מונדי-על הפנים

אם חייזר היה נוחת על כדור הארץ השבוע הוא היה בטוח שמדובר פה בכוכב שיש עליו רק נשים. ככה זה בשנה שיש בה מונדיאל, אחרי ארבע שנים של ציפייה. בישראל זה אפילו יותר בולט היות וערוץ 1 החליט לשדר את המשחקים כך שלכל אחד יש את האופציה לראות את המשחקים בביתו והוא אפילו לא צריך לטרוח ללכת לחברים (כמו במונדיאל הקודם שכולם התנחלו אצל מי שיש לו את הערוצים בתשלום).

כמובן שלערוץ הראשון יש את החסרונות שלו. יכול להיות שהיה עדיף לשלם עוד קצת כסף ולשמוע את השדרים והפרשנים של ערוץ 5 מאשר את הצ'יקמוקים של ערוץ 1. חוץ מזה שיש את הקליפ המשמים של המשתתפים בערוץ אחד שמחרפן לי את המוח ובגללו אני לא מסוגל להפסיק להגיד כל היום "וגם גאולה אבן. אבן? אבן!" וכל כך בולט לעין שמי שחשב על הרעיון לקליפ הזה הגיל שלו הוא מינימום 87.

מה שמדהים הוא הטכנולוגיה המתקדמת של ערוץ 1, ניתן לראות לאורך השידור את בוני גינצבורג משחק עם איזה מסך מגע. מסך מגע בערוץ הראשון, מי היה מאמין! (למרות שאני טוען שמישהו מפעיל את זה מאחור).

אבל אין ספק שהדבר הכי מרגיז והכי מדובר במונדיאל הזה (מעבר לעובדה שאין כמעט גולים) זה הרעש המונוטוני והבלתי נפסק של הוובוזלות שנשמע כמו בית כנסת בפורים כשאומרים המן הרשע. אולי יש מישהו שיושב במגרש שכל הזמן צועק ישראל ואז כולם מרעישים (כי כולם שונאים אותנו, למי שלא הבין).

תזמורת וובוזלות

מסביב לשעון

יכול להיות שהניסוחים שלי בפוסט הזה הם לא רהוטים כמו בדרך כלל אבל זה בגלל שברגעים אלו ממש אנחנו משלימים את פרוייקט 48 שעות. מדובר בפרוייקט שבו עושים סרט ב-48 שעות מרגע ההזנקה שכולל כמה נתונים וז'אנר שמקבלים מהמארגנים. אנחנו קיבלנו מחזמר (שזה הז'אנר שהכי רצינו לקבל) ובקרוב מאד תוכלו לראות את התוצאה.

רצינו לצלם סרטון מאחורי הקלעים של העשייה של הסרט והתחלנו גם לצלם אחד כזה אבל מהר מאד הסוללה של המצלמה של תומר נגמרה ולאחר שהפכנו את כל הבית בחיפושים אחרי המטען התייאשנו והבנו שאנחנו לעולם לא נצליח לעשות סרטון "מייקינג אוף" כמו שצריך. תמיד אנחנו מפשלים בדבר הזה. כמובן שמצאנו בסוף את המטען, זה קרה לפני חמש דקות, בשלהי העבודה. הוא היה במקום היחיד שלא חיפשנו בו- המקום שבו תמיד הוא נמצא.

מה שכן, העבודה שלנו על הפרוייקט היתה מדהימה: כתבנו והלחנו שירים, הקלטנו אותם כל הלילה, יצאנו לצלם והתיישבנו לערוך ולעבות את הביצוע של השירים. אין ככה זה, כשלא ישנים מספיקים הרבה. בדרך כלל כל מי שעושה סרט בפרוייקט הזה נתון תחת לחץ אטומי. לא רק שלא היינו בלחץ, גם הספקנו עוד דברים במקביל- הכנו מונולוג והגענו לשיעור שהיה לנו היום בבוקר, ראינו כמעט את כל המשחקים של המונדיאל שהיו ב-48 השעות האלה, סידרנו את הדירה אחרי שהפכנו אותה לחלוטין וכמו שאתם רואים הספקתי גם לכתוב פוסט. מדהים!

בקרוב תראו את הסרט ואולי גם איזה מייקינג אוף קצר. טוב אני חוזר לעבוד על השטויות האחרונות של הסרט.

רן גרינפלד – נרו יהיר

הדירה

נעלמתי לשבוע וחצי מילואים. בעקבות הפוסט שכתבתי אחרי המילואים הקודמים הנה מספר חוקים נוספים שתמיד יהיו רלוונטיים למילואים:

1. אל תוריד עיניים מהקיטבג שלך – בפוסט מילואים הקודם סיפרתי על חבר שלי גידי שתמיד מאבד את הקיטבג שניה אחרי שהוא חותם עליו ואז הוא תמיד משלים ממישהו אחר ואז נוצרת שרשרת השלמות ובסוף אני תמיד מוצא את עצמי בלי קיטבג. הפעם זה לא קרה וגם גידי היה מספיק חכם והפעם הוא רשם את השם שלו על הקיטבג… שלי.

2. מזג האויר יהיה מושלם. עד הרגע שבו צריך לעבוד פיסית – גם הפעם עשינו תרגולות אב"כ, דילוג הפלוגה ועוד שטויות כאלה ואחרות שאת כולן כמובן החליטו לבצע בשעות הכי חמות של היום. דווקא ביום האחרון שחזרנו הביתה היה מזג אויר לא רע. וחוץ מזה היתה חגורת עננים מוזרה בשמים מעלנו, מעין טבעת של עננים שמקיפה אותנו אבל רק מעלנו שמש. אני לא מבין איך זה עובד, עננים לא אמורים לזוז?

3. תמיד יהיה גזלן – גם אם הפלוגה שלכם תפרוס באיזה מקום מסתור צבאי וסודי שלא ידוע לאף אחד הוא ימצא את הדרך להגיע לשם.

4. אף פעם אל תקנו משהו אצל הגזלן – תמיד אחריו יבוא גזלן אחר שהוא טיפה יותר זול.

5. אסור לצאת בהצהרות – בתחילת התרגיל התלהבתי מהעובדה שכשהייתי בסדיר דאגתי בכוונה לא להיות מוסמך לאיזה תפקיד מסויים כי לא רציתי לעשות אותו במילואים. העובדה הזאת החזיקה מעמד 4 שנים וחצי, עד שבתרגיל הנ"ל גילו שהזמינו 3 אנשים במקום 4 שאמורים לעשות את התפקיד ונבחרתי להיות המילואימניק הראשון אי פעם שמוסמך בשטח לתפקיד. נפלא…

6. אתה מעריך משהו רק אחרי שאין לך אותו – אני יודע שיש אנשים שעושים במילואים קו של חודש אבל ביחידה שלנו אין שום הצדקה שנעשה שבת בשטח. הרי גם ככה צה"ל לא מתאמן בשבת אז בשביל מה צריך אותנו? ברגע שהודיעו לנו שאנחנו יוצאים שבת הרגשנו כאילו קיבלנו את החיים שלנו בחזרה. זה הרגיש כמו פלאשבק מהסדיר.

7. לחץ בית הוא דבר נפלא – מדהים כמה מהר אפשר לקפל פלוגה שלמה ביום האחרון לעומת כמה לאט אפשר לקפל אותה באמצע השבוע כשיודעים שצריך עוד לפרוס אותה מחדש. אני בטוח ששברנו שיא גינס, אם לא במהירות אז באיטיות.

8. "מנות קרב משופרות" – שקר כלשהו שכתוב על המנות החדשות. זה כאילו חיפשו את כל המאכלים בעולם שאין סיכוי שיש מישהו שאוהב את כולם, מעין מקבץ מאכלים שאו שאתה אוהב או שאתה שונא, אין באמצע. יכול להיות שאתה שונא טונה, או שאתה לא אוהב חלוה, או לא סובל עלי גפן, ואם אתה כבר אוהב את כל הדברים האלה הסיכוי שאתה אוהב גם לוף בנוסף לכל שואף ל-0.000001.

במרכז - לוף, השמפניה של הטבע

עד כאן להפעם. בינתיים אני חוזר לשירות סדיר בתור שחקן כאשר בשבוע הבא חברי הדירה הולכים להשתתף בתחרות 48 שעות, תחרות שבה צריך ליצור סרט ב-48 שעות לפי קריטריונים מסויימים. שיהיה לנו בהצלחה.

נ.ב.

בניגוד לבד"כ המילואים האלה היו באמת זוועה. בואו נגיד שההיילייט היחיד היה המטווח, שבו שמרתי על הסטטיסטיקה ולא החמצתי אף כדור. בפעם האחרונה שטווחתי זה היה יום מילואים אחרי חתונה. יריתי 10 כדורים עם האנגאובר, בדקתי את המטרה, ראיתי שפגעתי בכולם ואז הלכתי הצידה והקאתי את הנשמה.

נ.ב. 2:

אני לא מאמין שכספי המיסים שלי הולכים על מטוס ריסוס שעבר מטרים ספורים מעלינו ופיזר עשן בתרגולת אב"כ. איזו הסחפות. אבל אל תדאגו, כדי לשמור על המסורת ולהתחמק מלבישת במ"פ וחבישת מסיכת אב"כ הלכתי להתחבא בקרון שאני מתחבא בו תמיד. הבעיה היתה שהפעם הוא לא היה מחובר לחשמל ונמסתי בו למוות.

רן גרינפלד – צלף בדימוס

הדירה