אולי אני צריך להתחיל להאמין בקארמה. צירופי המקרים שקורים לי מתחילים להיות מוגזמים. לדוגמא: אתמול אפי חזר מסופ"ש בקריית חיים ונסענו לאסוף אותו מהרכבת, די מאוחר בלילה. המשימה התבררה כלא קלה בכלל היות ונסענו דור, תומר, גלעד ואני באוטו של דור, שהיה עמוס במשהו כמו מיליארד פריטים והרבה מאד זבל. אחרי שנדחסנו בקושי והתחלנו לנסוע תהינו איך גם אפי אמור להידחס לאוטו. כשהגענו לאפי גילינו שהסיבה שהוא ביקש מדור שיאסוף אותו מלכתחילה היתה שהוא בעצמו נושא עליו לא מעט דברים. הצלחנו לדחוס גם את הצ'יקמוק והציוד שלו (לא ברור איך, גם הבגאז' היה עמוס בכל טוב) וקרטענו לכיוון הדירה.

עד כאן אין שום פרט שחשוב לסיפור, זו סתם היתה הקדמה ארוכה. בכל אופן, אפי שחגג יום הולדת בצפון, סיפר לנו שהסיבה שהוא הגיע כל כך מאוחר היא בגלל שהוא היה אצל חבר וצרב כמה דיסקים וזה לקח יותר זמן ממה שהוא תיכנן ולכן הוא פיספס רכבת ונאלץ לחכות שעה נוספת. כמובן שאני לא הפסקתי לצחוק עליו על זה שהוא דביל ועל זה שהוא פיספס רכבת בשביל דיסק, מה שמאד הרגיז את אפי כמובן.

מה אתם צריכים?

למחרת, ז"א היום, שבלי קשר לסיפור היה יום חם בטירוף ודווקא היום החליטו לשלוח אותי בעבודה להתרוצץ בחוץ עם אפוד על הגב, כמובן שגם שום דבר לא עבד בבוקר ושלחו אותי בדיוק כשכבר נהיה חם כמו במסיבת רווקים של השטן (אבל זה לא שאני מתלונן). בכל מקרה, ביקשו שמחר אני אחליף מישהו בשלישות- משהו שכבר קרה בעבר ומבחינתי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות- לעבוד במרחק יריקה מהדירה. לצורך העניין היו צריכים לשלוח איתי דיסק. היות ונסתרות דרכי האל, קיבלתי את מה שמגיע לי ובשל סיבוכים לא ברורים צריבת הדיסק התעכבה ופיספסתי את הרכבת שהייתי צריך לחזור איתה לדירה. ומי מבסוט מכל העניין? אתם יכולים לנחש (רמז: הוא צ'יקמוק).

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שכל כך חם באמצע מרץ אז אתם יודעים טוב מאד שמי שאשם זה החזאים. בגללם אין גשם במדינה. זה הרי הכל קונספירציה של החזאים, שיודעים שלא ייצא לי לטוס השנה לחופשת סנואובורד והם עושים הכל כדי שלא יהיה שלג בחרמון ובגללם אין לי אפילו דקת גלישה אחת. או שאולי זה אורן זריף שלקח את כל האנרגיות של החורף בגלל שצחקתי עליו בבלוג. או שאולי אני סתם פרנואיד מגזימן ומגלומן שחושב שהכל סובב סביבו. אבל לדעתי זה החזאים.

לא הפעם

נ.ב.

ממש, אבל ממש בא לי גינס. זה אחד הדברים הכי טובים בחום הזה. (חוץ מזה שמזמן לא הזכרתי גינס בבלוג וסט. פטריק מתקרב…)

נ.ב. 2

רציתי לכתוב פוסט על פורים אבל היה משמים. מה שכן, אני מבטיח בקרוב תמונה שלי מחופש לזיזי-טופ.

נ.ב. 3

בזמן האחרון עושה רושם שהכל סובב סביב צ'ילה. מהרגע שהודיעו לי שאני אולי אטוס לשם היתה שם רעידת אדמה, עכשיו יש שם טורניר טניס וגם אפי סיפר לי אתמול על חבר שלו שהתקשר אליו משם. קארמה?

אני לא יודע למה אבל מאז ומעולם הייתי טיפוס של אנדרדוג. זה לא שאני אנטי לדברים שכולם אוהבים, אני פשוט נמשך אוטומטית  לשוליים. לפעמים אני אפילו מאבד עניין כשמשהו שאני אוהב הופך להיות נחלת הכלל. אני אוהב שחקנים כמו יגאל עדיקא, או מוזיקאים כמו קובי אוז ותמיד תראו אותי אוכל גלידת סורבה ומתחמק מהשוקולד. אם תציבו בפניי חברים או סקראבס אני אעדיף את האחרון ואני תמיד אשמח לראות בפעם המאה את המסיכה או האחים בלוז במקום  את מועדון קרב. אז נכון שלא חסרים דברים מינסטרימיים שאני אוהב כמו רד הוט צ'ילי פפרז (וזה למרות שגלגל"צ הפכו את המילה מיינסטרים ממילה גסה למילה בלתי נסבלת) אבל המגמה שלי די ברורה, אפילו את מייקל ג'קסון התחלתי לאהוב רק כשהעתונות התחילה לשרוף אותו.

כל ההקדמה הזאת נועדה בשביל להגיע לסיפור קצרצר עם נקודה ספציפית:
במהלך נסיונותי הנואשים לחפש הופעות בארה"ב (לפני שיכולתי לנחש שאני אראה שם שוב את פרנץ) לא הצלחתי למצוא שם שום הופעה טובה. גיליתי שההופעות הטובות מתחילות רק ברגע שאני חוזר לארץ. היו אפילו הופעות של אמנים עתיקים כמו אריטה פרנקלין או זיזי טופ. עכשיו, אולי זה בגלל הבאסה שאין אף הופעה בתקופה שאני שם או שמא זו היתה הרדיפה אחריי האנדרדוג, אבל פתאום תחושת החמצה כבדה אפפה אותי. אני מכיר אולי שני שירים של כל אחד מהאמנים האלה ואולי אפילו לא הייתי שוקל ללכת להופעה שלהם אם היא היתה בזמן שאני שם, אבל פתואם הרגשתי תסכול מוזר מההחמצה הזאת.

מה היה הצעד הבא? קניתי מארז של דיסק + דיוידי של הופעה של זיזיטופ בטקסס 2008 (אחת הרכישות היותר מוזרות שלי בשנים האחרונות) ובהחלט הופתעתי לטובה. הם פשוט מגניבים (אפילו שהם היו מגניבים נכון לתקופה שהמילה מגניב עוד היתה מגניבה). המסקנה מבחינתי היא שתמיד כיף להיחשף לדברים חדשים ולא רק כששומעים לפניהם את צמד המילים המאוס "ישראלי חדש" (למרות שזאת מסקנה שאני תמיד ידעתי, אני פשוט מנסה להחדיר אותה גם לכם).

זיזי טופ. כשסנטה קלאוס גילה את הרוק

זה כנראה סיפור הביצה והתרנגולת, כי לא ברור אם אני אוהב אנדרדוג כי אני אוהד הפועל תל אביב או שאני אוהד הפועל בגלל שאני טיפוס של אנדרדוג. בתכל'ס, אני חושב שהאופציה השניה נכונה כי כמו שאומרים: אתה לא בוחר קבוצת כדורגל, הקבוצה בוחרת אותך (טוב נו, ככה אני אומר). אבל זה נכון כמעט לכל קבוצה בארץ, יש איזה אופי שלפיו קל לזהות איזה קבוצה כל אחד אוהד. מכבי חיפה הם אוהדים מפונקים ושחצנים של הצלחות (אבל בתכל'ס יש להם את הקבוצה הכי טובה כבר עשרים שנה אז מגיע להם), אוהדי מכבי תל אביב הם אנשים שמתרפקים על העבר המפואר והיום סתם מבואסים, אנחנו (הפועל) סתם נהנים לסבול ואת אוהדי מכבי פתח תקוה… טוב נו, אין אוהדים למכבי פתח תקוה.

בגלל זה אין לי אף פעם סיכוי לזכות בטוטו, אני לא יכול שלא לסמן ניצחון להפועל וזה אף פעם לא קורה. אני גם אף פעם לא הצלחתי להבין את הבהלה ללוטו כשהפרס עולה לסכומים גרנדיוזים. מה זה משנה אם אני לא זוכה בעשרה מליון שקלים או אם אני לא זוכה בשבעים מליון שקלים? אני גם ככה מפסיד את אותו סכום כסף כשאני ממלא טור… יום אחד עירית ענבי תזכה בלוטו ואז לא יהיה מי שיגריל את הכדורים.

נתראה אחרי המלואים…

נ.ב.

קניתי בדיוטי פרי מארז של שני בקבוקי ג'ק דניאלס וקיבלתי חולצה שעל פי מה שכתוב על המארז אמורה להיות חולצה מקורית של ג'ק דניאלס. עבדו עליי, החולצה הזאת בכלל לא מקורית, לכולם יש אותה…