פוסטים שתויגו כ-וידאו

הפינה לשיפוטכם

לפני כשנה אפי ואני העלנו מערכון שבו אנחנו מתרגמים את שירי המועדונים המעצבנים של 2009 בעברית. בין השירים היו כמובן "פרצוף פוקר", "עושה אותך כמו טנדר" ו"יש לי תחושונת". לפני כחודש המערכון שודר בטלויזיה לראשונה בתוכנית צינור לילה וכמות הצפיות של הקטע עלתה משמעותית.

השבוע עלתה העונה השמינית של ארץ נהדרת והם החליטו לעשות משהו דומה. הנה הקטע:

http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season8-articles/Article-afd295deb3a1d21006.htm&sCh=f548e341afefc210&pId=786102762

יכול להיות שזו גניבה אומנותית ויכול להיות שסתם נחת עליהם הרעיון לתרגם את השיר, שנה אחרי שאנחנו עשינו זאת. בכל maאופן נפרגן להם ונגיד שהקטע אכן היה מצחיק מאד, אבל כמו שהבטחנו לפני הרבה זמן- הנה הגרסא שלנו לשירים המתישים של שנת 2010:

YouTube Preview Image

תבלו.

נ.ב.

גם אם קרה מצב שבו ארץ העתיקו מאיתנו (למרות שאני לא מאמין) כבוד לא? ואם לא אז סתם נחמד לדעת שחשבנו על זה הרבה לפניהם.

רן גרינפלד – מתורגמן סדרתי
הדירה

, , , ,

אין תגובות

בעברית זה נשמע פחות טוב

חזרנו!!!

אחרי תקופה ארוכה שבה הזנחנו מעט את הבלוג (מתומר ואפי זה היה צפוי אבל אפילו רן נרדם במשמרת) החלטנו לחזור ובגדול עם קטע וידאו חדש!!!

כל שירי המועדונים שצצו בשנה האחרונה הובילו אותנו למסקנה שלא רק במוסיקה הישראלית המצב בקנטים ולכן החלטנו לנסות ולראות מה היה קורה אם אותם שירים היו בשפת הקודש. התוצאה מזעזעת אפילו יותר מהמקור.

תשפטו אתם:

YouTube Preview Image
הדירה

, , , , ,

אין תגובות

טוב האחד

אתמול בלילה יצאנו למייקס פלייס, לשתות קצת ולנגן בערב במה פתוחה שהם מקיימים כל יום שני. בתפקיד המנגנים, אפי, דניאל ואני. בתפקיד התמיכה הנפשית, מיכל (שהיא החברה שלי), יעל (שהיא החברה של דניאל), וטל (שהיא בכלל אישתו של קובי, אבל זה ממש לא קשור).

בגלל שהיינו שלושה, הנחנו שלפי החישוב של שני שירים כל אחד אנחנו יכולים לנגן שישה שירים. מה שקרה באמת: בגלל שהיינו שלושתינו על הבמה, הורידו את כולנו אחרי שלושה. מה שעוד קרה זה שהיינו די גרועים. אה וגררו לטל את האוטו. איזה ערב.

בעקבות האירועים, הגעתי לכמה מסקנות:

  • לעלות לנגן לבד כשאתה לא ממש מוכן, זה בסדר.
  • לעלות לנגן בשניים, כשאתם לא ממש מוכנים, זה לא רעיון כזה טוב.
  • לעלות לנגן בשלושה, כשאתם לא ממש מוכנים, זה רעיון גרוע ביותר.

ועוד מסקנות:

  • יש פקחים גם בלילה. אפילו למדתי את זה על בשרי ביום שישי בלילה, כשאיזה פקח מרושע בשם מקסים רשם לי דוח בארבע לפנות בוקר.
  • בשבוע הבא, אנחנו נרשמים בנפרד, וכל אחד מאיתנו הולך לנגן שניים או שלושה שירים באורך שמונה דקות כל אחד. לפחות.

ועכשיו לחדשות טובות יותר: גם בשבוע שעבר היינו במייקס פלייס. היה טוב. צילמנו. הנה הסרט:

YouTube Preview Image

דרך אגב, יכול להיות שאני סתם מגזים. אפי אומר שהיינו בסדר. מיכל אומרת שרק השיר האחרון היה זוועה.
אני אומר ששבוע הבא יהיה יותר טוב. להתראות בינתיים.

תומר וילנסקי,

הדירה

, , , , , , , , , ,

4 תגובות

העריכה שהתארכה

כפי שניתן לראות, אני כבר כמעט שבוע בארץ. לצערי לא הספקתי לעשות כל כך הרבה. פרט ללערוך סרטון שלנו מנגנים בדירה (חמש דקות) ולהוסיף לו פתיח קצרצר (חמש שעות), ולצלם השלמות לסרט סטודנטים, אני חושב שביליתי את רוב הזמן שלי במיטה עם מיכל. אני מדבר על לישון, כן? אני אוהב לישון. לא, פשוט פחדתי לרגע שתחשבו שאני מדבר על סקס.

בכל אופן, לאחר מספר ימים כאלה, מיכל חזרה לביתה לנשום קצת אוויר תל-אביב צח ואני זכיתי בשיעול מוזר בתוספת קצת חום, שגרם לאמי לרוץ לחפש את החיסון לשפעת החזירים, ולמיכל להודיע לי שהיא תתמוך בי מהדירה שלה בתל אביב עד לקבלת אישור מהרופא שלי על מצב בריאותי תקין. אני מודה שבהתחלה נעלבתי מעט, אבל אז חשבתי על מצבים דומים, למשל, כמו שיהודי ארה"ב תומכים בישראל.. פשוט, מרחוק? או שמפלגה תומכת בממשלה, אבל, מהאופוזיציה..?

מעודד מהחיזוקים הקלושים שהמצאתי לעצמי, ניצלתי את הזמן הפנוי לעריכת הסרט הרביעי והאחרון שלי מתאילנד, שצילמתי ביום האחרון של הטיול. התוצאה לפניכם:

YouTube Preview Image

דרך אגב, אני בסדר, אני לא חושב שיש לי שפעת החזירים. ולא, אני לא עושה אוינק.

תומר וילנסקי,
הדירה

, , , , , , , , ,

2 תגובות

איש ללא שם

דברים מעניינים קרו השבוע בדירה.

ראשית, הדירה היוותה לוקיישן למספר סצינות בסרט הקולנוע הישראלי "רדיקל" המצטלם בימים אלו. כמה נקודות:

  • כמו בכל סרט, גם כאן כשרוצים להתחיל לצלם באחת עשרה בבוקר מתחילים בעצם בשלוש בצהריים.
  • גם בסרט הזה רן השתתף בתפקיד קטנטן בתור שוטר.
  • אפי חזר לדירה כמה שעות אחרי הצילומים ומצא שתי שחקניות חצי ערומות מסתובבות בבית (שאר הצוות תיכנן לחזור לצלם בדירה בלילה והשאיר אצלנו ציוד ואת שתי השחקניות. בסוף כמובן הם לא חזרו).
  • אחרי ששמרנו על שלום בית עם השכנים בזמן המסיבות שלנו, השירה עם הגיטרות והתופים והחזרות באמצע הלילה, הפעם שברנו שיא כשהשכנים הדתיים כעסו שבאמצע השבת הנחנו פנסים בחצר וכמה מהשחקנים החליטו להלהיט אותם יותר ולריב איתם. שאר השכנים היו דווקא די נחמדים ואפילו התעניינו בנעשה.
  • התקוות של תומר לחזור הביתה מתאילנד לבית מבולגן (כדי להוכיח לרן שלא רק הוא מבלגן) כמעט ונענו לאחר שהיו בדירה יותר מעשרים אנשים וציוד צילום בכמויות ויתרה מזאת- אחת השחקניות איבדה חולצה והצוות נאלץ להפוך את כל הדירה בשביל לחפש אותה. למזלו של רן כשהצוות עזב הם השאירו את הדירה מסודרת בצורה מופתית (יותר משהדירה היתה אי פעם), מלבד שתי השחקניות שהוזכרו קודם לכן.

שנית, כשכתבנו למעלה שאפי חזר לדירה זו לא היתה טעות דפוס- אפי הפך להיות רשמי חלק מהקאסט הקבוע של הדירה לאחר שנפרדנו מדור בצער רב (לא בציניות), אבל אל דאגה, דור עוד יבקר וישתתף בקטעים שלנו, עד אז אתם מוזמנים לצפות בקליפ הבא שלנו:

YouTube Preview Image
תומר, רן ו-אפי
הדירה

, , , , , , , , ,

2 תגובות

קופים הם לפעמים…

שלום לכולם,

בעוד כמה שעות אעלה על טיסת אל-על בקו בנגקוק-הדירה. בזמן שאני מתקפל במטוס בצורות לא הגיוניות, תוכלו לראות את הסרט החדש שלי, מטיול בכמה חופים יפים יותר ויפים פחות. אני קורא לו: איך לערוך צילומים לא קשורים למשהו שנראה לא רע.

דרך אגב, אני מקנא ברן שתמיד יש לו משחק מילים לרשום בכותרת. אז גם אני רשמתי הפעם. הא.

YouTube Preview Image

שלכם,

תומר וילנסקי,
בנגקוק

, , , , , , ,

אין תגובות

אוכל, בירה, מסאז' והתהילה האבודה שלי בצ'אנג מאי

Hello everyone

I would like to write you about my lovely day playing "matkot" but internet is HORRIBLE!

So, Watch my new video. and then tell me It's great, OK? 

YouTube Preview Image
תומר וילנסקי
חוף ריי-לאיי

 

(*תומר לא הצליח לכתוב בעברית אז אני דאגתי לו לחתימה הקבועה. רן גרינפלד, הדירה)

, , , , ,

אין תגובות

חזרה בשאלה רטורית

מתופף הבננות

היום קניתי מערכת תופים אלקטרונית (עכשיו דמיינו את הומר סימפסון עושה Woo-hoo). זו אחת הקניות הגדולות היחידות שעוד כשנכנסתי לחנות ידעתי שאני אצא משם עם מה שבאתי לקנות ויהי מה, מה שהיה צריך להפוך את מלאכתו של המוכר לפשוטה ביותר. לכן זה היה מאד קצר, באתי, קיבלתי הסבר, התיישבתי לנגן קצת ואמרתי לו שאני לוקח, כל זה תוך דקות ספורות. רק שהמוכר המנוסה לא היה רגיל שהדברים הולכים כל כך מהר והתחיל להתבלבל. עוד אחרי ששילמתי הוא המשיך לנסות לשכנע אותי שזאת מערכת טובה וכדאי לי לקחת אותה והשתמש בטריקים רבים של אנשי מכירות. משהו בתהליך פשוט היה לו קצר מדי, הוא הרגיש שהוא חייב להגיד את כל מה שהיה לו וכמה כדאי לי לקנות אותה, אפילו כשהוא עזר לי לסחוב אותה בדרך לאוטו.

מקווה שזה נשמע טוב כמו שזה נראה

מקווה שזה נשמע טוב כמו שזה נראה

מה אברך

שניה לפני שיצאתי מהחנות ניגש אליי איזה אברך ושאל אותי אם כבר הנחתי תפילין היום. עניתי לו "בטח, 17 פעם מהבוקר. נשאר לי עוד פעם אחת לח"י." כמובן שהוא לא עזב אותי וניסה לשכנע אותי בכל מיני דרכים ("זה ייקח רק שתי דקות", "בוא נו, זאת מצווה" , "מתי בפעם האחרונה הנחת תפילין?") ואני, בניגוד להיותי יס-מן מוחלט, הפעם עמדתי על שלי והסברתי לו שבאמת אין לי צורך בדבר. אני אישית לא מצליח להבין את העניין. מה כל כך חשוב להם לשכנע אותך להניח תפילין? הם הרי לא מכירים אותי, אולי שניה אחרי שאני אניח תפילין אני אקפוץ לג'ירף ואוכל את המנה החריפה עם שרימפס וחזיר? אולי אני בדרך לרצח המוני? אבא שלי שבא מבית דתי אומר שאין קשר בין מצוות התפילין ומצוות אחרות והם מבחינתם עושים מצווה בכך שהם גורמים לך לעשות מצווה. כנראה שאבא שלי צודק אבל אני מרגיש סוג של צביעות עם זה.

היה קטע מצחיק, אחרי שהמוכרים בחנות הניחו תפילין אחד מהם שאל את האברך כמה יעלה לו אם הוא רוצה לקנות ממנו תפילין. האברך ענה שבסביבות האלפיים שקל. המוכר מיד קפץ ואמר לו "ואוו, ואוו, אני לא רוצה תפילין מהודרות כאלה כמו שהבאת פה, תביא לי איזה זוג פשוט שיש לך בשלוש מאות". אחח, איזה איש מכירות.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שנטפל אליי לובש שחור בבקשה להניח תפילין. היה איזה נודניק אחד שהציק לי באופן עיקבי כל יום ברכבת. אפילו פעם אחת הוא עבר באחת הרכבות שנסעתי בהן ואז הייתי צריך להחליף רכבת והוא נכנס גם לרכבת הזו ושאל אותי שוב. עניתי לו "תגיד, אתה עוקב אחרי?" הוא חייך ועבר הלאה. נזכרתי שהפעם היחידה שנענתי בחיוב היתה כשהייתי בחברון. אבל אז הייתי בצבא והיה די משעמם בכל מקרה. חוץ מזה שהם באו עם קולה ובמבה ושיחדו אותנו.

"בוא, זה ייקח רק שתי דקות"

"בוא, זה ייקח רק שתי דקות"

היתה גם פעם אחת שביקשו ממני ומעוד כמה חבר'ה להשלים מניין אחרי איזה צום. זה היה כשעבדנו באחד הבסיסים ברמת הגולן בשנה שעברה. חיפשתי משהו לשים על הראש והדבר היחיד שהיה לגיטימי היה פד של עכבר מחשב (לגיטימי מבחינתי). אז שמתי פד כזה על הראש ואחרי כמה גיחוכים מהסובבים היו עוד כמה שעשו כמוני. במהלך התפילה שררה רצינות יתר עד הרגע שנפל לי הפד מהראש. באותו רגע מספר זוגות עיניים סקרניות ישר לטשו אותי. איזה מתח, האם הוא ירים את הפד מהרצפה או שמא יוותר על השטות וימשיך בלעדיו. אני כמובן לא יכולתי לאכזב את המעריצים והייתי חייב לעשות משהו שישבור את האוירה הרצינית, הרמתי את הפד ונתתי לו נשיקה כאילו הוא כיפה לכל דבר. באותו רגע גם הרציניים ביותר לא יכלו לעמוד בפני השטות והתגלגלו מצחוק.

כבר לא מקוריים

ישנה תופעה שהולכת ותופסת תאוצה בזמן האחרון של אמנים שחוזרים בתשובה ומוציאים דיסק עם שירים מהמקורות. זה התחיל עם חלק נכבד ממשפחת בנאי שעשו זאת בזה אחר זה, המשיך עם אמנים נוספים כמו אתי אנקרי. בנוסף כמה אמנים מוערכים אחרים התחילו לשיר פיוטים כמו ברי סחרוף או קובי אוז שזנח את הצחוקים והשטויות לטובת שירים עתיקים ופיוטים. אני חייב לציין שאין לי שום בעיה עם זה ברמה הכללית וגם חלק מהשירים האלה מצא חן בעיניי אבל בכל זאת אני חייב לשאול- למה? למה כולם בבת אחת? למה כל דבר במדינה הזאת חייב להיות טרנד? אין בעיה שאמן אחד או שניים ילאה אותנו בשירים העייפים האלה אבל כשכולם מחליטים לעשות את זה בבת אחת זה כבר נהיה מעיק. אני חושב שזה מעצלנות לכתוב טקסטים חדשים, הם מצאו פתרון יצירתי- להלחין טקסטים קיימים במסווה של חזרה בתשובה. זה לא דורש הרבה השקעה, אולי לגדל זקן.

אני יכול לגדל זקן תוך שבוע, אולי אני גם אקפוץ על הרכבת ואלחין את מגילת רות. אני אשקול את זה ובינתיים קבלו את הסצינה של החבר'ה קדישא מתוך המחזה "שבעה" מאת שמואל הספרי בביצוע של אפי ושלי:   YouTube Preview Image

נ.ב.

הסרט של זרוב ושל מיכל שאני השתתפתי בו זכה בתור סרט הקאלט של פרוייקט 48 שעות. כבוד!

רן גרינפלד – חרד ונחרד
הדירה

, , , ,

אין תגובות

עדכון ראשון מתאילנד

שלום לכולם. לאחר טיסה ארוכה עם צוות דיילים שכנראה נאסף ממועדון כלשהו במתחם יד חרוצים ודייל ראשי שלדעתי היה קודם מציל בים, אני כותב את הפוסט הראשון שלי מחו"ל, או ליתר דיוק מבנגקוק. מאוד בקצרה אספר ששתיתי המון בירה, אכלתי שווה ערך ל-10 מנות בג'ירף ועוד לא ישנתי. בנוסף, אני מצרף את פוסט הוידאו הראשון שלי, שבו גיא, אח שלי, מצלם אותי מעביר שעה מתה בהמתנה לטיסה בשדה התעופה, או לפחות מה שהספקנו עד שנגמרה הבטריה במצלמה. אציין שמדובר בפוסט מחתרתי עם עריכה שערורייתית ומזעזעת ואני ממליץ עליו בחום. זהו להיום. אשמח לתגובות. ותודה לגיא וילנסקי על הצילום.

YouTube Preview Image

תומר וילנסקי

בנגקוק

, , , , , , , ,

2 תגובות

שיר געגועים לדור

שיר געגועים לדור, שהלך למילואים. ולא שילם שכר דירה. וכבר עבר הראשון לחודש. הו לא. מה נעשה?

YouTube Preview Image

, , , , , , , ,

2 תגובות