אוקיי, אז אני כותב כרגע מהונג קונג, בדרך לאוסטרליה. כן, גם זה קורה לפעמים.

בכל מקרה עברו ארבע שנים מאז הפעם האחרונה שעברתי פה והאמת שקבלת הפנים שקיבלתי לא היתה מדהימה. ציפיתי שיבואו ויגידו לי "אווו, איזה כיף לראות שחזרת אלינו אחרי כל כך הרבה זמן" או משהו בסגנון. הרי לא הגיוני שאף אחד פה לא זיהה אותי- לי כולם פה נראו מוכרים.

עוד בתוך שדה התעופה קלטתי שבחוץ מראה חורפי למדי ואני לבוש בבגדים קצרים מדי והתבאסתי מהעובדה שאולי אאלץ לבלות את עשר שעות הקונקשן שיש לי בשדה התעופה. החלטתי בכל זאת לצאת החוצה בשביל לבדוק על בשרי וגיליתי שאמנם מדי פעם יורד קצת גשם אבל הטמפרטורה גבוהה כמו ביום ממוצע בישראל.

הונג קונג. ככה היא נראית כשאני לא פה

מתוך אינסטינקט בחרתי אוטובוס בלי יותר מדי בירורים ומסתבר שהאינסטינקטים שלי פועלים אותו דבר גם בהפרש של כמה שנים – זה היה אותו קו שהוביל אותי לאותו מקום שהייתי בו בפעם הקודמת – האיזור של השוק והחנויות. דבר מעניין שגיליתי הוא שבמאה שקלים ישראלים אתה יכול לאכול 10 ארוחות שלמות או לחלופין לקנות שני מחזיקי מפתחות מסכנים. מדהים כמה שהאוכל שם זול לעומת כמה יקרות המזכרות המצ'וקמקות שהם מוכרים שם. ומה שיותר מדהים זה שלא התיירים הם אלה שקונים בחנויות המזכרות אלה דווקא המקומיים. או שאולי אלה תיירים ממקומות אחרים באסיה ואני סתם גזען.

דבר טוב נוסף שאני יכול להגיד על עצמי זה שזכרון הדרכים שלי ממש טוב. מצאתי בלי שום בעיה איזה איזור משחקי ארקייד חבוי שביקרתי בו גם בפעם הקודמת לפני ארבע שנים. בפעם ההיא מצאתי שם משחק כדורגל שהחלטתי לשחק בו- להפתעתי הרבה המחשב לא נתן לי לבחור קבוצה ובחר בשבילי אחת רנדומלית, אבל הדבר היותר מפתיע הוא שהנבחרת שהוא בחר שתשחק מולי היתה נבחרת ישראל (אנטישמים אבל לפחות שמו אותנו על המפה) מה שמעניין זה שההרכב של הנבחרת שלנו היה גיבוב של שחקנים מתקופות שונות ושמעולם לא שיחקו ביחד בנבחרת: נמני, אבוקסיס, גרשון, עטר, קטן ויש מצב שאפילו רביבו.

הפעם נכנסתי דווקא בשביל לחפש את המשחק הזה אך הפעם הוא לא היה שם. רוב המשחקים שם היו משחקי הימורים למינהם והדבר הכי מוזר שם היה מסך ענק שמורכב מכמה מסכים ושתי שורות מלאות באנשים ששיחקו מרוץ סוסים וירטואלי. לכל אחד היה את העמדה שלו ולא הבנתי אם הם שולטים בסוסים עצמם או פשוט מהמרים על הסוס שהמחשב יבחר בו לנצח במירוץ. בכל מקרה זה הרגיש כמו האיזור חסר החיים של הונג קונג אז ברחתי החוצה.

הימורים וירטואליים בלתי חוקיים

דבר מעניין נוסף שגיליתי: כשאתה עם אוזניות ואתה שומע ברקע גיבובים של מלים- לפעמים זה נשמע לך כמו עברית. זה לא שהשפה שלהם דומה לעברית אלא יותר החתך דיבור שלהם שמזכיר את שלנו. אני מוכן אפילו להישבע ששמעתי באוטובוס ילד ממלמל "הפועל זונה". מניאק קטן.

בכל מקרה, אחרי הסתובבות קלה בחנויות שגרמה לי להזיע את נשמתי (כמו שאמרתי- יום טיפוסי בישראל) ולהבין שאין מה לקנות שם ואין טעם ללכת לחפש נופים כשאתה בלי מצלמה ומזג האויר עכור, החלטתי לחזור לשדה התעופה, משם אני כותב ברגעים אלה ממש עם המסקנה שלא משנה איפה אתה מזיע בעולם – אין כמו כוס גינס קרה.

נ.ב.

אחותי סיפרה לי שאורן זריף הציע לשלום אסייאג לרכוש איתו את בית"ר ירושלים בטענה שבגלגול הקודם הם היו שותפים עסקיים. איך אומרים: אל תכניס ראש חולה למיטה עוד יותר חולה… שיהיה בריא.

אני רוצה שתשימו לב טוב כי אני פותח פה מלחמה.

מהרגע שעברנו לתל אביב משהו השתנה. לא אצלנו, לא במה שאנחנו עושים אלא יותר משהו בפרספקטיבה. פתאום אני מרגיש שאני מצטייר כתל אביבי פלצן. וזה לא שאני עושה איזה משהו מיוחד, אני עושה בדיוק את אותם דברים שעשיתי בעבר רק שעכשיו פתאום הכל נראה יותר פלצני (לעין בלתי מזוינת) רק בגלל שאני גר בתל אביב.

אני כבר לא בחור שיוצא לרוץ בפארק- אני תל-אביבי פלצן שרץ בפארק. אני תל-אביבי פלצן ששותה קפה בארומה, שיוצא לפאבים התל-אביבים הפלצנים ואוכל אוכל תל-אביבי פלצני. אני בתוך הבועה התל-אביבית הפלצנית ולא רואה מה שקורה סביבי. לי לא הפריע שהכרמל נשרף כי אני בתל אביב, מה לי ולשם? לי לא איכפת מגלעד שליט כי אני תל אביבי. פתאום קלטתי שאני פאקינג תל-אביבי פלצן שכותב בלוג. לא ככה?

עם חולצה פלצנית של צ'ה גווארה

אז מסתבר שלא רק אני מרגיש שעיניי הסביבה נושאות אלי מבט מתנשא, גם חברים אחרים שלי שגרים בעיר (אפילו ברמת אביב) מרגישים שהחברים והמשפחה מביטים בהם אחרת מאז שהם גרים בתל אביב. לא עוד, הגיע הזמן שאני אעשה כאן סדר:

הפלצנות התל-אביבית אכן קיימת אבל צריך לשים לב איפה. למשל האנשים שמחכים בתור למסעדה החדשה של איל שני רק בשביל לשלם 23 שקלים על פיתה עם חביתה. או אלה שנותנים יד לטרנד המצ'וקמק הזה של היוגורטריות האלה שצצו בכל מקום או אלה שמזמינים יין בפאב (בנים כמובן). אלה דוגמאות לפלצנות תל-אביבית טיפוסית. אני בסך הכל מהאנשים הפשוטים, תנו לי קרנף או סאבווי ואני מרוצה, תשקו אותי בגינס ואני מבסוט.

רוצים עוד דוגמא לפלצנות? תומר למשל. הרי ידוע לכל שתומר הוא פלצן-תל-אביבי-גבוה-שרוכב-על-אופנים-פלצניים-אוכל-אורז-עם-מקלות-סיניים-פלצניים-לומד-להתפלצן-בלימודי-פילוסופיה-משחק-משחקי-רשת-פלצניים-ושר-שירים-משנות-השישים-בפלצט-פלצני.

אז אני שמח שהבהרתי את הנקודה וכעת יהיה לכם קל יותר להבחין בין תושבי תל-אביב לפלצני תל-אביב. ולא, אל תספרו כמה פעמים כתבתי תל-אבי או את השורש פ.ל.צ.נ.

נ.ב.

ברכות לדני נוימן – שהפך להיות הראשון מהרשימה השחורה שלי שנכנס גם לרשימה השחורה של כל אוהדי הפועל. מחכה לרגע שאורן זריף יגיד איזה משהו נגדנו…

רן גרינפלד – תל-אביבי נורמלי

הדירה

אז לפני כמה ימים חזרתי מעוד חופשת סנואובורד עם מרק מהעבודה שלי, הפעם באוסטריה (והפעם לא נפלתי על שבוע הגאווה האירופאי בסקי). הנה כמה אנקדוטות קצרות המשקפות את החויה במדינה ההזויה הזו:

• עוד בהמראה הצלחתי להתעפץ קצת במטוס ולהתעורר ולגלות שחילקו כבר את האוכל. תחושת האכזבה התחלפה באנחת רווחה כשקלטתי שהאוכל שחילקו זה למעשה אותם סנדוויצ'ים שיש לנו במכונה בעבודה, עם פלפל קלוי ואיזה משהו נוסף בפנים.
• נחתנו בגרמניה וגילינו שאנחנו בטרמינל נפרד, רחוק מהציווילזציה, ממתינים בתור ארוך בשביל להגיע לחדר קטן שבו המזוודות שלנו. טיפוסי.
• אחרי נסיעה של כמה שעות באוטובוס, הגענו למלון, שהיה מלא במיליארדי שטויות מכוערות שקישטו אותו כמו בובות, פוחלצים, צלבים והרבה מגהצים מלפני 400 שנה.

מטריד

• בזמן שמרק הלך להשכיר ציוד אני נכנסתי לחדר, הדלקתי טלויזיה והדבר הראשון שראיתי היה היטלר. אין לי מה להוסיף.
• אגב טלויזיה, את כל הסדרות שם הם מדובבים לגרמנית. במקום לשים כתוביות הכל מדובב (למעשה דווקא הערוץ של הסרטים המצויירים לילדים היה באנגלית. תענוג).
• הלכתי לסופר לקנות כמה מצרכים וחזרתי עם שישית מים. כשמרק פתח את אחד הבקבוקים גילינו את הטעות המרה שעשיתי – זה היה סודה. מרק כמובן דאג להזכיר לי שגם פעם קודמת עשיתי את אותה הטעות. מה אני אגיד- יצאתי אפי.
• למחרת התחלנו לגלוש וגילינו שבאוסטריה החזאים מדייקים לחלוטין, אפילו ברמת המעלות. מדהים. אין ספק שלמדינה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד.
• באחד הערבים המקפיאים שהיו שם ראינו קבוצה של אנשים שמשחקים בחוץ. התקרבנו וגילינו שמכל המשחקים בעולם, החבר'ה האלה נשארים בחוץ בשיא הקור ומשחקים קרלינג (!). אללא יסטור.
• הסטטיסטיקה עדיין לא נשברה: בחורות שגולשות סנואובורד הן בחורות שנראות טוב!
• לגבי האוכל- מסתבר שאי אפשר להזמין שם אפילו כוס מים מבלי לקבל את זה עם חזיר.
• אהה, והם שמים על הפיצה את התוספות הכי הזויות בעולם. היו שם כמה שהזמינו פיצה עם רוקט (?)
• בניגוד למדינות הקודומות שהיינו בהן כאן היו חיי לילה ממש טובים וגילינו שהפירוש האמיתי של אפרה-סקי זה לעצור באיזה מקום על צלע ההר, לשתות למוות ואז לגלוש שתויים כשבחוץ חושך מוחלט.
• בכל מקומות הבילוי שם משמיעים את אותם השירים, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת באותו ערב. בואו נגיד שיש שירים שאני מעדיף שיכרתו לי אצבע מאשר לשמוע אותם שוב.
• מזל שתמיד יש איזה פאב אירי עם מוסיקה טובה וגינס!
• הדבר הכי מחריד שגילינו היה שמשום מה באוסטריה השפם חזר לאופנה. מדהים כמה שפמים היו שם. נכון שבאחת המסעדות לכל המלצרים הצעירים היו שפמים כחלק מתחרות אבל זה היה רק אחוז אחד מהמשופמים שם.

ולסיום – הנה סרטון שלי מנסה לקפוץ כמו סופר-מריו ונופל, ואחר כך קופץ טוב ואז סתם עושה שטויות:

נ.ב.

מה שיותר מפחיד זה שגם אחרי שנחתנו בארץ ראינו כמה אנשים עם שפמים. יכול להיות שהדבר הנוראי הזה באמת חזר לאופנה???

נעלמתי לשבוע וחצי מילואים. בעקבות הפוסט שכתבתי אחרי המילואים הקודמים הנה מספר חוקים נוספים שתמיד יהיו רלוונטיים למילואים:

1. אל תוריד עיניים מהקיטבג שלך – בפוסט מילואים הקודם סיפרתי על חבר שלי גידי שתמיד מאבד את הקיטבג שניה אחרי שהוא חותם עליו ואז הוא תמיד משלים ממישהו אחר ואז נוצרת שרשרת השלמות ובסוף אני תמיד מוצא את עצמי בלי קיטבג. הפעם זה לא קרה וגם גידי היה מספיק חכם והפעם הוא רשם את השם שלו על הקיטבג… שלי.

2. מזג האויר יהיה מושלם. עד הרגע שבו צריך לעבוד פיסית – גם הפעם עשינו תרגולות אב"כ, דילוג הפלוגה ועוד שטויות כאלה ואחרות שאת כולן כמובן החליטו לבצע בשעות הכי חמות של היום. דווקא ביום האחרון שחזרנו הביתה היה מזג אויר לא רע. וחוץ מזה היתה חגורת עננים מוזרה בשמים מעלנו, מעין טבעת של עננים שמקיפה אותנו אבל רק מעלנו שמש. אני לא מבין איך זה עובד, עננים לא אמורים לזוז?

3. תמיד יהיה גזלן – גם אם הפלוגה שלכם תפרוס באיזה מקום מסתור צבאי וסודי שלא ידוע לאף אחד הוא ימצא את הדרך להגיע לשם.

4. אף פעם אל תקנו משהו אצל הגזלן – תמיד אחריו יבוא גזלן אחר שהוא טיפה יותר זול.

5. אסור לצאת בהצהרות – בתחילת התרגיל התלהבתי מהעובדה שכשהייתי בסדיר דאגתי בכוונה לא להיות מוסמך לאיזה תפקיד מסויים כי לא רציתי לעשות אותו במילואים. העובדה הזאת החזיקה מעמד 4 שנים וחצי, עד שבתרגיל הנ"ל גילו שהזמינו 3 אנשים במקום 4 שאמורים לעשות את התפקיד ונבחרתי להיות המילואימניק הראשון אי פעם שמוסמך בשטח לתפקיד. נפלא…

6. אתה מעריך משהו רק אחרי שאין לך אותו – אני יודע שיש אנשים שעושים במילואים קו של חודש אבל ביחידה שלנו אין שום הצדקה שנעשה שבת בשטח. הרי גם ככה צה"ל לא מתאמן בשבת אז בשביל מה צריך אותנו? ברגע שהודיעו לנו שאנחנו יוצאים שבת הרגשנו כאילו קיבלנו את החיים שלנו בחזרה. זה הרגיש כמו פלאשבק מהסדיר.

7. לחץ בית הוא דבר נפלא – מדהים כמה מהר אפשר לקפל פלוגה שלמה ביום האחרון לעומת כמה לאט אפשר לקפל אותה באמצע השבוע כשיודעים שצריך עוד לפרוס אותה מחדש. אני בטוח ששברנו שיא גינס, אם לא במהירות אז באיטיות.

8. "מנות קרב משופרות" – שקר כלשהו שכתוב על המנות החדשות. זה כאילו חיפשו את כל המאכלים בעולם שאין סיכוי שיש מישהו שאוהב את כולם, מעין מקבץ מאכלים שאו שאתה אוהב או שאתה שונא, אין באמצע. יכול להיות שאתה שונא טונה, או שאתה לא אוהב חלוה, או לא סובל עלי גפן, ואם אתה כבר אוהב את כל הדברים האלה הסיכוי שאתה אוהב גם לוף בנוסף לכל שואף ל-0.000001.

במרכז - לוף, השמפניה של הטבע

עד כאן להפעם. בינתיים אני חוזר לשירות סדיר בתור שחקן כאשר בשבוע הבא חברי הדירה הולכים להשתתף בתחרות 48 שעות, תחרות שבה צריך ליצור סרט ב-48 שעות לפי קריטריונים מסויימים. שיהיה לנו בהצלחה.

נ.ב.

בניגוד לבד"כ המילואים האלה היו באמת זוועה. בואו נגיד שההיילייט היחיד היה המטווח, שבו שמרתי על הסטטיסטיקה ולא החמצתי אף כדור. בפעם האחרונה שטווחתי זה היה יום מילואים אחרי חתונה. יריתי 10 כדורים עם האנגאובר, בדקתי את המטרה, ראיתי שפגעתי בכולם ואז הלכתי הצידה והקאתי את הנשמה.

נ.ב. 2:

אני לא מאמין שכספי המיסים שלי הולכים על מטוס ריסוס שעבר מטרים ספורים מעלינו ופיזר עשן בתרגולת אב"כ. איזו הסחפות. אבל אל תדאגו, כדי לשמור על המסורת ולהתחמק מלבישת במ"פ וחבישת מסיכת אב"כ הלכתי להתחבא בקרון שאני מתחבא בו תמיד. הבעיה היתה שהפעם הוא לא היה מחובר לחשמל ונמסתי בו למוות.

רן גרינפלד – צלף בדימוס

הדירה

דבר נוסף שגיליתי הוא שכמעט כל "החבר'ה מהשבוע" הם גולשי סקי ולא סנואובורד (באמת שקל לזהות אותם), מה שמאשש את התיאוריה שלי ממזמן לגבי סקיירים- רובם שייך לקהילה (ואני מקווה שאני לא מעליב אף אחד, לכן אמרתי רובם). בסופו של דבר בחופשות סקי לכולם כואב התחת- לסנואובורדרים כי הם נופלים עליו הרבה ולסקיירים כי… טוב אין טעם להרחיב.

גייסקי

בכמה מהערבים רצינו לצאת וגילינו שגם באתר הזה ("טין" בצרפת) חיי הלילה לא כל כך סוערים. יש פאב אחד, "ג'ם בר", שתמיד מפוצץ אבל זה לא חוכמה כי הוא כל כך קטן ש"מפוצץ" אומר שיש בו בערך עשרה אנשים, יש פאב נוסף, "יטי", שכל פעם שנכנסנו אליו גילינו שהוא מלא גברים שבחנו אותנו בעיניים סקרניות (כנראה "חבר'ה מהשבוע") ויש את הפאב הכי רחוק שצריך לעבור מדבר שלג בשביל להגיע אליו אבל יש בו גינס אז זה שווה את זה. בפעם השניה שהלכתי אליו עם דניאל (החבר הרווק היחיד של ליאור חוץ ממני), הלכנו אליו אחרי שהג'ם בר והיטי היו כמו בכל ערב, וגילינו בו מסיבה מטורפת, צפופה באנשים (לא "מהשבוע" לשם שינוי) ועם שני דיג'ייז שאחרי שתיקלטו שרו קצת פריסטייל בעצמם. היה אדיר.

ובנושא הגלישה, שלשמה הגענו מלכתחילה- אני מבטיח פוסט נוסף עם כמה קטעי וידאו שהנציחו חלק מהשטויות שעשינו. אגב, אנחנו כולנו עדיין שלמים אבל מחר זה יום הגלישה האחרון- הזמן הכי טוב לעשות בו שטויות…

נ.ב.

האוכל הצרפתי מלא שמן וחמאה. הזמנתי צינתור מראש.

נ.ב. 2

באותו נושא- החבר'ה של ליאור החליטו שהם עושים בינהם "מירוץ לעבר התקף לב". אניע מחוץ לתחרות ונחשב אפילו הכי בריא בחבורה כי אני אוכל כשר (זה כבר מוריד את הבייקון ואת כמויות החמאה שנשפכות על הבשר) אבל ליאור חזק במירוץ.

סוף סוף זה הגיע! סיינט פטריק'ס דיי (יום פטריק הקדוש, למי שמתקשה) ושוב מצווים עלינו לשתות! מיותר לציין שמדובר באחד הימים האהובים עליי, ואני מתעקש להגיד יום ולא חג כדי שאף אחד לא יבוא בטענה שאני חוגג חג של עוכרי העם היהודי. תמיד גם יהיה את ההוא שימציא שפטריק היה איזה צורר נאצי שהרג אלפי יהודים בצ'יקמוקיסטן. עזבו אותי, תנו לשתות.

תראו, זה לא שאני שם עץ אשוח בבית או מחפש ביצי פסחא והאמת היא שאני גם לא כל כך אוהב שאנשים בארץ עושים את זה (בסדר, לגבי הסילבסטר זה לגיטימי כי בסופו של דבר גם אנחנו משתמשים בספירה, ואפילו יותר מאשר בלוח השנה היהודי), אבל במקרה של פטריק, הדבר היחיד שאני עושה הוא לשבת בבר, לשתות גינס ולקבל על זה מתנות. זה בסך הכל עוד יום בשנה שנותן לי לגיטימציה נוספת לשתות, רע זה לא יכול להיות. הרי זה לא שאני הולך ומפזר תלתנים בכל מקום או מתחפש ללפרקון (גמד אירי ג'ינג'י למי שמתקשה) והולך להפוך את הצבע הצהוב של הקשת לזהב.

זה לא אני. נשבע לכם.

דווקא מי שהכי אוהב לתפוס טרמפ על החגים הלועזיים הן בדרך כלל הנשים. מבחינתן תנו להן כל הזדמנות לגרום לגבר שלהן לקנות להן מתנה והן יהיו מרוצות. זה מתחיל בט"ו באב, יום האהבה הישראלי, שמבחינת נשות ישראל הגבר שלהן צריך לפנק אותן ביום הזה (ולא להיפך חס וחלילה, כי זה יום האהבה ואהבה היא של נשים בלבד). זה ממשיך כמובן עם ולנטיינז דיי (יום האהבה הבינלאומי) – תמיד שואלים למה פורים לא בא פעמיים בשנה, אז אם יש אפשרות שיום האהבה יהיה פעמיים בשנה אז למה לא? עוד מתנה. יש כמובן את יום האישה הבינלאומי, שמשום מה כל אישה מגיל שנה והלאה יודעת את התאריך המדוייק של היום הזה, כולל כאלה שלא יודעות אפילו מתי זה 1 באפריל. ואחרון חביב- יום האם, שכבר מזמן הפך להיות יום המשפחה ועדיין אין אמא בארץ שלא תתאכזב מזה שהילד שלה לא קנה לה כלום ביום הזה. בקיצור, הכיס של הגבר הישראלי הוא בור ללא תחתית (שזה רע, בניגוד לבירה ללא תחתית) ולא נוכל לשנות את זה.

בכלל, מה הקטע של יום המשפחה? למה צריך לחגוג את זה בכלל? איך חוגגים את זה בכלל, זאת אומרת, מה מיוחד ביום הזה הרי לכולם כמעט יש משפחה. במילים אחרות, היום הזה כאילו בא כדי לגרום לאלמנות ויתומים להרגיש רע עם עצמם. אין לזה שום הסבר אחר.

אבל חברים, בואו נעזוב לרגע את המירמור ונחזור שוב לנושא שלשמו התכנסנו כאן מלכתחילה- צאו מחר לשתות גינס והרבה, גם אם זה לא טעים לכם (מה איכפת לכם, תקבלו כובע) ותעשו חיים!

כובע גינס. אין מצב שלא בא לכם לחבוש את הדבר המגוחך הזה.

נ.ב.

גינס, גינס, גינס, גינס, גינס! זה לא שאני עושה שטיפת מוח, אני סתם רוצה שאנשים שמחפשים את המילה גינס בגוגל יגיעו אלינו לפני שהם מגיעים לתמונות של האיש השמן בעולם.

אולי אני צריך להתחיל להאמין בקארמה. צירופי המקרים שקורים לי מתחילים להיות מוגזמים. לדוגמא: אתמול אפי חזר מסופ"ש בקריית חיים ונסענו לאסוף אותו מהרכבת, די מאוחר בלילה. המשימה התבררה כלא קלה בכלל היות ונסענו דור, תומר, גלעד ואני באוטו של דור, שהיה עמוס במשהו כמו מיליארד פריטים והרבה מאד זבל. אחרי שנדחסנו בקושי והתחלנו לנסוע תהינו איך גם אפי אמור להידחס לאוטו. כשהגענו לאפי גילינו שהסיבה שהוא ביקש מדור שיאסוף אותו מלכתחילה היתה שהוא בעצמו נושא עליו לא מעט דברים. הצלחנו לדחוס גם את הצ'יקמוק והציוד שלו (לא ברור איך, גם הבגאז' היה עמוס בכל טוב) וקרטענו לכיוון הדירה.

עד כאן אין שום פרט שחשוב לסיפור, זו סתם היתה הקדמה ארוכה. בכל אופן, אפי שחגג יום הולדת בצפון, סיפר לנו שהסיבה שהוא הגיע כל כך מאוחר היא בגלל שהוא היה אצל חבר וצרב כמה דיסקים וזה לקח יותר זמן ממה שהוא תיכנן ולכן הוא פיספס רכבת ונאלץ לחכות שעה נוספת. כמובן שאני לא הפסקתי לצחוק עליו על זה שהוא דביל ועל זה שהוא פיספס רכבת בשביל דיסק, מה שמאד הרגיז את אפי כמובן.

מה אתם צריכים?

למחרת, ז"א היום, שבלי קשר לסיפור היה יום חם בטירוף ודווקא היום החליטו לשלוח אותי בעבודה להתרוצץ בחוץ עם אפוד על הגב, כמובן שגם שום דבר לא עבד בבוקר ושלחו אותי בדיוק כשכבר נהיה חם כמו במסיבת רווקים של השטן (אבל זה לא שאני מתלונן). בכל מקרה, ביקשו שמחר אני אחליף מישהו בשלישות- משהו שכבר קרה בעבר ומבחינתי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות- לעבוד במרחק יריקה מהדירה. לצורך העניין היו צריכים לשלוח איתי דיסק. היות ונסתרות דרכי האל, קיבלתי את מה שמגיע לי ובשל סיבוכים לא ברורים צריבת הדיסק התעכבה ופיספסתי את הרכבת שהייתי צריך לחזור איתה לדירה. ומי מבסוט מכל העניין? אתם יכולים לנחש (רמז: הוא צ'יקמוק).

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שכל כך חם באמצע מרץ אז אתם יודעים טוב מאד שמי שאשם זה החזאים. בגללם אין גשם במדינה. זה הרי הכל קונספירציה של החזאים, שיודעים שלא ייצא לי לטוס השנה לחופשת סנואובורד והם עושים הכל כדי שלא יהיה שלג בחרמון ובגללם אין לי אפילו דקת גלישה אחת. או שאולי זה אורן זריף שלקח את כל האנרגיות של החורף בגלל שצחקתי עליו בבלוג. או שאולי אני סתם פרנואיד מגזימן ומגלומן שחושב שהכל סובב סביבו. אבל לדעתי זה החזאים.

לא הפעם

נ.ב.

ממש, אבל ממש בא לי גינס. זה אחד הדברים הכי טובים בחום הזה. (חוץ מזה שמזמן לא הזכרתי גינס בבלוג וסט. פטריק מתקרב…)

נ.ב. 2

רציתי לכתוב פוסט על פורים אבל היה משמים. מה שכן, אני מבטיח בקרוב תמונה שלי מחופש לזיזי-טופ.

נ.ב. 3

בזמן האחרון עושה רושם שהכל סובב סביב צ'ילה. מהרגע שהודיעו לי שאני אולי אטוס לשם היתה שם רעידת אדמה, עכשיו יש שם טורניר טניס וגם אפי סיפר לי אתמול על חבר שלו שהתקשר אליו משם. קארמה?

נמאס לי כבר לשמוע את הפרסומות האלה ברדיו של "רוצים את השיר 'כל הנשים יפות' של שלומי סרנגה אצלכם בטלפון? שילחו את המילה "וואחש, למספר 2020". למה אתם מנסים לשווק לי את השיר הזה כצלצול? מי בכלל מנסה לשווק את זה? ולמה בכלל שאנשים ירצו לעשות את זה? עזבו לרגע בצד את העובדה שמדובר בשיר הספציפי הזה, אני מתכוון בכלל לתופעה, למה שמישהו ירצה להוריד לטלפון שלו צלצול בתשלום כשהיום הטלפון הוא גם נגן מוסיקה, גם טלויזיה וגם טוסטר אובן והכל בחינם. אתם באמת חושבים שיש אנשים ששומעים את הפרסומת הזאת ברדיו ואומרים לעצמם "וואלה"?

כל הנשים יפות?

ואפרופו וואחשים, ביום ראשון אפי ואני ישבנו בדבלין בהרצליה עם אילן, גיטריסט להקת פנג'יאה. הכל התנהל על מי מנוחות, היתה מוסיקה סבירה, כדורגל, אנשים יושבים ושותים בירה בפאב חצי ריק באחת בלילה, מה כבר יכול להיות? פתאום נכנסו קבוצה של עשרה ערסים ופרחות, חלקם חובשי כיפות ובאותה שניה פתאום האוירה בפאב השתנתה בבת אחת, המוסיקה התחלפה באותו הרגע למוסיקה וואחשית (לא מזרחית, אלא וואחשית. אין הגדרה אחרת למוסיקה שהיתה שם), כאילו החבר'ה האלה הביאו אותה איתם מבחוץ, והם התחילו לרקוד בצורה ממש מוזרה באמצע הפאב. הזוי לחלוטין.

מה שהיה יותר מציק זה שהגינס שלי כל הזמן מילאה לי את השפם בקצף. אהה כן, היה לי שפם. אפי ואני גידלנו שפם חודש וחצי בגלל צילומים של סרט (למעשה גידלתי זקן והפכתי אותו לשפם רק לפני כמה ימים). הבעיה היא שנאלצנו להוריד אותם בגלל צילומים של סרטים אחרים. מה שכן, הספקתי ללכת לעבודה עם השטות הזאת ולא היה אחד שלא היה לו מה להגיד על זה. הנה מצעד השמות והכינויים שקיבלתי ביום הבודד שהייתי בעבודה עם השפם הזה:

1. באק נייקד
2. אנס סדרתי
3. יהודה ברקן
4. קוראים לי ארל
5. סופר מריו
6. בן סטילר בדודג'בול
7. האלק הוגן
8. יוסמיטי סאם
   

   Born to be wild

נ.ב.

למזלי נשארו כמה דמויות משופמות שהחבר'ה לא חשבו לקרוא לי על שמן כמו עמיר פרץ, דודו זר או גולדה מאיר.

השבוע ראיתי ידיעה בעיתון לגבי שיא גינס של צלחת החומוס הכי גדולה בעולם. השיא שייך ללבנון ובישראל החליטו להתנקם ולהחזיר את השיא לישראל. אני אוהב שיש ידיעות ברומו של עולם בעיתון (כן, אני יודע שגם הפוסטים שלי הם לא בנושא שלום עולמי אבל מהעיתון אני מצפה ליותר). בואו נתנקם בלבנונים!!! בואו כולנו נירתם למען המטרה החשובה והפטריוטית הזאת של ליצור את צלחת החומוס הגדולה בעולם וככה, רק ככה, נצליח להשפיל את לבנון ולהראות לה מי המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון!!!

בכל אופן זה גרם לי לתהות, איך דבר כזה בכלל יכול להיחשב כשיא? מה זה השיאים המטופשים האלה? אני מבין שיאים כמו האיש הזקן בעולם או האיש הגבוה בעולם או אפילו השיא שקרלוס טבז שבר של הבן אדם המכוער בעולם אבל הנקניקייה הכי גדולה? הסנדוויץ' הכי ארוך? צלחת החומוס הכי גדולה??? מי בכלל יאכל את הדברים האלה? ברגע שתימצאו את הבן אדם שיאכל את הצלחת הזאת אז זה יהיה שיא (אולי תומר יכול). שיא שבן אדם יכול לקום בוקר אחד ולשבור אותו כי בא לו לא יכול להיות שיא. אני מחר אלך ואשנה את השם שלי ל"רן קרנף גרשון תפוחים סקראבס דוריטו'ס בירה פרנץ פרדיננד צ'קלווה זריף לוי פרידלנדר עדיקא צ'יקמוק גרינפלד" ואשבור שיא גינס.

טוב, סיימנו עם זה. עכשיו לסוגיית ההתחממות הגלובלית

ספר השיאים של גינס הוא סתם אילתור. הרי שיאים אמיתיים נשברים באולימפיאדה כשאסיין בולט רץ או כשמייקל פלפס שוחה או כשישראלי כלשהו מגיע למקום ה-17 אבל אצל גינס אנחנו מקבלים רק שיאים מטופשים שאפשר באותה המידה לקרוא ב"הידעת" של בזוקה. ספר השיאים של גינס הוא בעצם גביע הטוטו של השיאים. את שניהם מתעקשים לחדש כל שנה, שניהם לא מעניינים אף אחד ושניהם משעממים כמו אבירמה גולן.

ומי אלה האנשים שקונים את הספר הזה בכלל? זה כמו המעריצים של האירוויזיון, שזו גם תחרות מיותרת באותה מידה. היום הגענו למצב שזמרות ישראליות מגיעות לפלייליסט בחו"ל ואמנים כמו התפוחים כובשים את אירופה, אז למי איכפת מהתחרות המגוחכת הזאת שכולה מלאה בפוליטיקה? את רוב האנשים הנורמליים כנראה שזה לא יעניין. ועדיין יש את האנשים שצופים בה בעקביות, את האנשים שייקנו את ספר השיאים ואת האנשים שיילכו לעודד את הפועל פתח תקוה בגביע הטוטו (בכוונה אמרתי הפועל פתח תקוה כי למכבי פתח תקוה לא יהיו אוהדים אפילו אם הם ייקחו את ליגת האלופות).

חדש בחנויות: תחתית מעוצבת לכוס קפה

נ.ב.

מעניין מה שיא גינס בשתיית גינס. בטח הבן אדם שמחזיק בשיא מחזיק גם את השיא של ההשתנה הרצופה הכי ארוכה.

נ.ב. 2:

השיא שלי זה 4.5 ליטר בערב, שזה מוזר כי ליטר מים אני לא מסוגל לשתות… סתם שתדעו.

הולך בטל

משהו מוזר קורה בדירה.

פרולוג: הייתי בארה"ב, ביליתי את כל יום ההולדת שלי בטיסה (באסה לי) ונחתתי בארץ אתמול (שני) בחמש בבוקר.

מערכה ראשונה: אני שונא ג'ט-לג ולכן החלטתי שעדיף לי למשוך עד הלילה ואז ללכת לישון על מנת שלא לסבול כל השבוע. בגלל שאני דביל ובגלל שלא רציתי להשתעמם בבית החלטתי ללכת לעבודה ולכן שעתיים וחצי בלבד אחרי שנחתתי בארץ כבר הייתי בעבודה. גיליתי שאין כמעט אף אחד ואין לי מה לעשות שם ולכן חזרתי מוקדם לדירה. בערב יצאנו שלושתינו עם עוד שני חברים מהכיתה (יוסי וטל), אכלנו ג'ירף, שתינו בירה וחזרנו לדירה באחת בלילה. עד כאן החלק היחסית נורמלי של הסיפור.

מערכה שנייה: התעוררתי בשבע בבוקר עם מינימום רצון ללכת לעבודה והחלטתי לחזור לישון עוד קצת, בכל זאת זה היה מעט מדי אחרי 40 שעות ללא שינה. בפעם השניה שהתעוררתי הבנתי שאני עדיין לא רוצה לחזור לעבודה והעדפתי למרוח עוד קצת זמן בבית. פתאום נחתה עליי הרגשה מוזרה של בטלה שלא הרגשתי מעולם. נשארתי בבית יום שלם על הספה, בלי ללכת לעבודה, עם הרגשה שיש מיליון דברים שיכולתי לעשות בזמן הזה אבל עם חוסר רצון מוחלט אפילו להכין לעצמי אוכל (מלבד איזו קערת קורנפלקס שהשארתי על השולחן בסלון יום שלם).

בטלה מוחלטת

אפילוג– הפכתי להיות תומר! בזמן שתומר הלך לעבודה בבדיקות תוכנה וכשהוא חזר הוא אפילו סידר קצת את הדירה אני התבטלתי ולא זזתי מהספה. אם לומר את האמת, אפילו את הפוסט הזה לא היה לי חשק לכתוב וגם לא לגעת בתופים שלי אחרי שבועיים שאני מת לתופף. משהו מוזר ביותר קורה פה…

בירה וחפירה

אני כותב את שורות אלה אחרי שחזרתי מהסינמה סיטי. לא, לא הייתי בסרט. חבר טוב שלי סיפר לי שפתחו סניף של קרנף בסינמה סיטי והייתי חייב לבדוק אותו, בעיקר לאור העובדה שעכשיו יש סניף צמוד לאחד מהפאבים האהובים עליי- הטמפל בר. אז נסעתי עם כמה חבר'ה לאכול קרנף (וזה אחרי מגש פיצה שסיימתי בבית, תודה גלעד, אני אשכרה נהיה תומר) ולשתות גינס בטמפל.

אחוז קטן ממבחר הבירות שיש שם

מה שאני הכי אוהב במקום הזה זה מבחר הבירות מהחבית שיש בו. גם הגימיק של שתי בירות שמתחלפות כל חודש הוא נחמד.בזבזתי כמה שניות בקריאת ההסבר על הבירות המתחלפות ואז פתאום הכתה בי המחשבה- מה איכפת לי איך ומתי נעשתה הבירה הזאת? תנו לי לטעום אותה. לא מעניין אותי שיש לה ארומה של קליפת תפוז, עשו אותה משלושה סוגי שעורה וחמישה עשר סוגי לתת שונים ובישלו אותה שלושה נזירים במנזר בודהיסטי במשך שבע עשרה שנה עד שהעבירו אותה לבית כנסת בקראקוב, שבו היא נשמרה בחבית ארבע שנים ושלושה חודשים עד שמזגו אותה למיכל מיוחד מנחושת בתוך אקווריום עם כרישים ששמרו עליה עד למזיגתה המושלמת בכוס ייחודית שעשויה מסלעי מטאור. לא מעניין אותי, תנו לי לשתות כוסאומו!

כמה מסקנות מהירות מניו יורק:

• האמריקאים פשוט מטומטמים. עזבו, אפילו לא בא לי לפרט על זה.
• הם גם לא שפויים, הם שמים על הכל גבינה צהובה בכמויות הסטריות. לא יפתיע אותי אם יש להם ארטיק גבינה צהובה. תפסיקו עם זה! מה הפלא שאתם כאלה שמנים ומתים מהתקפי לב?
• אין דבר כזה ניו יורקי שמכין אוכל. הם כולם אוכלים בחוץ. תמיד.
• הופעות חיות זה אדיר, במיוחד אם אתה על הבמה (ע"ע הפוסט הקודם- "אמריקן חי")
• אני חולה על סאבווי (גם הסנדביצ'ים). כל משחקי הרכבות האלה של להחליף למהירה בשביל לחסוך זמן ואז לעבור לפרברית -זה כזה כיף. בפעם האחרונה שניסיתי דבר כזה בארץ זה עלה לי בשעת המתנה נוספת בלוד.
• זה שההורים שלי קנו לי כרטיס למחזמר "מאמא מיה" לא הופך אותי לפחות סטרייט.
• העובדה שניהנתי מהמחזמר אולי כן הופכת אותי לקצת פחות סטרייט (גם גיליתי שיש הרבה שירים של להקת אבבא שאני מכיר, מוזר)
• תודו שזאת הרכבת הרים הכי אדירה שראיתם בחיים:
  

  קינגדה קא. תור של שעה, חצי דקה מתקן= משתלם בטירוף!

• אני באמת באמת אוהב את ניו יורק!!!