אני שוב בחו"ל. וזה שוב באיזה חור. רק שהפעם אפילו אסור לי לכתוב איפה זה מסיבות בטחוניות. אני חייב לציין שאני לא בדיוק סובל פה, אני ישן במלון לא רע בכלל עם שתי בריכות ממש נחמדות וחדר כושר מצויין. מצד שני לא יוצא לי לנצל שום דבר מהם היות ואני מבלה את רוב היום שלי בבסיס צבאי וחוזר בשעות מאוחרות שכבר הבריכה סגורה ואני מותש מדי בשביל להתאמן. אני גם נמצא פה כבר שבוע והיום היתה הפעם השניה בסך הכל שייצא לי לאכול בחוץ, כשבדרך כלל אני מסתפק בחמגשית שאנחנו מקבלים בבסיס ובאיזה מנה חמה בחדר.

אוקיי, בין המשפט הקודם לבין המשפט הזה הספקתי להיות בפאב אירי וזו החוויה הטובה היחידה שעברתי כאן עד עכשין. אין מה לעשות, פאב אירי זה פאב אירי בכל העולם, אפילו באיזה חור. עכשיו, דמיינו אותי יושב ושותה גינס, עם כנפיים וצ'יפס בצד, בפאב אירי עם להקה שמנגנת פינק פלויד וסנטנה, באמצע מדינה הזויה בחבל הכפכז (שילוב בין המילים קווקז וכפכף). הייתם באים אליי לפני חמש שנים ואומרים לי שדבר כזה עשוי לקרות- הייתי מתפוצץ מצחוק.

פאב אירי במדינה כפכזית - מדע בדיוני

אבל בואו ונחזור לרגע למלון- האמת היא שהמלון באמת בסדר למרות שהחדר קצת פחות. למשל- אין שום דרך (ובאמת שניסיתי כבר את כל הדרכים האפשריות) להתקלח מבלי להציף את כל החדר. בנוסף, השקעים נמצאים בחלק התחתון של הקיר והכבל של הקומקום כל כך קצר שאני נאלץ כל פעם להרתיח אותו על הרצפה. בואו נגיד שעם קומקום כזה ההתאבדות של דודו טופז היתה נמנעת.

עוד משהו מעניין על המלון – כבר יצא לי להזמין לחדר מישהו שיבדוק למה האינטרנט שלי לא עובד, מישהו שיפתח לי את המיניבר, מישהו שיתקן איזה משהו בטלויזיה ומשום מה זה תמיד אותו בחור בלונדיני צעיר שעושה כנראה את כל העבודות השחורות במלון. מזכיר קצת את טים רות' בסרט ארבעה חדרים.

It's Ted, not Teddy!!!

הגעתי למספר מסקנות בנוגע למדינה הזו:

• ממש חם כאן
• הנהגים מאד עצבניים
• הכדורגל פה על הפנים

במילים אחרות – זה ממש כמו בישראל. ההבדל המשמעותי הוא שעושה רושם שהם פשוט נולדים פה עם שפם (המשפט האחרון היה מנוסח בלשון זכר אך הוא פונה לשני המינים כאחד). יצא לי לראות פה כל כך הרבה טיפוסים משופמים שמזכירים את סדאם חוסיין, פרדי מרקורי ומר יובל מדני שובבני.

בקיצור, יש עוד הרבה דברים מוזרים כאן ואת חלקם תוכלו לראות בפוסט המצולם הבא שלי.

אז איך זה שאני מחובר וכותב? ככה: התקשרתי לבזק בינלאומי ושאלתי אם יש פתרון לסיטואציה המגוחכת הזאת והבחורה בצד השני של הקו הסבירה לי שאני יכול להתחבר למודם ישירות, כל מה שאני צריך זה למצוא כבל רשת. לכו תמצאו משהו בדירה שלנו. אז אחרי שמצאתי כבל כלשהו וניסיתי לחבר אותו בין המחשב למודם, הבנתי שזה לא כבל רשת (מה שמדהים זה שלמרות שהחיבור לא מתאים הצלחתי לדחוף אותו גם למחשב וגם למודם) והמשכתי לחפש כשהמוקדנית עדיין על הקו עם סבלנות מפתיעה .בסוף מצאתי אחד. בעיה חדשה – המחשב בצד אחד של הדירה והמודם בצד השני. לאחר מאמצים רבים הצלחתי ליצור מערך מפואר של כבלים המתוחים לאורך כל הדירה (מצורפות תמונות בשביל להמחיש).

צד א' - המחשב

הסברתי למוקדנית הסבלנית שההבנה שלי במחשבים גובלת בהבנה שלי בקרלינג (נו, הספורט הזה שזורקים דיסקיות על קרח ואז כמה אנשים רצים אחרי הדיסקית עם מגב. זה כמו לשחק גולות רק יותר גדול, הקיצר עזבו אותכם). הסבלנות שלה עמדה במבחן נוסף כשהיא נאלצה להמתין עד שהמחשב האיטי ברמות בלתי סבירות שלי יאתחל את עצמו- תהליך שלוקח רבע שעה בערך. היא הסבירה לי בצורה מאד פשוטה איך להכנס עם יוזר וסיסמא של מנהל מערכת ולשאוב משם את הסיסמא לאינטרנט האלחוטי. הבעיה הנוכחית- תומר, הגאון מחשבים הזה, שינה גם את הסיסמא של מנהל המערכת. משמעות העניין – אני צריך להמשיך לגלוש כשהדירה מלאה בכבלים ונראית כמו מסלול מכשולים. השאלה היחידה היא תוך כמה זמן אני אתקל באחד הכבלים ואשבור את האף ואת המודם.

צד ב' - המודם

אז עכשיו אני יושב לי רגוע, מול האינטרנט כשמאחוריי בלאגן מטורף, טוחן דוריטו'ס ולבאנה ומחפש איך להעביר את הזמן עד שתומר יחזור או עד שדור יגיח לכמה דקות. מעניין את מי מהם אני אראה קודם…

נ.ב.

בזמן שתומר מנהל דו שיח באנגלית עם פחי אשפה בנתב"ג (ראו בפוסט וידאו של תומר) אני מתקדם עם היפנית. מעניין אם הוא גם ממשיך עם זה במקביל או שנשבר לו והוא עבר לגחמה חדשה כמו ללמוד כתב ברייל או משהו.

תפסיקו להכריח אותי לאכול סושי! זה לא טעים לי!!!

למה אתם מנסים לדחוף לי את זה בכוח? אני מבין שרובכם טוענים שזה הדבר הכי טעים עלי אדמות. אני מאמין לכם. אמנם לא טעמתם את הפריקסה של סבתא שלי אבל היות והיא לא יכולה להכין את זה בכמות מסחרית אז אין שום בעיה עם זה שסושי מבחינתכם הוא מאכל האלים. תהנו. אבל תעזבו אותי בשקט. זה לא טעים לי. נכון שגם אני דוחף לאחרים דברים שאני אוהב כי אני רוצה שגם הם יאהבו אותם אבל אם מישהו אומר לי שגינס או קרנף זה לא טעים לו אז אני עוזב אותו בשקט. אבל לא, אתם תגידו לי תנסה שוב. אתה תאהב את זה. את המונח "טעם נרכש" אני כבר לא יכול לשמוע יותר. למה? למה אם משהו לא טעים לי אני צריך לנסות שוב ושוב עד שאני אחשוב שזה טעים? במקרה של אלכוהול זה הגיוני, אתה שותה בשביל האפקט עד שאתה מתרגל לטעם. עם קפה זה אותו הסיפור. אבל איזה אפקט לעזאזל יש לסושי שאני צריך לסבול 2, 3, 17 פעמים עד שאני אהנה מזה?

סושי. אני לא אוהב את זה.

אבל אפרופו טעם נרכש- גלגל"צ זה טעם נרכש. הם דוחפים לך בכוח שירים שבמצב רגיל לא היית אוהב, משמיעים לך אותם בתדירות של אחת לשעה עד שבסוף היום אתה בטוח שאלה השירים הכי טובים שיש. מי ששומע גלגל"צ באופן קבוע- הטעם המוסיקלי שלו הוא טעם נרכש.

אגב, גם הפועל תל אביב זה טעם נרכש. להיות אוהד הפועל זה להתרגל לכמעט. כמעט גביע, כמעט אליפות, כמעט עוברים את החצי. בהתחלה אתה מתרגז, אח"כ אתה מדוכדך אבל בסוף הלוזריות הופכת לחלק ממך. אתה סופג אותה, אתה נהנה ממנה ובסוף אתה אפילו מתגאה בה. כמו שאמרתי- טעם נרכש (טעם של לוזר). העיקר שמנצחים בדרבי.

אז בחזרה לסושי- תאכלו סושי כל יום, כל היום מצדי, עם המקלות האלה שלכם, ותתנו לי את הקרנף שלי עם רוטב שיפקה שום וצ'יפס מתובל בצד. לזה לא צריך להתרגל, זה טעים מהביס הראשון (אבל כן צריך להיגמל). אני בכלל איש של ג'אנק פוד. תנו לי רק פיצה וקבב כל היום ואני מבסוט. כן קבב, ולכל המבועתים מבינכם אני יודע טוב מאד ממה זה עשוי ולא איכפת לי. זה טעים לי. בעצם רק תגידו שאתם עושים על האש ואני אקפוץ. אני אביא מה שתרצו- קבב, המבורגר, סטייק, כרעיים (סליחה דוד), רק תזמינו.

עוד נקודה מעניינת: שלשום בעבודה הגישו בחדר אוכל סושי ולמרות דעותיי הנחרצות בנושא החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. אני לא אוהב את זה אבל זאת לא הנקודה. אני חולה על חריף. אולי זה בגלל שאני אשכנזי בלאי, אולי זה הרבע התוניסאי שלי שמשתלט או אולי זה סתם בגלל היותי אוהד הפועל ואני אוהב לסבול אבל אני פשוט לא יכול לאכול כלום בלי חריף וכמה שיותר. בכל מקרה החלטתי לעשות ניסוי לערבב סחוג וווסאבי (ולמי שלא מבין: סחוג זה חריף שמרגישים בעיקר בפה, ווסאבי זה חריף שמרגישים בעיקר באף). לקחתי מנה מכובדת מכל אחד מהם וערבבתי. התוצאה- כמעט התפוצץ לי הראש, הרגשתי שאני נחנק מכל הכיוונים אבל אין ספק- אני חייב לעשות את זה שוב. ובמסגרת השאלות שאני חייב לשאול- אם סושי זה יפני, למה אוכלים אותו עם מקלות סיניים? אני לא מבין את זה.

מקלות תופים סיניים

אם כבר ביפן עסקינן, אז רק רציתי לספר שתומר ואני התחלנו ללמוד יפנית. אפשר למעשה לומר שאני חזרתי ללמוד יפנית אחרי הפסקה ארוכה שהספקתי לשכוח בה לחלוטין את כל מה שלמדתי ובמקרה של תומר זה עוד קפריזה חולפת, עד שיבוא הדבר הבא שהוא יידלק עליו. אתם בטח שואלים את עצמכם מה שאנחנו שואלים תמיד את אפי- למה??? מה הם צריכים עכשיו גם יפנית? האמת- אין סיבה הגיונית נראית לעין. הדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא העובדה שמהמבטא הישראלי כנראה שלא נצליח להיפטר אז להוליווד אנחנו יכולים להגיד שלום אבל לגבי סרטים יפנים עוד לא אבדה תקוותנו. נסיים ללמוד את השפה ואז כל מה שנצטרך זה איזו אומנות לחימה כי עושה רושם שאין דבר כזה סרט יפני בלי מכות. אז בינתיים אנחנו יודעים להגיד תודה (Arigato) ושלום (Konichiwa) אבל את זה כבר גם ככה למדנו מקיל ביל. יהיה בסדר, בסוף נצליח לחבר משפט.

אז עד הפעם הבאה אני מתחייב שמשהו אחד מהדברים הבאים יקרה:

• אנחנו נלמד עוד מילה או שתיים ביפנית
• אני אתחיל לאהוב סושי
• הפועל תל אביב תנצח במשחק אימון
• תומר יישן פחות משתים-עשרה שעות בלילה
• דור יחזור לדירה
• ליאור שליין יספר בדיחה מצחיקה
• אילן לוקאץ' יסתפר
• אני אוכל קרנף

ובינתיים, תמשיכו לעקוב…

נ.ב.

קטע ממש מוזר שקרה לי היום: אני הולך הביתה מהרכבת ופתאום איזה פועל ערבי שעובר מולי מצביע למעלה ושואל אותי "קר, הא?" מיותר לציין שהיה חום איימים, הייתי עם אוזניות והייתי בטוח שלא שמעתי טוב אז הורדתי אותן ושאלתי אותו מה והוא חזר והצביע למעלה ואמר "קר, הא?" או שהוא היה ערבי-ציני או שהוא לא יודע עברית טוב. תחליטו אתם.

טוב, אז לכל מי שעוד לא הספקתי לספר את זה הייתי בשבוע שעבר במסיבת גייז. נכון שאנחנו מתקלחים בבית עם סבון נוזלי ורוד בריח תותי-פרוטי אבל זאת סתם טעות מצערת. בסך הכל אני לא בקטע (לא שיש עם זה משהו רע, כן?). אז מה עשיתי שם בכל זאת?

ככה: ביום ראשון שעבר הלכנו כמה מהחבר'ה בכיתה להצטלם לסרט של משה איבגי. זו היתה מעין החזרת טובה שלנו לאיבגי, שהוא מצדו השתתף בשנה שעברה בסרט של אימפרו (אגב, אני לא אובייקטיבי אבל אני חושב שזה הולך להיות קאלט ישראלי). הצילומים נמשכו כמה שעות שבמהלכן פיטמו אותנו בלי סוף באוכל מכל סוג שהוא. חברי הצוות היו מאד נחמדים (כולל איבגי, שהוא באמת איש מדהים) ובסוף היום שאלו אותנו אם נוכל לבוא ויום צילומים נוסף ברביעי בערב.

באנו. מסתבר שמדובר בסצינה של מסיבת גייז ואנחנו צריכים לרקוד צמוד בזוגות. טוב. הנה מספר נקודות שמתמצתות את מה שהלך שם:

* זה היה היום הכי חם בשנה. הזעתי אפילו באיברים שלא ידעתי שקיימים לי בגוף, והזכרתי לעצמי בפעם האלף לא ללבוש חולצה צמודה ביום חם. איזה כיף לדניאל שהמלבישה החליטה שהוא לא נראה גיי מספיק ונתנה לו חולצת רשת. לאודי לא היה כזה מזל, היא נתנה לו גופייה שעשוייה מהצמר הכי צפוף עלי אדמות. בואו נגיד שאם אתם יוצאים לחופשת סקי אתם יכולים ללבוש רק את הגופיה הזאת.

* בזמן שחיכינו שהצילומים יתחילו אני החלטתי לקפוץ לחבר שלי- מושו שנזכרתי שגר באיזור, והחברים היקרים שלי שנעלבו מכך שאני נוטש אותם לשעה לטובת מזגן החליטו שאין לי באמת חברים ואני כל פעם ממציא איזה חבר בשביל להתחמק מהם. לפי כמות הקוראים של בלוג הזה כנראה שהם צודקים.

* איפהשהו בשלב הזה אפי המציא לדוד את הכינוי "דוד כרעיים". אין שום סיפור שעומד מאחורי זה אבל אני ממש אוהב את הכינוי הזה.

* אפי ואני נכנסנו לאיזה בר (הייתי חייב איזה גינס בחום הזה), אני שתיתי את הבירה שלי במהירות ופתאום הברמן מזג לי עוד אחת בלי לשאול. מסתבר שהיה 1+1 אבל כמובן שבשניה שהתחלתי לשתות את הכוס השניה קיבלנו טלפון שהצילומים מתחילים. אפי לא הספיק לקבל את השניה שלו.

* ביקשו מאיתנו להיזהר עם הבדיחות כי היו כמה חבר'ה שהיו באמת בקטע. טוב שאמרו כי עם אודי ודניאל זה היה נגמר רע.

* באלנבי עוברים הטיפוסים הכי מוחצנים ביקום. עברה שם איזה שלישייה הזויה עם תסרוקות מוזרות ביותר ולאחד מהם היו עדשות של דולר ($) בעיניים.

דולר בעיניים

* חילקו אותנו לזוגות לפי הגובה ולכן אני הייתי מצוות לאודי. הוא העדיף להיות עם הגב למצלמה ואני הסכמתי. בסוף אני זכיתי לראות שתי בחורות מתמזמזות במשך שלוש שעות, אודי הרויח שני גברים.

* למי שלא יודע לאודי יש פיוז קצר ולכן בצילומים העדפתי לגעת בעיקר בעצמי ולא באודי ולהמנע מלחזור עם פציעות קשות.

* הו שם גם חבורה של ברסלבים שאחד מהם היה בחור עם זקן כמעט כמו של הרצל למרות שהוא פאקינג בן 14 (!) שלא הפסיק להציק לכל מי שעבר ברחוב ומשום מה האמין ליוסי שאמר לו שאני זה משה איבגי.

* אבל אין ספק שהטיפוס הכי הזוי שעבר שם היה בחור שהוא ספק ערס ספק תמהוני שנחרד כששאלנו אותו עם הוא רוצה להצטרף לצילומים. וברגע שאיבגי עבר והורה לנו לחזור למקומות ושאל אותו איפה הוא עומד הבחור ענה לו באימה שהוא לא בקטע ואז פתאום נפל לו האסימון. הוא הבין ש"הבורר" הרגע דיבר איתו. בחיים לא ראיתם תדהמה כזאת על פנים של בן אדם!  הוא תפס את הראש ושאג "ווואווווו" ובשביל להמחיש אני מצרף תמונות וקובץ סאוונד. אגב, אודי ואני התחלנו לחשוב את מי צריך לראות בשביל להגיב ככה ובסוף אודי החליט שהתגובה הזאת לגיטימית רק אם עכשיו הרגל של גודזילה נוחתת על הבית קפה הסמוך.

זוהי הדגמה ויזואלית. להדגמה קולית, לחצו על התמונה

* ככל שהזמן עבר הניצבים האחרים הלכו ופחתו ורק אנחנו נשארנו. לפחות אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותנו יראו בסצינה של הגייז בסרט.

* השורה התחתונה – אין כמו לבוא לעבודה למחרת, אחרי שישנת 3 שעות וכששואלים אותך למה אתה עייף לענות- אהה, כי הייתי אתמול במסיבת גייז.

נ.ב.

חוץ מהעובדה שאנשי ההפקה היו ממש נחמדים ושאיבגי אמר לנו תודה אישית לכל אחד, הדבר הכי טוב שם היה העראק-לימונענע שנתנו לנו לשתות. זה גרם לי להסתכל מחדש על עראק.

זהו מילון מונחים שנועד להקל על קוראי הבלוג בהבנת השטויות הנאמרות בו:

קרנף = האוכל האהוב על רן ואפי (וגם קצת על תומר).

ג'ירף = האוכל האהוב על תומר (וגם קצת על רן ואפי).

דוריטו'ס חריף ולבנה = מצרכי יסוד בדירה.

סקראבס = חזרנו מיציאה, גמורים מעייפות וצריכים לקום מוקדם מחר? לא נורא, נראה פרק ונלך לישון. או שלושה פרקים.

סנדוויץ' דירה = בד"כ מורכב מ: חומוס, נקניק, חריף, כרוב סגול, בצל, רוטב צ'ילי, ממרח לימונים כבושים, זיתים. מרכיב אחד או שניים יכולים להשתנות בעת הצורך, תלוי מה יש בדירה.

חוטמן = יונק קטן ממשפחת הראקוניים. או במילים אחרות- שירה.

דור = שותף לשעבר וחבר. אף פעם לא היה בדירה בכל מקרה.

חריף = אי אפשר בלי.

התפוחים = להקת ג'אז/פאנק הטובה ביותר בארץ. חובה לשמוע!

שמעון גרשון = בן ****. כל מילה מיותרת.

רבנן = קריאת הבאסה/האימה של אפי.

ד"ר פפר = המצאת המאה. להשיג רק בקיוסקים הלא מובחרים ברחבי הארץ.

בירו = כלב ענק מסוג רועה צאן אנגלי. כל אחד אומר את זה על הכלב שלו אבל באמת שלא ראיתם כלב כזה חמוד מעולם!

ארנונה = הכל בסדר תודה לאל, הספקנו לשלם לפני שיעקלו לנו את הדירה…

גינס = אהבת חייו של רן.

Family guy = סקראבס רואים רק יחד. לבד בדירה? טוב שיש איש משפחה.

דוד "כרעיים" = חבר מהכיתה. יורשו של אבי "הטחול".

"לא נוח" = מונח המתאר מצב פיזי/נפשי/רוחני שבו לא נוח.

שלמה שרף = בובת קרטון בדמותו מוצבת בדירה מאז שחר הימים.

גן השפיך = הגן הקרוב לדירה הבוקע ממנו הריח הזוועתי הזה. בעיקר בקיץ.

למה??? = צעקה המלווה שם של אחד מהפורום לאחר שעשה משהו שהאחרים כנראה לא היו עושים בלי לגמור בקבוק וויסקי לפני זה. לרוב נשמעת זעקת "אפי למה???????"

עזר ואביבית = הדיירים הקודמים של הדירה.

המיטה של עזר = המיטה של הדיירים הקודמים שבשבוע שעברנו לגור פה רצינו לזרוק אבל דור החליט שהוא רוצה לעשות מזה מדפים. המיטה עדיין עומדת בשלמותה בחדר הכביסה שלנו.

הכוסות של עזר = מאפרות.

פופקורן חריף = נסיונות כושלים של תומר ורן להפוך פופקורן להיות חריף. זה לא עובד.

שוקולד = דור אוכל מתוך שינה.

הפועל תל אביב = הקבוצה השולטת בדירה היות ורן הוא היחידי שמתעניין בכדורגל.

יענקל'ה שחר = שכן שלנו.

דרך האקסטרים = דרך הקיצור מהבית שלנו לאימפרו. מיום ליום הדרך הופכת למסוכנת יותר.

פרימדונה = שם אנחנו קונים דוריטו'ס ולבנה.

יום שלישי = יום מקדונלד'ס.

גלעד גיא = האשם בזה שיום שלישי הוא יום מקדולנלד'ס.

המפתח/הארנק/הפלאפון של תומר = תמיד נעלמים.

נקיון = צריכים עוזרת.

דו"ח חניה = כל יומיים.

בקי = לא ברור איך המקום הקטן והריק הזה הפך להיות פאב הבית שלנו.

"פה זה צוותא?" = שאלה שאפי חייב לשאול כל פעם שעוברים שם.

המיטה של מיקי = מיטת אורחים בדירה.

מיטה = המקדש של תומר.

משפחת ברק = זה מה שכתוב על הפעמון. אנחנו עצלנים מדי בשביל לשנות את זה.

וילנסקי תומר וחברים = זה מה שכתוב על תיבת הדואר שלנו. גם את זה אנחנו מתעצלים לשנות.

לפעמים חלומות מתגשמים = הצלצול של בית הספר היסודי שליד הבית שלנו שדואג ברוב טובו להעיר אותנו בכל בוקר.

סביח אגסי = "הכל חארטה, רק הסביח אורגינל", כל פעם שאבי גנב לנו זמן מההפסקה לא היתה ברירה אחרת.

גיטרת אורחים = הגיטרה של רן. הוא לא יודע לנגן.

מפרט חירום = המפרט שיש לרן תמיד בארנק. הוא לא יודע לנגן.