני דברים שונים לגמרי.

זה אירופאי זה?

אז אני שואל את עצמי למה בכל זאת להגדיר את עצמנו אירופאים? כי גם אצלנו יש כמה בלונדינים כמו הסקנדינבים? נכון, פשוט פה הם מחומצנים ושם הם טבעיים. והלבוש? וההתנהגות? והתרבות? אצלנו אין דבר כזה תרבות, אצלנו יש אוסף תרבויות, כי אנחנו בעצם מקבץ של עדות שהתרכז בארץ אחת והדבר היחיד שמאחד את כולנו זו הדת שלנו וזהו.

נגיד לבריטים יש את המלכה אליזבת' איזה מלך יש לנו? המצב הכי קרוב בו היה לנו איזה מלך זה כשזוהר ארגוב היה המלך!

אז אפרופו זוהר ארגוב מה לגבי המוסיקה? משהו מטיל איזשהו צל של ספק שהמוסיקה שלנו דומה אפילו טיפה למוסיקה באירפה?

בקיצור אנשים צר לאכזב אתכם אבל אנחנו לא אירופאים! מצד שני אנחנו גם לא אסיאתים ולא אפריקנים. אנחנו פשוט ישראלים! יהודים ישראלים! ומה רע בזה? הכי טוב להיות ישראלי. לטוב ולרע. אין כמו ישראלים, החמימות, השכונתיות, הסלנג, הלבוש הזרוק, הפיצוציות, הפיצוחים, החופים, הים, הקיץ, החום, הלחות, האוכל, הכוסיות, המוסיקה ואפילו הכדורגל המשעמם. תאמינו לי שהאירופאים היו מתים להיות ישראלים!

אני בטוח שכל התיירים שבאים לבקר ולטייל כאן מקנאים בנו!

בקיצור ישראלים טובים שכמותכם תהיו חזקים וגאים (גם גייז אם בא לכם) ואני אמשיך בחיפושיי אחר העבודה.

בינתיים אני מזמין אתכם לצפות בסרטון שרן הפיק שבו אני משחק את משה רבנו (או רבנאנו) שמתארח אצל שוונקי הפסיכולוג המסומם:

נשמח אם תדרגו אותו…

עד כאן רבנאן.

ברוכים הבאים לדירה בכתובתה החדשה:
http://hadira21.com
או בשם החדש: הדירה 21- האתר המוביל בישראל לאנשים שחיפשו בגוגל "גייז" והגיעו בטעות.

למה 21 בעצם?
א. מכיוון ש-ה-דירה בכבודה ובעצמה נמצאת ברחוב משה שרת מספר 21
ב. משום שהכתובת שרצינו באמת: hadira, כבר תפוסה על ידי אתר כלשהו שמספסר בכתובות אינטרנט.

בגלל ששתי הסיבות די קלושות, אני מבטיח מתנה* מתאילנד למי שימצא או ימציא את הסיבה הפיקטיבית הכי טובה למספר הזה בשם של האתר.
*בנות: ניתן להמיר במין בתיאום מראש.
**לאלה שהגיעו בטעות: סליחה.

ועוד משהו על עשרים ואחת:

קראתי את הפוסט של רן, ונזכרתי בבחורה שהרכיבה את שם המשפחה שלה מאותיות לפי הנומרולוגיה. לרעתה אני אגיד שהשם הנבחר לא נשמע כל כך טוב. לזכותה אני חייב לציין שהיא בחרה בצירוף הכי פחות גרוע של אותן אותיות. למעשה אני די בטוח שכל צירוף אחר של האותיות שהיא השתמשה בהן יפיק שם של מאכל אוזבקי. נכון שאני לא מכיר אף מאכל אוזבקי, אבל אני בטוח שאם הייתי מכיר, זה היה נשמע בדיוק ככה.

ומכיוון שדיברנו על 21, אז ברוח הנומרולוגיה, כמה צירופי מילים שבגימטריה שווים 21:

אגד בגדד
דו"ח בא
יה באבא
דב בבגאז'

כפי שאתם רואים, קיבלנו שיר שמספר על נהג אוטובוס עירקי, שמבחין בפקח מתקרב, והוא מאוד נלחץ. כי יש לו דוב בבגאז'.

חשבתי גם על הצירוף: "חזה א'", שלא אומר כלום, אבל בוודאות יוסיף לקהל קוראינו גם את אלה שחיפשו בגוגל את המילה "חזה".
אכן נפלאות הן דרכי הנומרולוגיה.

ולסיום:

רן הציע שבמקום לכתוב פוסטים ארוכים ומייגעים פעם בשבוע, אנסה לכתוב יותר פוסטים קצרים. אז את נפלאות החוף התאילנדי שאני נמצא בו אשמור ליום אחר. עד אז להתראות לכולם.

תומר וילנסקי
ראי-ליי ביץ'.

מה מסך אותי אלייך?

אחרי שבמשך שבוע וחצי הייתי לבד בדירה וכולם הבטיחו לבוא לבקר אבל כמובן התנקנקו והבריזו (חוץ מגלעד ואורי), אתמול זכיתי לביקור מאד מפתיע ומרגש. דור קפץ לביקור קצרצר אחרי כמעט חודש שלם שלא ראינו אותו. ויותר מזה- הוא אפילו ישן בדירה (פעם ראשונה החודש אבל את שכר הדירה הוא שילם לתומר). לי אישית דור מאד היה חסר, במיוחד בגלל שלא היה אף אחד אחר שזרם עם משחקי המילים המטופשים שלי. כמובן שהוא חזר בחזרה לאשקלון על הבוקר אבל להגנתו ייאמר שאני הייתי צריך ללכת לעבודה אז לא באמת היה לו מה לחפש בדירה לבד. אבל אל דאגה, הוא הבטיח שהוא ישוב לבקר שבוע הבא.

ניצלנו את האיחוד המרגש והלכנו לראות ביחד את הרובוטריקים בסינמה סיטי (ביס פלאנט חשבו כנראה שזה סרט לילדים, למרות כל הסקס הלא כל כך מרומז שיש שם, והחליטו שההקרנה הכי מאוחרת תהיה בשש וחצי בערב) . משום מה בסינמה סיטי הקצינו לכיוון השני והקרינו את הסרט רק על המסך הענק. הלכנו על זה, בדיעבד הבנתי שזה ממש מטופש. אני אישית לא הרגשתי שחווית הצפייה שלי השתנתה ולו בקצת. תחשבו על זה- אם המסך קצת יותר גדול אז צריל להתרחק יותר על מנת שכל המסך ייכנס לטווח הראייה ואז מה עשינו בזה? זה כמו לצפות קצת יותר מקרוב על מסך שהוא מעט יותר קטן. במה זה שונה מסבתא שלי שצופה בטלוויזיה ממש מקרוב? טוב, אולי קצת נסחפתי אבל באמת שאני לא הרגשתי שום הבדל ממסך קולנוע רגיל.

לא נוח

מלבד המסך היתה בעיה נוספת – מאז שאנחנו תלמידים למשחק הפכנו להיות מבקרי קולנוע פלצנים שחייבים להעביר ביקורת על כל דבר: "הצילום פה בעייתי, המצלמה לא מפסיקה לזוז", "המעברים בין שוטים מסויימים לא קשורים אחד לשני", "יש פה בכלל שוטים מיותרים לחלוטין" ועוד הבלחות שחלקן מוצדקות וחלקן חסרות שחר לחלוטין. בעצם כשאני חושב על זה הדבר היחידי שלא העברנו עליו ביקורת בסרט הוא מייגן פוקס המדהימה. היא השאירה אותנו לכל אורך הסרט עם פה פעור אז היה קצת קשה לדבר. האמת היא שהיו עוד דברים טובים בסרט- קטעי האקשן מצויינים וגל הנוסטלגיה שעובר עצם איזכור השם רובוטריקים מצדיק את היציאה מהבית לכיוון המסך הגדול. בשורה התחתונה היה אחלה סרט (ואחלה תחת).

בעזרת השם

השבוע נזכרתי (בלי שום סיבה מסויימת, תמיד קופצים לי דברים לא קשורים לראש) שבשנת הלימודים הראשונה שלנו היתה איתנו איזו אישה אחת בשנות השלושים לחייה שסיפרה לנו שהיא הרכיבה את שם המשפחה שלה בעצמה. כששאלנו מה פשר הדבר היא הסבירה שהיא הלכה לנומרולוג (או שאולי קוראים לזה אלפא-ביתולוג או משהו כזה) והוא נתן לה מספר אותיות שאמורות להביא לה הצלחה בכל מה שהיא עושה והיא הרכיבה לעצמה שם משפחה מהאותיות המדוברות. אני לא יודע לגבי הצלחה אבל את הלימודים היא עזבה כבר אחרי שני שיעורים.

גם אני בזמנו החלטתי לאמץ את הרעיון. מצא חן בעיניי הקטע של להמציא לעצמך שם משפחה שיכול לעזור לך להתקדם בחיים ולכן הלכתי והתייעצתי עם מומחים רבים בתחום וחיפשתי לעצמי את צירוף האותיות המיוחל שבעזרתו כל דלת תיפתח בפניי. בסוף מצאתי את הצירוף המתאים, הרכבתי לעצמי שם משפחה חדש ואני בטוח שהוא יביא לי הצלחה רבה ומהר מאד אני אוכל להתקדם בתחום. אתם יכולים לקרוא לי מעכשיו רן בנאי.

כולם היו בנאי

אפרופו הבנאים, אני כל פעם מופתע מחדש באיזה קצב הם מולידים אמנים. כל שבוע בא לעולם איזה בנאי חדש והם רובם גם ממש מוצלחים. אני שואל את עצמי אם יש סיכוי לילד להיוולד למשפחה הזאת ולבחור בקריירה אחרת? תארו לכם איזה בנאי מחליט שהוא רוצה להיות רופא, ישר כל המשפחה מתנפלת עליו- "תגיד לי אתה לא מתבייש? ככה חינכנו אותך? אתה בא וממיט קלון על המשפחה שלך. איזה מין קריירה אתה מתכנן? מה, אתה לא חושב על העתיד? אתה לא רוצה עוד שלושים שנה כשיהיו לך ילדים להגיע לשקט כלכלי?" עברה במוחי המחשבה- כמה מגניב יהיה אם ייצרו "סופרגרופ" מהמשפחה המוכשרת הזאת? אני הייתי לוקח את אהוד, מאיר, יובל אביתר ובעז (הצאצא החדש) ומרכיב מהם איזו להקה. הייתי קורא להם "חמישיית בנאי".

Don't stop till you get Karnaf

נ.ב.

אני שונא את רכבת ישראל. סתם רציתי שתדעו.

נ.ב. 2

הכותרת של הפוסט "ביקור הגברת הזקנה" הוא שם של מחזה שדור ואני רצינו לעשות ממנו סצינה אבל לא הספקנו. סתם שתדעו.

תייר מקומי

אתם מכירים את האנשים האלה שתמיד נראים כמו תיירים? כאלה שהולכים ברחוב ואיזה מישהו ישאל אותם איזו שאלה באנגלית (זה קרה פעם לאפי). אז אני בדיוק ההיפך. יש לי פרצוף של מקומי, לא משנה איפה אני נמצא. אתמול הייתי בחיפה ובדרך לרכבת שני אנשים שונים ביקשו ממני הכוונה למקום מסויים. מה שבאמת מדהים זה שידעתי להסביר להם בדיוק לאן להגיע. לא מדהים לטעמכם, אז עזבו אתכם בארץ, בניו יורק הסברתי לאיזו יפנית איך מגיעים לאנשהו ובהולנד הכוונתי איזה תייר איך להגיע למפעל של הייניקן. אז אתם בטח אומרים לעצמכם "חוכמה גדולה, ניו יורק היא העיר הכי פשוטה ביקום מבחינת התמצאות ובאמסטרדם הוא היה כל כך הרבה פעמים שהוא כבר מכיר כל סמטה." בשורה התחתונה- אפילו בחו"ל אני נראה כמו טיפוס מקומי שיכול להכווין אותך (אוקיי, אולי בתאילנד לא היו פונים אליי להכוונה).

אני חושב שתל אביב היא המקום היחיד בעולם שקשה לי להכווין. אני מכווין שם אנשים לפי מיקום של סניף של קרנף או לפי נקודות מרכזיות ובולטות כמו למשל צומת עם פרסה, צומת שיש בה פניה שמאלה או ההומלס שיושב במחלף ההלכה עם דגל ישראל.

משרד ההדברה

היום ריססתי את הדירה.הזמנתי מדביר וכשה-GPS שלו סיבך אותו לגמרי אני הכוונתי אותו בעצמי איך להגיע. הוא הגיע אליי עם המיכל העצום הזה על הגב והדבר הראשון שהוא שאל אותי ואני מצטט זה "אם יש בעל חיים או תינוקים בדירה?" הוא עשה סיבוב בדירה ופתאום נעצר ליד התופים שלי בהשתאות. "וואוו אחי, אהבתי." כמובן שאני הייתי מבסוט ועניתי לו "כן, קניתי את זה השבוע, איזה אדיר הא?" והוא ענה "חבלך על הזמן. איפה קונים דבר כזה?" ושניה לפני שעניתי לו על השאלה הזו התקדמתי עוד צעד והבנתי שהוא לא מתלהב מהתופים שלי אלא מהדמות קרטון של שלמה שרף שהיתה מונחת מאחור.

הבחור לא התמהמה ומיד התחיל במלאכת הריסוס. הוא הגיע אפילו למקומות בבית שהג'וקים לא יודעים על קיומם. הבחור באמת עשה עבודה יסודית ובתמורה ביקש רק מאתיים שקלים. נשמע לי מוזר אבל מי אני שאתווכח עם מחירים זולים? הוא אמר לי לא לשהות בבית בשלוש השעות הקרובות ולא לנקות אותו בשבוע הקרוב (יחי הלגיטימציה!!!).

הפריט הכי יקר ערך בדירה

חזרתי לעבודה. בעוד אני הולך זרקתי מבט לאחור וראיתי שהרכב של המדביר עדיין ליד הבית. כעבור משהו כמו שעתיים וחצי עלו בי מחשבות מטרידות, האם קיים סיכוי ולו הקלוש ביותר שאני נשדד ברגעים אלה ממש. הרי זה כל כך פשוט, הבן אדם עוזב את הבית לשלוש שעות ומשאיר את כל החלונות פתוחים, לאחר שהמדביר התעכב בכל חדר וחדר בבית וראה איזה דברים אפשר לקחת ועוד ביקש תגמול יחסית זול על ההדברה. חיברתי אחד ועוד אחד ועוד אחד, יצאו לי יותר מדי אחדות. החלטתי לתת קפיצה לדירה על מנת להסיר דאגה מליבי (עבדתי היום בשלישות ברמת גן, הכי קל"ב שיש). הגעתי הביתה וראיתי שהכל מונח במקומו. טוב. סתם פרנויה מוגזמת, אין לי מושג מאיפה זה בא. חזרתי לעבוד וכעבור שעתיים כשהגעתי הביתה גיליתי שהשארתי את הדלת פתוחה. אל דאגה, שום דבר לא נגנב אבל מסקנה אחת יש מכל העניין הזה – אני אידיוט.

אפרופו מדביר, אני לא יודע אם מישהו מכם נתקל בתופעה העונה לשם "צ'יק-צ'ק-ג'וק" אבל אני נתקלתי ומאז אני לא ישן טוב בלילות. מדובר בניידת הדברה שנוסעת ומנגנת שיר די מטריד בכל רחבי תל אביב (מעין שילוב בין ניידת של ברסלבים למכסחי השדים) ועל חלקה האחורי יש שתי בובות- איש וילד, לבושים בחליפות ומסיכות אב"כ ומסתובבים להם בקצב המנגינה המבעיתה. בהזדמנות הבאה אני אזמין אותם. אם אני ארצה להדביר את הבוס שלי או איזה חזאי מניאק.

"מבטיחים הדברה מלאה והתקף לב"

ערס פואנטי

היום נתקלתי בתופעה מוזרה ביותר: ערסים-חנונים. אני יודע שזה נשמע מפגר וזה כמו להגיד יפה-מכוער או חכם-אדיוט אבל זה באמת מה שהם היו. הם התנהגו כמו ערסים, צעקו אחד על השני, כיפכפו אחד את השני, דיברו במבטא ערסי כבד, אבל למרות הכל הם דיברו על דארת' ויידר, וורלד אוף וורקראפט ועל מטליקה. אז או שהערסים התחילו להיפתח קצת לתרבות שונה או שהחנונים שלנו ממש מתקלקלים.

"May the Ars be with you"

נ.ב.

אחרי שראיתי את הפוסט המצולם של תומר מתאילנד הגעתי למסקנות הבאות:

• תומר כל היום ישן ואוכל. אין שום הבדל.
• אני מנקה לבד, מסדר לבד, שוטף כלים לבד. אין שום הבדל.
• דור לא פה. אין שום הבדל.
• אפי, למה???

אז איך זה שאני מחובר וכותב? ככה: התקשרתי לבזק בינלאומי ושאלתי אם יש פתרון לסיטואציה המגוחכת הזאת והבחורה בצד השני של הקו הסבירה לי שאני יכול להתחבר למודם ישירות, כל מה שאני צריך זה למצוא כבל רשת. לכו תמצאו משהו בדירה שלנו. אז אחרי שמצאתי כבל כלשהו וניסיתי לחבר אותו בין המחשב למודם, הבנתי שזה לא כבל רשת (מה שמדהים זה שלמרות שהחיבור לא מתאים הצלחתי לדחוף אותו גם למחשב וגם למודם) והמשכתי לחפש כשהמוקדנית עדיין על הקו עם סבלנות מפתיעה .בסוף מצאתי אחד. בעיה חדשה – המחשב בצד אחד של הדירה והמודם בצד השני. לאחר מאמצים רבים הצלחתי ליצור מערך מפואר של כבלים המתוחים לאורך כל הדירה (מצורפות תמונות בשביל להמחיש).

צד א' - המחשב

הסברתי למוקדנית הסבלנית שההבנה שלי במחשבים גובלת בהבנה שלי בקרלינג (נו, הספורט הזה שזורקים דיסקיות על קרח ואז כמה אנשים רצים אחרי הדיסקית עם מגב. זה כמו לשחק גולות רק יותר גדול, הקיצר עזבו אותכם). הסבלנות שלה עמדה במבחן נוסף כשהיא נאלצה להמתין עד שהמחשב האיטי ברמות בלתי סבירות שלי יאתחל את עצמו- תהליך שלוקח רבע שעה בערך. היא הסבירה לי בצורה מאד פשוטה איך להכנס עם יוזר וסיסמא של מנהל מערכת ולשאוב משם את הסיסמא לאינטרנט האלחוטי. הבעיה הנוכחית- תומר, הגאון מחשבים הזה, שינה גם את הסיסמא של מנהל המערכת. משמעות העניין – אני צריך להמשיך לגלוש כשהדירה מלאה בכבלים ונראית כמו מסלול מכשולים. השאלה היחידה היא תוך כמה זמן אני אתקל באחד הכבלים ואשבור את האף ואת המודם.

צד ב' - המודם

אז עכשיו אני יושב לי רגוע, מול האינטרנט כשמאחוריי בלאגן מטורף, טוחן דוריטו'ס ולבאנה ומחפש איך להעביר את הזמן עד שתומר יחזור או עד שדור יגיח לכמה דקות. מעניין את מי מהם אני אראה קודם…

נ.ב.

בזמן שתומר מנהל דו שיח באנגלית עם פחי אשפה בנתב"ג (ראו בפוסט וידאו של תומר) אני מתקדם עם היפנית. מעניין אם הוא גם ממשיך עם זה במקביל או שנשבר לו והוא עבר לגחמה חדשה כמו ללמוד כתב ברייל או משהו.