יש איזה משהו שיקרי בשעון החורף הזה. עזבו שאלי ישי תמיד מצליח לעבוד עלינו בעיניים עם השקר של הצום יוצא יותר מוקדם (הרי בכל מקרה הוא נמשך אותו זמן), תמיד יש איזושהי הרגשה שמשהו לא שייך כשיוצאים מהעבודה בחושך. גם השם מטעה כשהוא גורם לנו להאמין שבאמת הגיע החורף כשבפועל הוא יגיע רק עוד שלושה חודשים (אם הוא יגיע בכלל).

חוץ מזה במעבר עצמו אנשים תמיד בטוחים שהם מרוויחים שעת שינה בגלל שמזיזים את השעון שעה אחורה אבל מה שקורה בפועל זה שתמיד באחת וחצי הם אומרים לעצמם משהו בסגנון: "אהה, תכל'ס עכשיו רק שתים עשרה וחצי אז אפשר לשתות עוד בירה" ובסוף ישנים אפילו פחות. אני, אישית בזבזתי את כל השעה הנוספת הזאת בניסיון להבין איך מזיזים את המחוגים בשעון החדש שלי שעה אחורה. בסוף הצלחתי.

זה לא מה שקורה כשמעבירים שעון

תכל'ס, אני שונא את המעבר הזה לשעון חורף וכמוני מרבית המדינה. פרסמתי בעבר פוסט של כמה אני שונא את שעון החורף ולכן אני לא חושב שיש טעם לחפור על זה שוב. מה שכן עשיתי הפעם – הלכתי ובדקתי מה אנשים אחרים חושבים על המעבר הזה וליקטתי כאן מספר תגובות:

דני רופ: "תשמע זה מבאס, כולם הרי אוהבים את הקיץ יותר ובמיוחד אנחנו. עכשיו כשעברנו לשעון חורף זה אומר שמתחיל החורף, מה שאומר שאנשים יתחילו שוב לצפות מאיתנו לנחש מראש כל פעם שיש גשם ולא תמיד זה קל. בקיץ לפחות אנחנו אומרים שיהיה חם ואז באמת חם וכולם מבסוטים. לא מהחום, מזה שצדקנו."

דני נוימן: "תראה עמית, לפי איך שאני מפרש את הדברים האלה המעבר לשעון חורף אומר שמעכשיו מחשיך שעה אחת יותר מוקדם. זה שמחשיך יותר מוקדם זה בעיה כי זה אומר שמשחק שהיה צריך להתחיל בחמש בערב באור יום יתחיל עכשיו בחמש בערב בחושך וכמו שכולנו יודעים- בחושך הכדור זז יותר מהר…"

אורן זריף: "אני חושב שכל תושבי ישראל יכולים להודות לי על זה שהשקעתי 382 טון אנרגיה מהאנרגיה הפרטית שלי והצלחתי להחזיר את הזמן שעה אחת אחורנית וככה כולם הרוויחו שעה. מה שכן, צריך להיות ערניים כי האנרגיות האלו לא יחזיקו הרבה זמן ואני מאמין שתוך משהו כמו חצי שנה המורים הרוחניים יצטרכו להחזיר את השעה הזאת בחזרה."

זהבה בן: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל לא הולכת עם שעון."

אתי לוי: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל שמה את השעון על היד השניה".

רון חולדאי: "אני דווקא אוהב את השינוי הזה. חוץ מזה שזה שינוי מרענן אני תמיד לוקח בחשבון שיש תמיד את הכמה אנשים האלה ששוכחים להחליף את השעון אז כדי לעזור להם אני תמיד מעמיד יותר פקחים ביום הזה כדי שאלה ששכחו להזיז את האוטו שלהם בחמש בערב יקבלו על השמשה פתק שיזכיר להם שצריך להזיז את השעון."

אלון מזרחי: "אני דווקא חושב שלהחזיר את השעון שעה אחת אחורה זה דווקא דבר טוב כי יש את המשפט הזה שכל הזמן אומרים- יפה שעה אחת קודם."

אלה התגובות שהצלחתי להשיג הפעם.

נ.ב.

אפי התחיל לשמוע מזרחית. הוא אשכרה עשה מרתון משה פרץ ואח"כ מרתון חיים משה (התקופה הכבדה של חיים משה). אולי הוא גם נכנס לדכאון מהחושך המוקדם.

אז לפני כמה ימים חזרתי מעוד חופשת סנואובורד עם מרק מהעבודה שלי, הפעם באוסטריה (והפעם לא נפלתי על שבוע הגאווה האירופאי בסקי). הנה כמה אנקדוטות קצרות המשקפות את החויה במדינה ההזויה הזו:

• עוד בהמראה הצלחתי להתעפץ קצת במטוס ולהתעורר ולגלות שחילקו כבר את האוכל. תחושת האכזבה התחלפה באנחת רווחה כשקלטתי שהאוכל שחילקו זה למעשה אותם סנדוויצ'ים שיש לנו במכונה בעבודה, עם פלפל קלוי ואיזה משהו נוסף בפנים.
• נחתנו בגרמניה וגילינו שאנחנו בטרמינל נפרד, רחוק מהציווילזציה, ממתינים בתור ארוך בשביל להגיע לחדר קטן שבו המזוודות שלנו. טיפוסי.
• אחרי נסיעה של כמה שעות באוטובוס, הגענו למלון, שהיה מלא במיליארדי שטויות מכוערות שקישטו אותו כמו בובות, פוחלצים, צלבים והרבה מגהצים מלפני 400 שנה.

מטריד

• בזמן שמרק הלך להשכיר ציוד אני נכנסתי לחדר, הדלקתי טלויזיה והדבר הראשון שראיתי היה היטלר. אין לי מה להוסיף.
• אגב טלויזיה, את כל הסדרות שם הם מדובבים לגרמנית. במקום לשים כתוביות הכל מדובב (למעשה דווקא הערוץ של הסרטים המצויירים לילדים היה באנגלית. תענוג).
• הלכתי לסופר לקנות כמה מצרכים וחזרתי עם שישית מים. כשמרק פתח את אחד הבקבוקים גילינו את הטעות המרה שעשיתי – זה היה סודה. מרק כמובן דאג להזכיר לי שגם פעם קודמת עשיתי את אותה הטעות. מה אני אגיד- יצאתי אפי.
• למחרת התחלנו לגלוש וגילינו שבאוסטריה החזאים מדייקים לחלוטין, אפילו ברמת המעלות. מדהים. אין ספק שלמדינה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד.
• באחד הערבים המקפיאים שהיו שם ראינו קבוצה של אנשים שמשחקים בחוץ. התקרבנו וגילינו שמכל המשחקים בעולם, החבר'ה האלה נשארים בחוץ בשיא הקור ומשחקים קרלינג (!). אללא יסטור.
• הסטטיסטיקה עדיין לא נשברה: בחורות שגולשות סנואובורד הן בחורות שנראות טוב!
• לגבי האוכל- מסתבר שאי אפשר להזמין שם אפילו כוס מים מבלי לקבל את זה עם חזיר.
• אהה, והם שמים על הפיצה את התוספות הכי הזויות בעולם. היו שם כמה שהזמינו פיצה עם רוקט (?)
• בניגוד למדינות הקודומות שהיינו בהן כאן היו חיי לילה ממש טובים וגילינו שהפירוש האמיתי של אפרה-סקי זה לעצור באיזה מקום על צלע ההר, לשתות למוות ואז לגלוש שתויים כשבחוץ חושך מוחלט.
• בכל מקומות הבילוי שם משמיעים את אותם השירים, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת באותו ערב. בואו נגיד שיש שירים שאני מעדיף שיכרתו לי אצבע מאשר לשמוע אותם שוב.
• מזל שתמיד יש איזה פאב אירי עם מוסיקה טובה וגינס!
• הדבר הכי מחריד שגילינו היה שמשום מה באוסטריה השפם חזר לאופנה. מדהים כמה שפמים היו שם. נכון שבאחת המסעדות לכל המלצרים הצעירים היו שפמים כחלק מתחרות אבל זה היה רק אחוז אחד מהמשופמים שם.

ולסיום – הנה סרטון שלי מנסה לקפוץ כמו סופר-מריו ונופל, ואחר כך קופץ טוב ואז סתם עושה שטויות:

נ.ב.

מה שיותר מפחיד זה שגם אחרי שנחתנו בארץ ראינו כמה אנשים עם שפמים. יכול להיות שהדבר הנוראי הזה באמת חזר לאופנה???

מי היה מאמין שהיום הזה יגיע? בן אדם שפוי לחלוטין (תלוי כמה שפוי אתה צריך להיות אם אתה קונה את מכבי תל אביב) קם בוקר אחד ומחליט לעשות צעד אמיץ ביותר ולפטר את אבי נמני המכונה בפי כל אוהדי מכבי תל אביב אלוהימני. מדהים! כמה אומץ צריך בשביל לבצע מהלך שכזה שבסיומו לעולם לא תוכל לדעת מה פגע בך קודם- אוהדים מהמחנה של נמני או שאולי אחד מהאנשים שלו.

בכל מקרה אני בתור אוהד הפועל לא יודע אם זה טוב או רע. אני מניח שזה רע בהתחשב בעובדה שנמני קטף את התואר השנוי במחלוקת של המאמן שלא ניצח אף דרבי במשך כל הכהונה הארוכה שלו (שנמשכה 3 וחצי שנים). הגיע הזמן להתחיל לפחד.

האמת שהפחד האמיתי שלי כרגע הוא בכלל מהמחשבה שכנראה ברגעים אלה ממש, בעוד אני כותב שורות אלה, מישהו מאנשיו של נמני בדרך אליי ולכן לא נותר לי אלא להמשיך את מה שהתחלתי ובמהלך התאבדותי אחרון לחשוף אותכם בפני המערכון החדש שלנו:

נ.ב.

אם תראו שבזמן הקרוב לא מתפרסם פה משהו חדש, תדעו שהם כנרה תפסו אותי… או שסתם הייתי עצלן.

לפני כשנה אפי ואני העלנו מערכון שבו אנחנו מתרגמים את שירי המועדונים המעצבנים של 2009 בעברית. בין השירים היו כמובן "פרצוף פוקר", "עושה אותך כמו טנדר" ו"יש לי תחושונת". לפני כחודש המערכון שודר בטלויזיה לראשונה בתוכנית צינור לילה וכמות הצפיות של הקטע עלתה משמעותית.

השבוע עלתה העונה השמינית של ארץ נהדרת והם החליטו לעשות משהו דומה. הנה הקטע:

http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season8-articles/Article-afd295deb3a1d21006.htm&sCh=f548e341afefc210&pId=786102762

יכול להיות שזו גניבה אומנותית ויכול להיות שסתם נחת עליהם הרעיון לתרגם את השיר, שנה אחרי שאנחנו עשינו זאת. בכל maאופן נפרגן להם ונגיד שהקטע אכן היה מצחיק מאד, אבל כמו שהבטחנו לפני הרבה זמן- הנה הגרסא שלנו לשירים המתישים של שנת 2010:

תבלו.

נ.ב.

גם אם קרה מצב שבו ארץ העתיקו מאיתנו (למרות שאני לא מאמין) כבוד לא? ואם לא אז סתם נחמד לדעת שחשבנו על זה הרבה לפניהם.

טוב, אז נעלמנו לדי הרבה זמן (חודשיים שלמים ליתר דיוק). די הרבה דברים הספיקו לקרות בזמן הזה שלא כתבנו כלום: הדירה 21 עברה לת"א (!!!), מרחק הליכה מהג'ירף, טוני וספה ויש סניף של קרנף 10 מטר מהבית! חוץ מזה סיימנו את לימודי המשחק ועכשיו אנחנו צריכים לחפש את עצמנו: תומר החליט ללמוד באוניברסיטה שקר כלשהו, אפי עדיין ישן חצי יום ואני מחפש שינויים בכל מקום. אחד השינויים החדשים שהחלטתי לעשות הוא שינוי בלוק:

רוצים שינוי???

איזה חום היה החודש. כמה חם היה? היה כל כך חם שאפילו לא הייתי מסוגל לכתוב פוסט. גם בטח לכם היה כל כך חם שלא יצאתם להפגין בחוץ שאתם רוצים פוסט חדש לכן לא הרגשתי שיש ביקוש. אבל בתכל'ס היה כל כך חם שאפילו המאוורר של המחשב שלי התחיל לעשות רעשים ונאלצתי לקחת אותו לתיקון. למזלי תומר הפציר בי יום אחרי יום שלא אזניח אותו ואקח אותו לתיקון ובזכותו בסוף לקחתי אותו לתיקון וגיליתי שזה היום האחרון שיש לי עליו אחריות. מזל.

מה שמרגיז זה שהחום הזה לא נגמר. זה כבר לא גל חום זה צונאמי חום. גם מרגיז שעד שאתה מתרווח כבר עם איזה מזגן תמיד תבוא הבחורה התורנית (אמא, אחות, חברה, ידידיה, סתם בחורה שעובדת איתך) שתשאל אם אפשר לכבות את המזגן כי קר לה! פאקינג שיט, זה החודש הכי חם שהיה אי פעם בכדור הארץ ואת רוצה שאני אכבה את המזגן??? ועוד משהו שמרגיז אותי זה בכל פעם שנפלט לי איזה משפט בסגנון "איזה חום, אני מת!" תמיד צץ לידי איזה ג'ובניק שהסתכל עליי ושאל "לך חם? מה אני אגיד?" מה אתה תגיד? אתה יכול להגיד "איזה באסה שאני משרת כל יום בבסיס עם מזגנים, יוצא כל יום הביתה ועוד צריך לסבול את הדקה הליכה מהבסיס לתחנת אוטובוס בחום הזה, כשבזמן הזה יש לוחמים מצ'וקמקים ששוכבים כל היום בחוץ במארבים, מתקררים מהאדמה וחוץ מזה הם רגילים לחום הזה. אני זה שסובל פה כל יום מחדש. אם הם רק היו יודעים איזה באסה זה לסבול כל יום את המעבר מהמזגן לשמש בחוץ הם היו מודים לי על ההקרבה שאני עושה בשבילם."

מזל שיש ג'ובניקים ששומרים עליי

אהה, אם אתם שואלים את עצמכם למה אני נתקל בחיילים על בסיס יומי אז זה בגלל שהחליטו לפנק אותי מהעבודה ולשלוח אותי לבסיס כלשהו בארץ למשך כמה שבועות. איזה כיף הא? אני חייב לציין שזה המקום הכי מעפן שראיתי בצה"ל. אני יושב בתוך בונקר בלי קליטה לפלאפונים, עם טלפון אחד שיש בו קו חוץ ושלושים אנשים צריכים אותו בו זמנית בכל רגע נתון, עם פחים שעולים על גדותיהם, חיילים שלא מנקים את הפחים האלה, מפקדים של החיילים שטוענים שאין להם מה לעשות בנידון, מזגנים מטפטפים ובעיות תברואה קשות.

יותר מזה, אפילו נתקלתי שם השבוע ביתוש הנמר האסייאתי. אני לא בטוח אם הוא הספיק לעקוץ אותי המנייאק אבל על פי האינטרנט מדובר ביתוש שמעביר מחלות כמו: קדחת הנילוס המערבי, דנגי וצ'יקונגוניה (שהאינטרנט לא ממש מסביר מה זו המחלה הזאת אבל היא נשמעת כמו מחלה שעושה ממך צ'יקמוק. אולי אפי חולה בה). בכל מקרה כתוב גם שהיתוש הזה מעביר את המחלה במקומות שונים בעולם אבל לא בארץ אז נרגעתי מההיפוכונדריה.

נמר אסייאתי. מפחיד.

ראינו השבוע את המחזור הראשון של ליגת העל. כרגיל הפועל תל אביב לא ניצחה במשחק הראשון אבל מה שיותר הטריד אותנו בעודנו יושבים עם דוד כרעיים וצופים במשחק המרכזי בערוץ הראשון היה שהערוץ הראשון החליט להמשיך במתכונת המונדיאל, שזה טוב מצד אחד כי הם ממשיכים עם ה-HD אבל מצד שני זה אומר שהם נשארים עוד עונה עם דני נוימן. אללא יוסטור. בכל אופן לגבי ה-HD, מסתבר שהם ממשיכים עם זה ולא רק בספורט: היתה כתובית למטה- "מבט HD מיד לאחר המשחק". מה יש לי לראות במבט HD? את הקמטים של חיים יבין? את הקרחת של עמנואל הלפרין? אולי את גאולה אבן. אבן?

נ.ב.

מזל שלא חליתי בקדחת הנילוס המערבי. זה לא היה משאיר לי ברירה אלא ללכת לבקש מאורן זריף שירפא אותי.

אני לא יכול לסבול את החום הזה. הנה מקבץ סיפורים קצרצרים המתארים את תופעות הלוואי הנוראות של החום בארץ:

1. מעשה שהיה כך היה: תומר יצא מהמקלחת בפניקה, עם מספר עקיצות על הגב. הוא חשב שבזמן שהוא התקלח אכלו אותו יתושים. משהו הרגיש חשוד אבל לא ניסינו למצוא הסבר הגיוני והמשכנו בחיינו כאילו לא קרה דבר. כמה שעות מאוחר יותר אפי יצא מהמקלחת כשכולו מתגרד וצועק: כוסאומו! יש לנו מלא נמלים במקלחת. פה חשדתי.

לבני אדם רגילים יש נמלים במטבח- אצלנו הן על הדלת של המקלחת, איפה שהמגבות. אגב, לראות את אפי מתגרד ושולף נמלים מהידיים והראש זאת תופעה מצחיקה כשלעצמה אבל כשגילינו שהן גם עוקצות (אחת מהן אפילו עקצה את תומר במקום רגיש) זה כבר היה בלתי נסבל וריססנו אותן למוות. אם אתם שואלים איך אני יצאתי ללא פגע אז תדעו שאני כבר שנה מאחסן את המגבת שלי בחדר ולא באמבטיה, בעצתו של תומר כדי שלא תהיה לחה כל הזמן. עצה שהוא לא טרח להקשיב לה. חוץ מזה שיש לי תיאוריה שכל הנמלים האלה הגיעו בגלל הסבון תותי-פרוטי של אפי.

תופעת לוואי מספר 1: נמלים.

החבר החדש שלנו

2. לפני מספר ימים השתתפתי בסרט סטודנטים שצולם ליד האוניברסיטה בתל אביב. את התפקיד שלי סיימתי באמצע היום והחלטתי לחזור לדירה. גיליתי שאין אף קו אוטובוס שאני מכיר באיזור והחלטתי ללכת ברגל עד שאני אגיע לאיזור שחשבתי שיש בו קו מתאים. כמובן שטעיתי ומצאתי את עצמי הולך ברגל שעה שלמה בשתים עשרה בצהריים, ביום הכי חם בשנה עד שכבר הגעתי לדירה.  החדשות הטובות – הורדתי בערך 10 קילו בזיעה. החדשות הרעות – אני לא צריך להוריד 10 קילו.

תופעת לוואי מספר 2: טמטום.

3. החום הכבד מפריע לי להירדם. מאוורר התקרה הוא אחלה אבל יש גבול עד כמה הוא יכול לעזור בחום הזה. הבעיה היא שגם כשאני מצליח להירדם בסוף אני מתעורר בערך שעה אחרי הזריחה כי כבר אז מתחיל להיות חם בטירוף. לתומר ואפי בכלל זה צריך להיות יותר קשה כי הם הולכים לישון בבוקר וישנים עד אמצע היום.

תופעת לוואי מספר 3: עייפות.

4. כבר ציינתי בעבר כמה קל להיות חזאי בקיץ. אין צורך להרחיב שוב.

תופעת לוואי מספר 4: החזאים צודקים.

5. נוצרות תופעות אקולוגיות שאף אחד לא יכול להישאר אדיש אליהן וזה מתחיל בשריפות בכל מיני מקומות (שאף פעם דרך אגב לא הבנתי איך זה קורה) ונגמר בזה שהכנרת מתייבשת ואז דוחפים לנו כל מיני פרסומות מגעילות כאלה שאנחנו לא רוצים לראות. אנחנו יודעים, תעזבו אותנו.

תופעת לוואי מספר 5: ישראל מתייבשת.

די, שימי איזה קרם או משהו

נ.ב.

הדבר שבאמת הכי גרוע בחום זה דני נוימן. טוב אין קשר לחום, הוא פשוט גרוע!

טוב, כנראה שבאמת אנחנו חיים יותר מדי טוב בשביל סטודנטים. במיוחד סטודנטים למשחק. אז אחרי תקופה ארוכה של חיים טובים החלטנו שצריך לנקוט בכמה פעולות בכדי לא למצוא את עצמנו עושים ריאליטי בערוץ החיים הקשים. אז אפי לקח עוד קצת משמרות על חשבון משחקים במונדיאל, תומר מוכן לקחת כל עבודה שייתנו לו (כל עבודה שייתנו לו) ואני מצאתי את עצמי עובד כבר שבועיים רצופים כל יום. כבר הספקתי לשכוח איזה כיף יום חמישי אחרי שבוע שלם של עבודה. חוץ מזה נקטנו בעוד כמה פעולות שמשפיעות על שלושתינו.

למשל החלטנו לבטל את הכבלים. הרי גם ככה הדבר היחיד שאנחנו צופים בו בטלויזיה זה המונדיאל וגם ככה הוא נגמר מחר וגם ככה זה בכלל בערוץ 1 ואנחנו לא צריכים את כל חבילות הערוצים המיותרות בשביל זה. לקחנו בחשבון שכנראה שיהיו לנו עוד כמה תשלומים לכבלים כי מהרגע שמתקשרים בכדי להתנתק ועד שמסתיימת השיחה בהסכמה הדדית שינתקו אותך עוברים כמה חודשים.

בחייאת תנקתו אותי, נו אל תהיו כאלה

אקט נוסף שתומר ואני נקטנו בו הוא ההחלטה לא לאכול בחוץ במשך שבוע שלם. זה אומר שבוע שלם בלי קרנף, בלי ג'ירף ואפילו בלי דומינו'ס. האמת היא שהיה לנו כבר שבוע כזה לפני שבועיים וזה לא היה כזה קשה אבל זו החלטה שבאמת מונעת מאיתנו להוציא כסף מיותר.

הדבר השלישי היה לפטר את העוזרת. מה שאומר שאנחנו חוזרים לנקות את הדירה בעצמנו. מה שאומר שהדירה חוזרת להיות מטונפת. האמת היא שהיום יצאנו מלכים והתעוררנו בעשר בבוקר (שבת להזכירכם) וניקינו את הדירה במשך שעתיים. למעשה גם יצאנו ממש טיפשים כי הדבר הבא שעשינו היה ללכת לים ולחזור לדירה עם מלא חול.

לפחות בדבר אחד אנחנו לא חוסכים – בירה. גם בנסיון לחסוך כסף יש קוים אדומים.

אני רוצה לחזור רגע למונדיאל- יש בעיה קשה כשהוא נגמר. בסופו של דבר אנחנו חיים את רוב החיים שלנו בלי מונדיאל אבל כשהוא מגיע הוא כל כך אדיר שברגע שהוא נגמר הוא יוצר איזשהו ריק שגורם לבן אדם הממוצע להרגיש שהחיים נגמרו במשך כמה שבועות עד לרגע שהוא מתאושש וממציא לעצמו כל מיני ניחומים בסגנון: זה בסדר הליגה מתחילה עוד מעט, ויש יורו ואולימפיאדה עוד שנתיים ומונדיאל עוד ארבע שנים. עוד ארבע שנים פחות יום. עוד ארבע שנים פחות יומיים…

איך אפשר בלי זה?

האמת היא שאפילו היומיים הפסקה בין השמינית גמר לרבע או בין הרבע לחצי יצר אצלי איזה וואקום קטן שגרם לי לנצל את היומיים האלה כאילו כלום, ז"א אחרי שהתרגלתי לראות מונדיאל במשך 19 יום רצוף ופתאום הגיעו יומיים בלי- עשיתי ביומיים האלה כל כך הרבה דברים שלא עשיתי ביום רגיל לפני שהתחיל המונדיאל כמו לכתוב תסריט, לתופף ולעבוד עם אפי ותומר על כל מיני דברים. מדהים.

נ.ב.

אני יודע שנעלמנו לקצת זמן. הסיבה העיקרית היא שלפני שבועיים היו חגיגות שנה לאתר של הדירה. רצינו לעשות משהו חגיגי לכבוד המאורע והיות ולא היה לנו אף רעיון פשוט לא עשינו כלום. שבועיים רצוף. טוב, אתם יכולים להתייחס לזה כסוג של פגרה.

נ.ב. 2

לפני שבועיים גם השתתפנו בתחרות 48 שעות עם המחזמר שלנו "פחות אבל כואב". הסרט עלה לחצי הגמר של התחרות וניתן לצפות בו ולהצביע לו לפרס חביב הקהל בקישור הבא:

http://my.ynet.co.il/short/content/2010/48_Hour

נ.ב. 3:

בקרוב מאד נעלה לאתר סרטון מאחורי הקלעים של הסרט.

רן גרינפלד – חוסך שבטו

הדירה

מונדי-על הפנים

אם חייזר היה נוחת על כדור הארץ השבוע הוא היה בטוח שמדובר פה בכוכב שיש עליו רק נשים. ככה זה בשנה שיש בה מונדיאל, אחרי ארבע שנים של ציפייה. בישראל זה אפילו יותר בולט היות וערוץ 1 החליט לשדר את המשחקים כך שלכל אחד יש את האופציה לראות את המשחקים בביתו והוא אפילו לא צריך לטרוח ללכת לחברים (כמו במונדיאל הקודם שכולם התנחלו אצל מי שיש לו את הערוצים בתשלום).

כמובן שלערוץ הראשון יש את החסרונות שלו. יכול להיות שהיה עדיף לשלם עוד קצת כסף ולשמוע את השדרים והפרשנים של ערוץ 5 מאשר את הצ'יקמוקים של ערוץ 1. חוץ מזה שיש את הקליפ המשמים של המשתתפים בערוץ אחד שמחרפן לי את המוח ובגללו אני לא מסוגל להפסיק להגיד כל היום "וגם גאולה אבן. אבן? אבן!" וכל כך בולט לעין שמי שחשב על הרעיון לקליפ הזה הגיל שלו הוא מינימום 87.

מה שמדהים הוא הטכנולוגיה המתקדמת של ערוץ 1, ניתן לראות לאורך השידור את בוני גינצבורג משחק עם איזה מסך מגע. מסך מגע בערוץ הראשון, מי היה מאמין! (למרות שאני טוען שמישהו מפעיל את זה מאחור).

אבל אין ספק שהדבר הכי מרגיז והכי מדובר במונדיאל הזה (מעבר לעובדה שאין כמעט גולים) זה הרעש המונוטוני והבלתי נפסק של הוובוזלות שנשמע כמו בית כנסת בפורים כשאומרים המן הרשע. אולי יש מישהו שיושב במגרש שכל הזמן צועק ישראל ואז כולם מרעישים (כי כולם שונאים אותנו, למי שלא הבין).

תזמורת וובוזלות

מסביב לשעון

יכול להיות שהניסוחים שלי בפוסט הזה הם לא רהוטים כמו בדרך כלל אבל זה בגלל שברגעים אלו ממש אנחנו משלימים את פרוייקט 48 שעות. מדובר בפרוייקט שבו עושים סרט ב-48 שעות מרגע ההזנקה שכולל כמה נתונים וז'אנר שמקבלים מהמארגנים. אנחנו קיבלנו מחזמר (שזה הז'אנר שהכי רצינו לקבל) ובקרוב מאד תוכלו לראות את התוצאה.

רצינו לצלם סרטון מאחורי הקלעים של העשייה של הסרט והתחלנו גם לצלם אחד כזה אבל מהר מאד הסוללה של המצלמה של תומר נגמרה ולאחר שהפכנו את כל הבית בחיפושים אחרי המטען התייאשנו והבנו שאנחנו לעולם לא נצליח לעשות סרטון "מייקינג אוף" כמו שצריך. תמיד אנחנו מפשלים בדבר הזה. כמובן שמצאנו בסוף את המטען, זה קרה לפני חמש דקות, בשלהי העבודה. הוא היה במקום היחיד שלא חיפשנו בו- המקום שבו תמיד הוא נמצא.

מה שכן, העבודה שלנו על הפרוייקט היתה מדהימה: כתבנו והלחנו שירים, הקלטנו אותם כל הלילה, יצאנו לצלם והתיישבנו לערוך ולעבות את הביצוע של השירים. אין ככה זה, כשלא ישנים מספיקים הרבה. בדרך כלל כל מי שעושה סרט בפרוייקט הזה נתון תחת לחץ אטומי. לא רק שלא היינו בלחץ, גם הספקנו עוד דברים במקביל- הכנו מונולוג והגענו לשיעור שהיה לנו היום בבוקר, ראינו כמעט את כל המשחקים של המונדיאל שהיו ב-48 השעות האלה, סידרנו את הדירה אחרי שהפכנו אותה לחלוטין וכמו שאתם רואים הספקתי גם לכתוב פוסט. מדהים!

בקרוב תראו את הסרט ואולי גם איזה מייקינג אוף קצר. טוב אני חוזר לעבוד על השטויות האחרונות של הסרט.

רן גרינפלד – נרו יהיר

הדירה

אולי אני צריך להתחיל להאמין בקארמה. צירופי המקרים שקורים לי מתחילים להיות מוגזמים. לדוגמא: אתמול אפי חזר מסופ"ש בקריית חיים ונסענו לאסוף אותו מהרכבת, די מאוחר בלילה. המשימה התבררה כלא קלה בכלל היות ונסענו דור, תומר, גלעד ואני באוטו של דור, שהיה עמוס במשהו כמו מיליארד פריטים והרבה מאד זבל. אחרי שנדחסנו בקושי והתחלנו לנסוע תהינו איך גם אפי אמור להידחס לאוטו. כשהגענו לאפי גילינו שהסיבה שהוא ביקש מדור שיאסוף אותו מלכתחילה היתה שהוא בעצמו נושא עליו לא מעט דברים. הצלחנו לדחוס גם את הצ'יקמוק והציוד שלו (לא ברור איך, גם הבגאז' היה עמוס בכל טוב) וקרטענו לכיוון הדירה.

עד כאן אין שום פרט שחשוב לסיפור, זו סתם היתה הקדמה ארוכה. בכל אופן, אפי שחגג יום הולדת בצפון, סיפר לנו שהסיבה שהוא הגיע כל כך מאוחר היא בגלל שהוא היה אצל חבר וצרב כמה דיסקים וזה לקח יותר זמן ממה שהוא תיכנן ולכן הוא פיספס רכבת ונאלץ לחכות שעה נוספת. כמובן שאני לא הפסקתי לצחוק עליו על זה שהוא דביל ועל זה שהוא פיספס רכבת בשביל דיסק, מה שמאד הרגיז את אפי כמובן.

מה אתם צריכים?

למחרת, ז"א היום, שבלי קשר לסיפור היה יום חם בטירוף ודווקא היום החליטו לשלוח אותי בעבודה להתרוצץ בחוץ עם אפוד על הגב, כמובן שגם שום דבר לא עבד בבוקר ושלחו אותי בדיוק כשכבר נהיה חם כמו במסיבת רווקים של השטן (אבל זה לא שאני מתלונן). בכל מקרה, ביקשו שמחר אני אחליף מישהו בשלישות- משהו שכבר קרה בעבר ומבחינתי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות- לעבוד במרחק יריקה מהדירה. לצורך העניין היו צריכים לשלוח איתי דיסק. היות ונסתרות דרכי האל, קיבלתי את מה שמגיע לי ובשל סיבוכים לא ברורים צריבת הדיסק התעכבה ופיספסתי את הרכבת שהייתי צריך לחזור איתה לדירה. ומי מבסוט מכל העניין? אתם יכולים לנחש (רמז: הוא צ'יקמוק).

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שכל כך חם באמצע מרץ אז אתם יודעים טוב מאד שמי שאשם זה החזאים. בגללם אין גשם במדינה. זה הרי הכל קונספירציה של החזאים, שיודעים שלא ייצא לי לטוס השנה לחופשת סנואובורד והם עושים הכל כדי שלא יהיה שלג בחרמון ובגללם אין לי אפילו דקת גלישה אחת. או שאולי זה אורן זריף שלקח את כל האנרגיות של החורף בגלל שצחקתי עליו בבלוג. או שאולי אני סתם פרנואיד מגזימן ומגלומן שחושב שהכל סובב סביבו. אבל לדעתי זה החזאים.

לא הפעם

נ.ב.

ממש, אבל ממש בא לי גינס. זה אחד הדברים הכי טובים בחום הזה. (חוץ מזה שמזמן לא הזכרתי גינס בבלוג וסט. פטריק מתקרב…)

נ.ב. 2

רציתי לכתוב פוסט על פורים אבל היה משמים. מה שכן, אני מבטיח בקרוב תמונה שלי מחופש לזיזי-טופ.

נ.ב. 3

בזמן האחרון עושה רושם שהכל סובב סביב צ'ילה. מהרגע שהודיעו לי שאני אולי אטוס לשם היתה שם רעידת אדמה, עכשיו יש שם טורניר טניס וגם אפי סיפר לי אתמול על חבר שלו שהתקשר אליו משם. קארמה?