ארכיון של אוקטובר, 2011

מה כבר חורף?

יש איזה משהו שיקרי בשעון החורף הזה. עזבו שאלי ישי תמיד מצליח לעבוד עלינו בעיניים עם השקר של הצום יוצא יותר מוקדם (הרי בכל מקרה הוא נמשך אותו זמן), תמיד יש איזושהי הרגשה שמשהו לא שייך כשיוצאים מהעבודה בחושך. גם השם מטעה כשהוא גורם לנו להאמין שבאמת הגיע החורף כשבפועל הוא יגיע רק עוד שלושה חודשים (אם הוא יגיע בכלל).

חוץ מזה במעבר עצמו אנשים תמיד בטוחים שהם מרוויחים שעת שינה בגלל שמזיזים את השעון שעה אחורה אבל מה שקורה בפועל זה שתמיד באחת וחצי הם אומרים לעצמם משהו בסגנון: "אהה, תכל'ס עכשיו רק שתים עשרה וחצי אז אפשר לשתות עוד בירה" ובסוף ישנים אפילו פחות. אני, אישית בזבזתי את כל השעה הנוספת הזאת בניסיון להבין איך מזיזים את המחוגים בשעון החדש שלי שעה אחורה. בסוף הצלחתי.

זה לא מה שקורה כשמעבירים שעון

תכל'ס, אני שונא את המעבר הזה לשעון חורף וכמוני מרבית המדינה. פרסמתי בעבר פוסט של כמה אני שונא את שעון החורף ולכן אני לא חושב שיש טעם לחפור על זה שוב. מה שכן עשיתי הפעם – הלכתי ובדקתי מה אנשים אחרים חושבים על המעבר הזה וליקטתי כאן מספר תגובות:

דני רופ: "תשמע זה מבאס, כולם הרי אוהבים את הקיץ יותר ובמיוחד אנחנו. עכשיו כשעברנו לשעון חורף זה אומר שמתחיל החורף, מה שאומר שאנשים יתחילו שוב לצפות מאיתנו לנחש מראש כל פעם שיש גשם ולא תמיד זה קל. בקיץ לפחות אנחנו אומרים שיהיה חם ואז באמת חם וכולם מבסוטים. לא מהחום, מזה שצדקנו."

דני נוימן: "תראה עמית, לפי איך שאני מפרש את הדברים האלה המעבר לשעון חורף אומר שמעכשיו מחשיך שעה אחת יותר מוקדם. זה שמחשיך יותר מוקדם זה בעיה כי זה אומר שמשחק שהיה צריך להתחיל בחמש בערב באור יום יתחיל עכשיו בחמש בערב בחושך וכמו שכולנו יודעים- בחושך הכדור זז יותר מהר…"

אורן זריף: "אני חושב שכל תושבי ישראל יכולים להודות לי על זה שהשקעתי 382 טון אנרגיה מהאנרגיה הפרטית שלי והצלחתי להחזיר את הזמן שעה אחת אחורנית וככה כולם הרוויחו שעה. מה שכן, צריך להיות ערניים כי האנרגיות האלו לא יחזיקו הרבה זמן ואני מאמין שתוך משהו כמו חצי שנה המורים הרוחניים יצטרכו להחזיר את השעה הזאת בחזרה."

זהבה בן: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל לא הולכת עם שעון."

אתי לוי: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל שמה את השעון על היד השניה".

רון חולדאי: "אני דווקא אוהב את השינוי הזה. חוץ מזה שזה שינוי מרענן אני תמיד לוקח בחשבון שיש תמיד את הכמה אנשים האלה ששוכחים להחליף את השעון אז כדי לעזור להם אני תמיד מעמיד יותר פקחים ביום הזה כדי שאלה ששכחו להזיז את האוטו שלהם בחמש בערב יקבלו על השמשה פתק שיזכיר להם שצריך להזיז את השעון."

אלון מזרחי: "אני דווקא חושב שלהחזיר את השעון שעה אחת אחורה זה דווקא דבר טוב כי יש את המשפט הזה שכל הזמן אומרים- יפה שעה אחת קודם."

אלה התגובות שהצלחתי להשיג הפעם.

נ.ב.

אפי התחיל לשמוע מזרחית. הוא אשכרה עשה מרתון משה פרץ ואח"כ מרתון חיים משה (התקופה הכבדה של חיים משה). אולי הוא גם נכנס לדכאון מהחושך המוקדם.

רן גרינפלד – האיש בזמן הנכון
הדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

דו"ח מילואים 2011

כמו בכל שנה אני כותב דו"ח שמסקר את מסקנותי מתרגיל המילואים האחרון. להלן הדו"ח:

1. קיטבג – כמו בכל דו"ח גם כאן המסקנה הראשונה קשורה לחברי גידי, משלים הציוד הכי גדול בתולדות צה"ל. לשם שינוי הפעם קיבלתי קיטבג שהשם רן היה כתוב עליו בענק בכל מקום. יצא לי טוב, אבל לאורך התרגיל ראיתי לפחות חמישה קיטבגים שכתוב עליהם השם גידי. והוא אפילו לא היה בשטח הפעם.

2. איכות הציוד – אחד החברים שלי, תנורי, הגיע עם נעליים חדשות שהוא שמר כמה שנים בבית. הנעליים לא החזיקו יותר מארבע שעות בשטח והסוליה שלהם התחילה להתפורר. למרות ההבטחות תנורי כמובן לא קיבל נעליים חלופיות מקצין הלוגיסטיקה ונאלץ להסתובב עם כפכפים לאורך התרגיל. כך יצא שבאחד מתרגילי הכוננות היה אפשר להבחין בבן אדם עם שכפ"צ, אפוד, קסדה וכפכפים.

3. אחריות – היות וכמות המילואימניקים שזומנה היתה גדולה מהכמות ההגיונית, לא היה מקום על האוטובוס. ככה מצאתי את עצמי עולה לשטח בסוואנה מלאה בנהגי מילואים שרובם השתחררו עוד לפני שהיחידה שלי הוקמה. קצין האגם החליט שאני אהיה מפקד הנסיעה ואשב מקדימה במקום אחד הנהגים. השאלה היא עם מי אתם הייתם מעדיפים להסתבך – עם קצין האגם שבמהלך השירות הסדיר אני לימדתי אותו כל מה שהוא יודע או עם חבורה של נהגים עצבניים שאני בקושי מכיר?

מפקד נסיעה. עדיף לישון

4. חוק הכלים השלובים – לאורך התרגיל נתקלתי בהרבה חבר'ה שאני מכיר מתקופת הסדיר. גיליתי שאלה שבעבר היו קצת שמנים רזו בטירוף ואילו אלה שהיו רזים השמינו. העיקר שהיקום שומר על האיזון שלו.

5. כיתת כוננות – בערב הראשון נכנס אלינו קצין סדיר בפאניקה מוחלטת בטענה שנזרק רימון תרגילי והוא לא מוצא את כיתת הכוננות שלו והוא חייב דחוף אנשים שיתחזו לכיתת הכוננות. אני ובינדמן נזעקנו לעזור, העפנו על עצמנו אפוד (מבלי לסגור אותו כמובן) והגענו עם הקצין למוקד האירוע. מפקד הפלגה התלהב מהמהירות שבה הגענו ושאל את הקצין איפה שאר כיתת הכוננות? לפני שהקצין הספיק לענות מפקד הפלגה ענה בעצמו "משתרכים הא? יופי, אתם יכולים לחזור" וככה הוכחנו בשנית איזה יופי עובדת המערכת הצבאית.

6. שש-בש – בד"כ אני מציין שבמילואים תמיד יש זמן לשש-בש ובסוף תמיד קורה שלא יוצא לנו לשחק. הפעם לא הפסקנו לשחק שש-בש, אפילו בזמן שמירה וכשקצין האבטחה הגיע אלינו הוא בסך הכל שאל אם הכל בסדר והמשיך לדרכו. מסתבר ששש-בש בשמירה זה לגיטימי ולכן נמשיך עם זה גם בפעם הבאה.

7. קלטות וידאו – הגעתי למסקנה שהיחידה שלי היא המקום היחיד בעולם שעדיין משתמש בקלטות וידאו (חוץ מהאולפנים של ערוץ 1) ותהיתי מה יקרה בעוד כמה שנים כשהחבר'ה הסדירים ביחידה לא ידעו איך לתפעל וידאו. יצטרכו להוסיף לתו"ל מצגת נוספת על שימוש נכון בוידאו.

8. יוזמה – באחד הימים היתה רוח חזקה בטירוף והאהל של הנהגים שהיה ממוקם לידנו נפל. באותה שניה כמה חבר'ה מהאהל שלי תפסו יוזמה וחיזקו את האהל שלנו. במקביל באהל שנפל חלק מאנשי האהל נעלמו במהרה מהמקום והחלק השני המשיך לעשות את מה שהוא עשה רק בשמש. אחרי חצי שעה הם החליטו ליטול יוזמה ולהרים אותו רק שבמקום להקים אותו מחדש הם ניסו להרים בדיוק בצורה שהוא נפל. בשיא הרוח. מיותר לציין שכעבור שעה וחצי היה להם אהל.

זה הכל להפעם, מצפה לתרגיל הבא שבו שוב יהיה אפשר להוכיח ששכונה יש לא רק בבני יהודה.

נ.ב.

תמיד כשאני בתרגיל ומפסיד משחק של הפועל הם מנצחים. אני שוקל לחזור לשירות סדיר.

נ.ב. 2:

לאחרונה החלטתי לאכול יותר בריא ולעשות הפסקה עם כל מיני דברים ובינהם דוריטו'ס. עכשיו אני מרגיש רגשות אשם אחרי ששמעתי שמנכ"ל דוריטו'ס מת השבוע בגיל 96. אני מקווה שזה לא בגלל שהוא התבאס עליי.

רן גרינפלד – מלך השכונה
הדירה

, , , ,

תגובה אחת