לא מצה חן בעיניי


אני שונא את פסח! איזה חג ארור! אז מה אם הקמח לא תפח להם ויצא להם דיקט עם חורים, למה זה אומר שאני לא יכול לשתות בירה במשך שבוע קיבינימט???

האמת היא שהדבר היחיד שאני אוהב בחג הזה הוא את ליל הסדר למרות הבדיחות המשפחתיות שחוזרות כל שנה ללא שום שינוי (כמו "לילה בכיף") ולמרות שההגדה היא סוג של עינוי סיני עם כל החזרות הרקורסיביות שיש שם. יש כמה דברים שאני לגמרי לא מבין בהגדה. קודם כל יש את צלחת הפסח. על הצלחת מונחים דברים מכל טוב שכולם מוזכרים בהגדה בהקשר של מצווה כזו או אחרת ויש לאכול אותם לפי מה שכתוב, מלבד דבר אחד (דמיינו מוסיקת מתח) – הזרוע. אפילו פעם אחת לא מצויין בהגדה שצריך לאכול את הזרוע והדבר המעופש הזה סתם נרקב שם ומוצא את דרכו לזבל (במקרה הטוב). אז בשביל מה היא שם לעזאזל? אפילו את הביצים אומרים במפורש לאכול, למרות שגם זאת שטות כי כתוב לאכול את הביצים בדיוק משפט אחד לפני שעוברים לסעודה. הם בטח שכחו לגמרי מהביצים ואז נזכרו בהן כשהתחילו לערוך את השולחן אז דחפו אותן לפני הסוף בכוח.

בתמונה: הגדה של פסח בכתב ברייל

בתמונה: הגדה של פסח בכתב ברייל

בתכל'ס, אם קוראים את ההגדה מהתחלה ועד הסוף זה יכול לקחת חצי שעה. השירים הם מה שהופך את זה לספיור שלא נגמר. הם כולם מושתתים על חזרות רקורסיביות בלתי נסבלות: או שחוזרים על אותו משפט מליון פעם ("דיינו", "כי לעולם חסדו" וכו') או שבכל פעם שקוראים שורה צריך להתחיל לקרוא את כל השיר מהתחלה. לפי התבנית הזאת גם אליעזר והגזר יכול להיכלל בהגדה (הוא מזכיר קצת את "חד גדיא" לא?). ומילא השירים עם הלחן המוגדר כמו "מה נשתנה" ו"אחד מי יודע", יש שירים שכל שנה המשפחה שלך שרה אחרת ואתה אף פעם לא מצליח לעקוב. תמיד אתה מרגיש שאתה בא מוכן ומכיר את הלחן וכל פעם הם מפתיעים אותך בלחן חדש ואז אתה מרגיש בור. מתי הם מספיקים לתאם את זה בינהם? וזה בדרך כלל גם שירים כאלה שמתחילים משום מקום – איזה דוד קורא פסקה ופתאום באמצע המשפט זה הופך להיות שיר. והדבר הכי מגוחך זה כשמחלקים את הקריאה בין הסובבים לשולחן ואז מגיעים אל החלק של ארבעת הבנים. תמיד יש את הויכוח הזה: "אני החכם!", "מה פתאום, אתה צריך להקריא את הרשע", ""לא, משה זה הרשע, אני זה שאינו יודע לשאול".

ואתה שונרא ומשכא לגזרא

ואתה שונרא ומשכא לגזרא

אבל בסך הכל ליל הסדר הוא אחלה, הבאסה האמיתית של החג מתחילה אחר כך, כשאתה מבין שאין מה לאכול בחג הזה. זה לא שאין בכלל מה לאכול- עדיין יש בשר וירקות ומי שלא אשכנזי יכול לאכול גם אורז ושטויות כאלה ואחרות (לצורך העניין הספציפי הזה אני מתעלם מהמוצא שלי), העניין הוא שפתאום אתה מרגיש מוגבל. האמת היא שהשנה אצלנו זה היה בכלל מוגזם- המשפחה שלי עברה דירה יום אחרי החג (מהלך שיכול להתפרש כמבריק היות ולא צריך לעשות את כל הנקיון הזה של פסח). הבעיה הגדולה היא שבגלל המעבר אמא שלי לא הכינה אוכל וכשאתה נאלץ לאכול בחוץ בפסח רק אז אתה מבין כמה קשה למצוא אוכל נורמלי. הרי כל השווארמיות והפלאפליות סגורות ואתה הרי לא תאכל את הלחמניות המעפנות של הבורגר ראנץ' ואז אתה מתחיל להבין כמה אתה שונא את החג הזה. מזל שיש את קרנף (גם כשר, גם טעים).

נ.ב.

חזרתי מחו"ל וגיליתי שאין ספות בדירה. מזל שיומיים אחרי זה יכולתי כבר לקחת את הספות שההורים שלי זרקו. לאלוהים יש תזמון אדיר.

נ.ב. 2

תכל'ס, קמח מצה זה סוג של רמאות לא? אתה יכול להכין ממנו לחם או עוגה ואז הוא תופח אז מה עשינו בזה?

רן גרינפלד – האיש וההגדה

הדירה

Tags: , , , , , ,

, , , , , ,

  1. #1 מאת חיים ב 7 באפריל, 2010

    הזרוע לא נועדה למאכל אלא רק כדי לאזכר את העובדה ש"ביד חזקה ו ב ז ר ו ע נטוייה הוציאנו ה' אלוהינו ממצרים".

(will not be published)
  1. No trackbacks yet.