אני שונא את פסח! איזה חג ארור! אז מה אם הקמח לא תפח להם ויצא להם דיקט עם חורים, למה זה אומר שאני לא יכול לשתות בירה במשך שבוע קיבינימט???

האמת היא שהדבר היחיד שאני אוהב בחג הזה הוא את ליל הסדר למרות הבדיחות המשפחתיות שחוזרות כל שנה ללא שום שינוי (כמו "לילה בכיף") ולמרות שההגדה היא סוג של עינוי סיני עם כל החזרות הרקורסיביות שיש שם. יש כמה דברים שאני לגמרי לא מבין בהגדה. קודם כל יש את צלחת הפסח. על הצלחת מונחים דברים מכל טוב שכולם מוזכרים בהגדה בהקשר של מצווה כזו או אחרת ויש לאכול אותם לפי מה שכתוב, מלבד דבר אחד (דמיינו מוסיקת מתח) – הזרוע. אפילו פעם אחת לא מצויין בהגדה שצריך לאכול את הזרוע והדבר המעופש הזה סתם נרקב שם ומוצא את דרכו לזבל (במקרה הטוב). אז בשביל מה היא שם לעזאזל? אפילו את הביצים אומרים במפורש לאכול, למרות שגם זאת שטות כי כתוב לאכול את הביצים בדיוק משפט אחד לפני שעוברים לסעודה. הם בטח שכחו לגמרי מהביצים ואז נזכרו בהן כשהתחילו לערוך את השולחן אז דחפו אותן לפני הסוף בכוח.

בתמונה: הגדה של פסח בכתב ברייל

בתכל'ס, אם קוראים את ההגדה מהתחלה ועד הסוף זה יכול לקחת חצי שעה. השירים הם מה שהופך את זה לספיור שלא נגמר. הם כולם מושתתים על חזרות רקורסיביות בלתי נסבלות: או שחוזרים על אותו משפט מליון פעם ("דיינו", "כי לעולם חסדו" וכו') או שבכל פעם שקוראים שורה צריך להתחיל לקרוא את כל השיר מהתחלה. לפי התבנית הזאת גם אליעזר והגזר יכול להיכלל בהגדה (הוא מזכיר קצת את "חד גדיא" לא?). ומילא השירים עם הלחן המוגדר כמו "מה נשתנה" ו"אחד מי יודע", יש שירים שכל שנה המשפחה שלך שרה אחרת ואתה אף פעם לא מצליח לעקוב. תמיד אתה מרגיש שאתה בא מוכן ומכיר את הלחן וכל פעם הם מפתיעים אותך בלחן חדש ואז אתה מרגיש בור. מתי הם מספיקים לתאם את זה בינהם? וזה בדרך כלל גם שירים כאלה שמתחילים משום מקום – איזה דוד קורא פסקה ופתאום באמצע המשפט זה הופך להיות שיר. והדבר הכי מגוחך זה כשמחלקים את הקריאה בין הסובבים לשולחן ואז מגיעים אל החלק של ארבעת הבנים. תמיד יש את הויכוח הזה: "אני החכם!", "מה פתאום, אתה צריך להקריא את הרשע", ""לא, משה זה הרשע, אני זה שאינו יודע לשאול".

ואתה שונרא ומשכא לגזרא

אבל בסך הכל ליל הסדר הוא אחלה, הבאסה האמיתית של החג מתחילה אחר כך, כשאתה מבין שאין מה לאכול בחג הזה. זה לא שאין בכלל מה לאכול- עדיין יש בשר וירקות ומי שלא אשכנזי יכול לאכול גם אורז ושטויות כאלה ואחרות (לצורך העניין הספציפי הזה אני מתעלם מהמוצא שלי), העניין הוא שפתאום אתה מרגיש מוגבל. האמת היא שהשנה אצלנו זה היה בכלל מוגזם- המשפחה שלי עברה דירה יום אחרי החג (מהלך שיכול להתפרש כמבריק היות ולא צריך לעשות את כל הנקיון הזה של פסח). הבעיה הגדולה היא שבגלל המעבר אמא שלי לא הכינה אוכל וכשאתה נאלץ לאכול בחוץ בפסח רק אז אתה מבין כמה קשה למצוא אוכל נורמלי. הרי כל השווארמיות והפלאפליות סגורות ואתה הרי לא תאכל את הלחמניות המעפנות של הבורגר ראנץ' ואז אתה מתחיל להבין כמה אתה שונא את החג הזה. מזל שיש את קרנף (גם כשר, גם טעים).

נ.ב.

חזרתי מחו"ל וגיליתי שאין ספות בדירה. מזל שיומיים אחרי זה יכולתי כבר לקחת את הספות שההורים שלי זרקו. לאלוהים יש תזמון אדיר.

נ.ב. 2

תכל'ס, קמח מצה זה סוג של רמאות לא? אתה יכול להכין ממנו לחם או עוגה ואז הוא תופח אז מה עשינו בזה?

רן גרינפלד – האיש וההגדה

הדירה

סוף סוף זה הגיע! סיינט פטריק'ס דיי (יום פטריק הקדוש, למי שמתקשה) ושוב מצווים עלינו לשתות! מיותר לציין שמדובר באחד הימים האהובים עליי, ואני מתעקש להגיד יום ולא חג כדי שאף אחד לא יבוא בטענה שאני חוגג חג של עוכרי העם היהודי. תמיד גם יהיה את ההוא שימציא שפטריק היה איזה צורר נאצי שהרג אלפי יהודים בצ'יקמוקיסטן. עזבו אותי, תנו לשתות.

תראו, זה לא שאני שם עץ אשוח בבית או מחפש ביצי פסחא והאמת היא שאני גם לא כל כך אוהב שאנשים בארץ עושים את זה (בסדר, לגבי הסילבסטר זה לגיטימי כי בסופו של דבר גם אנחנו משתמשים בספירה, ואפילו יותר מאשר בלוח השנה היהודי), אבל במקרה של פטריק, הדבר היחיד שאני עושה הוא לשבת בבר, לשתות גינס ולקבל על זה מתנות. זה בסך הכל עוד יום בשנה שנותן לי לגיטימציה נוספת לשתות, רע זה לא יכול להיות. הרי זה לא שאני הולך ומפזר תלתנים בכל מקום או מתחפש ללפרקון (גמד אירי ג'ינג'י למי שמתקשה) והולך להפוך את הצבע הצהוב של הקשת לזהב.

זה לא אני. נשבע לכם.

דווקא מי שהכי אוהב לתפוס טרמפ על החגים הלועזיים הן בדרך כלל הנשים. מבחינתן תנו להן כל הזדמנות לגרום לגבר שלהן לקנות להן מתנה והן יהיו מרוצות. זה מתחיל בט"ו באב, יום האהבה הישראלי, שמבחינת נשות ישראל הגבר שלהן צריך לפנק אותן ביום הזה (ולא להיפך חס וחלילה, כי זה יום האהבה ואהבה היא של נשים בלבד). זה ממשיך כמובן עם ולנטיינז דיי (יום האהבה הבינלאומי) – תמיד שואלים למה פורים לא בא פעמיים בשנה, אז אם יש אפשרות שיום האהבה יהיה פעמיים בשנה אז למה לא? עוד מתנה. יש כמובן את יום האישה הבינלאומי, שמשום מה כל אישה מגיל שנה והלאה יודעת את התאריך המדוייק של היום הזה, כולל כאלה שלא יודעות אפילו מתי זה 1 באפריל. ואחרון חביב- יום האם, שכבר מזמן הפך להיות יום המשפחה ועדיין אין אמא בארץ שלא תתאכזב מזה שהילד שלה לא קנה לה כלום ביום הזה. בקיצור, הכיס של הגבר הישראלי הוא בור ללא תחתית (שזה רע, בניגוד לבירה ללא תחתית) ולא נוכל לשנות את זה.

בכלל, מה הקטע של יום המשפחה? למה צריך לחגוג את זה בכלל? איך חוגגים את זה בכלל, זאת אומרת, מה מיוחד ביום הזה הרי לכולם כמעט יש משפחה. במילים אחרות, היום הזה כאילו בא כדי לגרום לאלמנות ויתומים להרגיש רע עם עצמם. אין לזה שום הסבר אחר.

אבל חברים, בואו נעזוב לרגע את המירמור ונחזור שוב לנושא שלשמו התכנסנו כאן מלכתחילה- צאו מחר לשתות גינס והרבה, גם אם זה לא טעים לכם (מה איכפת לכם, תקבלו כובע) ותעשו חיים!

כובע גינס. אין מצב שלא בא לכם לחבוש את הדבר המגוחך הזה.

נ.ב.

גינס, גינס, גינס, גינס, גינס! זה לא שאני עושה שטיפת מוח, אני סתם רוצה שאנשים שמחפשים את המילה גינס בגוגל יגיעו אלינו לפני שהם מגיעים לתמונות של האיש השמן בעולם.

אני שונא את החגים. למה? יש לי אלף סיבות. זה מתחיל בגפילטע פיש שמנסים לדחוף לי בכל חג למרות שכולם במשפחה יודעים שרק המחשבה על הציר של זה עושה לי רע ( מה לעשות, כשמדובר באוכל אני מתחבר יותר לצד הטוניסאי שלי*) וממשיך עם זה שיש לי פאקינג ראש של דג שמביט בי כל הארוחה. זה באמת הכרחי? אם המנהג היה מדבר על ראש של פרה היינו שמים ראש של פרה על השולחן? בכלל יש יותר מדי מנהגים מוזרים בחגים שלנו. יש לנו את ארבעת המינים ויש לנו את שבעת המינים. בשביל מה לבלבל. לא יכולתם למצוא שם אחר? ובאותו הקשר: חיפשו משהו בלי ריח ובלי טעם- מצאו ערבה, רצו משהו בלי טעם אבל עם ריח- מצאו את ההדס, משהו בלי ריח אבל עם טעם- לולב, עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כשהיו צריכים דווקא משהו שיש לו גם טעם וגם ריח, מכל השבעה מילארד פירות שיכלו לבחור, לקחו דווקא את האתרוג שגם ככה אף אחד על פני הפלנטה הזאת לא אוכל אותו. אננס? פסיפלורה? עזבו, אפילו לימון, לא משנה אבל מאיפה הביאו את האתרוג הזה קיבינימט???

אתרוג. מין שאינו במינו

ברור לי שאם אני אשאל חובש כיפה על האתרוג או מה ההבדל בין חיטה לשעורה הוא יתחיל לבלבל לי את המוח לפחות עד אחרי מוצאי שמחת תורה אבל אני רק התחלתי.

כל הקטע הזה של לשים חצי מהחגים כבר בחודש הראשון של השנה הוא בזבוז מוחלט. עוד כשאתה ילד אתה קולט שמשהו פה לא בסדר כשמיד אחרי סוכות המורה מכריזה בהנאה שאין יותר חופש בזמן הקרוב ואתה מבין שעבדו עליך והרגילו אותך להרבה חופשים בהתחלה כדי לשבור אותך מיד אחר כך.

דווקא את יום כיפור אני אוהב. גם מי שלא צם מכבד את החג הזה ויש איזו אוירה של רוגע במדינה. גם את חנוכה ופורים אני מאד אוהב. הבעיה האמיתית מתחילה דווקא בחגים שבאים אחר כך:

פסח. על פסח יש לי הרבה מטען (ולא בגלל שלמנהל שלי בתיכון קראו פסח, הוא דווקא היה ממש בסדר). את המצות עם שוקולד מיציתי כבר בכיתה ד' אבל הנאחס הכי גדול זה הלחמניות והעוגיות הכשרות לפסח. אלפי שנים ולא הצליחו לייצר משהו שיהיה קצת טעים (למרות שהמסעדה שאני הכי אוהב קיבלה את הכבוד הזה בפסח לפני שנתיים, כשגיליתי שהטורטיות הכשרות לפסח לא פחות טעימות). אצל הנוצרים יש את סנטה קלאוס שבא ומחלק מתנות ואת ארנב הפסחא שמחלק לילדים ביצי שוקולד, אז למה אצלנו יש איזה הומלס שיכור שעובר בכל הבתים בארץ ושותה לנו מהיין? אנחנו היהודים יודעים רק לקחת, שמישהו יבוא ויתן לנו קצת. אני חושב גם שהדבר שהכי מיותר בחג הזה זו הזרוע שיושבת על צלחת הפסח. זו תמיד איזו זרוע מעופשת שגם ככה יש מספיק אוכל אז אף אחד לא נוגע בה. אני בטוח שבכל תולדות עם ישראל אף אחד לא אכל את הזרוע. יכול להיות גם שזו אותה זרוע שנשארת משנה לשנה. וההגדה- זה בכלל עינוי עתיק, אצלנו קוראים אותה תמיד עד הסוף ואז אתה מגלה שכל השירים בה הם שירים שאתה קורא שורה ואז אתה צריך לחזור על הכל מהתחלה- זה פשוט ניסוי אנטרופולוגי של זה שכתב אותה לראות אם אנשים באמת יקראו אותה עד הסוף.

ומה זה המנהג המטופש הזה לאכול דברי חלב בשבועות? לכל חג יש את המאכלים שלו שבשאר השנה בד"כ קשה למצוא אותם אם בכלל: חנוכה- סופגניות, פורים- אוזני המן, פסח- מצות וכו'. אני בשבועות שותה נס עם חלב בבוקר ביחד עם הקורנפלקס, אוכל איזה פיצה עם צהובה ובולגרית ומנגב בערב דוריטו'ס עם לבאנה. אז מה אם אני עושה את זה כל השנה? לא מספיק לכם? מה אני צריך לדחוף בכוח עוד דברי חלב? לכו תאכלו אתם קוטג'. וגם החופש בחג הזה מגיע בגארבג' טיים של השנה, כשגם ככה כבר כולם באס"ק.

תזכירו לי שוב מה מיוחד בזה?

אבל אין ספק שהחג שאני הכי שונא הוא ל"ג בעומר. נכון שבתור ילד זה היה כיף להישאר ער כל הלילה ליד המדורה אבל די, מיצינו. עכשיו גם בתור מבוגר אתה מבין שזה חתיכת זיהום. אני חושב שהחור באוזון וההתחממות הגלובלית זו אשמה בלעדית של החג הזה (טוב, וגם של החזאים שכמו שאתם יודעים הם המקור לכל הצרות בעולם). מעניין אם הערבים יושבים כל שנה בל"ג בעומר ומבסוטים שישראל עולה באש…

ויש את כל החגים האלה שהם קונספירציות של בחורות שרוצות מתנות. כשמדובר במתנות אין הבדל בין חגים ישראליים ללועזיים, הן רוצות מתנות גם ביום האם וגם ביום האישה הבינלאומי, גם בט"ו באב וגם בוולנטיינז דיי. קחו את המספר של החשבון בנק שלי ותקנו מה שאתן רוצות, כמה פעמים בשנה אפשר לשבור את הראש?

 בקיצור, חגים זה רע. וזה עוד מבלי להזכיר את הפקקים. כל עם ישראל נוסע עם סירים, אני אומר- אפשר פעם אחת לעשות סעודת ענק באיילון, גם ככה אף אחד לא יכול להגיע הביתה בזמן עם כל הפקקים האלה.

נ.ב.

* הבאסה האמיתית היא שגם הסבתא הטוניסאית שלי מכינה גפילטע פיש בראש השנה. אי אפשר להימלט מהדבר הזה.