אני לא יכול לסבול את החום הזה. הנה מקבץ סיפורים קצרצרים המתארים את תופעות הלוואי הנוראות של החום בארץ:

1. מעשה שהיה כך היה: תומר יצא מהמקלחת בפניקה, עם מספר עקיצות על הגב. הוא חשב שבזמן שהוא התקלח אכלו אותו יתושים. משהו הרגיש חשוד אבל לא ניסינו למצוא הסבר הגיוני והמשכנו בחיינו כאילו לא קרה דבר. כמה שעות מאוחר יותר אפי יצא מהמקלחת כשכולו מתגרד וצועק: כוסאומו! יש לנו מלא נמלים במקלחת. פה חשדתי.

לבני אדם רגילים יש נמלים במטבח- אצלנו הן על הדלת של המקלחת, איפה שהמגבות. אגב, לראות את אפי מתגרד ושולף נמלים מהידיים והראש זאת תופעה מצחיקה כשלעצמה אבל כשגילינו שהן גם עוקצות (אחת מהן אפילו עקצה את תומר במקום רגיש) זה כבר היה בלתי נסבל וריססנו אותן למוות. אם אתם שואלים איך אני יצאתי ללא פגע אז תדעו שאני כבר שנה מאחסן את המגבת שלי בחדר ולא באמבטיה, בעצתו של תומר כדי שלא תהיה לחה כל הזמן. עצה שהוא לא טרח להקשיב לה. חוץ מזה שיש לי תיאוריה שכל הנמלים האלה הגיעו בגלל הסבון תותי-פרוטי של אפי.

תופעת לוואי מספר 1: נמלים.

החבר החדש שלנו

2. לפני מספר ימים השתתפתי בסרט סטודנטים שצולם ליד האוניברסיטה בתל אביב. את התפקיד שלי סיימתי באמצע היום והחלטתי לחזור לדירה. גיליתי שאין אף קו אוטובוס שאני מכיר באיזור והחלטתי ללכת ברגל עד שאני אגיע לאיזור שחשבתי שיש בו קו מתאים. כמובן שטעיתי ומצאתי את עצמי הולך ברגל שעה שלמה בשתים עשרה בצהריים, ביום הכי חם בשנה עד שכבר הגעתי לדירה.  החדשות הטובות – הורדתי בערך 10 קילו בזיעה. החדשות הרעות – אני לא צריך להוריד 10 קילו.

תופעת לוואי מספר 2: טמטום.

3. החום הכבד מפריע לי להירדם. מאוורר התקרה הוא אחלה אבל יש גבול עד כמה הוא יכול לעזור בחום הזה. הבעיה היא שגם כשאני מצליח להירדם בסוף אני מתעורר בערך שעה אחרי הזריחה כי כבר אז מתחיל להיות חם בטירוף. לתומר ואפי בכלל זה צריך להיות יותר קשה כי הם הולכים לישון בבוקר וישנים עד אמצע היום.

תופעת לוואי מספר 3: עייפות.

4. כבר ציינתי בעבר כמה קל להיות חזאי בקיץ. אין צורך להרחיב שוב.

תופעת לוואי מספר 4: החזאים צודקים.

5. נוצרות תופעות אקולוגיות שאף אחד לא יכול להישאר אדיש אליהן וזה מתחיל בשריפות בכל מיני מקומות (שאף פעם דרך אגב לא הבנתי איך זה קורה) ונגמר בזה שהכנרת מתייבשת ואז דוחפים לנו כל מיני פרסומות מגעילות כאלה שאנחנו לא רוצים לראות. אנחנו יודעים, תעזבו אותנו.

תופעת לוואי מספר 5: ישראל מתייבשת.

די, שימי איזה קרם או משהו

נ.ב.

הדבר שבאמת הכי גרוע בחום זה דני נוימן. טוב אין קשר לחום, הוא פשוט גרוע!

ד"ר פיצ'ר

בימים האחרונים התחלנו לצלם בלימודים את הפיצ'ר שלנו (סרט באורך מלא), שבו הדמות שאני מגלם שונאת חזאים ופקחי חניה (בדומה לדמות שלי במציאות). היות ומדובר בסרט שמצטלם רק בלילה ושבמקרה השבוע הייתי גם חייב לסגור כל מיני דברים בעבודה, מצאתי את עצמי מנהל חיים כפולים: ביום אני עובד הייטק ובלילה אני שחקן/תורן הפקה/נהג/לוחם צדק. ככה יצא שבלילות האחרונים אני ישן לילה כן-לילה לא והגעתי פעמיים למצב שאני ער במחזורים של בין 30 ל-40 שעות. טוב, גם לא יכולתי לוותר על ברצלונה-אינטר (בדיעבד חבל שלא ויתרתי).

אני תמיד אוהב לעשות הרבה ולישון מעט אבל הפעם הגזמתי ואני יכול לבוא בטענות רק לעצמי (כמו מכבי חיפה אבל נחזור לזה בהמשך). בכל מקרה, תופעות הלוואי לא איחרו להגיע. לדוגמא: קיבלתי בעבודה איזה מסמך לקרוא ומצאתי את עצמי בוהה במסך המחשב במשך שעה שלמה שבה אני קורא את אותה השורה 30,000 פעם. בסוף הצלחתי לקלוט אבל קל זה לא היה. הייתי גם ממש קרוב להתעפץ ולהתעורר עם סימן של Enter הפוך על המצח.

אני גם חי חיים כפולים ואתה לא רואה אותי בוכה על זה

זמן לחלום

יצא לי להתעפץ בדרך לרכבת בעבודה- בשמונה דקות של המתנה התעפצתי שמונה פעמים. התעפצות זה דבר מצחיק: כשאתה מתעורר משינה רגילה (ולא משנה כמה זמן וכמה טוב ישנת) תמיד בחצי שניה הראשונה אתה תוהה איפה אתה, אז כשאתה מתעפץ זה קורה כל דקה ואתה כל פעם מחדש מופתע לרגע מהסביבה שלך. זה מוזר להתעורר ולראות מסביבך אנשים ממתינים לרכבת. גם בתוך הרכבת נרדמתי ולהירדם ברכבת בנסיעה קצרה זה מלחיץ – בכל שינוי קל במהירות הרכבת אתה נלחץ ומתעורר כדי לוודא שלא פיספסת את התחנה. אני ספציפית גם התחלתי לחלום בכל פעם שנירדמתי. זה די מבאס להתחיל כל פעם חלום חדש ולהתעורר אחרי שניה, זה נותן הרגשה של בזבוז חלום.

אני גם לא אוהב שאני אומר למישהו בשתיים בלילה שאני צריך לקום מחר מוקדם והוא עונה לי "אתה מתכוון היום". צאו מהשטות הזאת- אני תמיד טענתי שהיום מתחלף רק אחרי שאתה ישן. רגע, זה אומר שאני בעצם בפיגור של יומיים…

מאני טיים

הבטחתי שאני אחזור לנושא הכדורגל. אני חייב לציין את העובדה שהפועל עלתה לראשונה העונה למקום הראשון (תנו לשמוח, אפילו אם זה עשוי להיות לשבוע אחד בלבד) באדיבות מכבי חיפה ולוזון, אבל מעבר לזה מיציתי כבר את נושא השיחה על הקיזוז בכל מקום אפשרי ועם כל אזרח ישראלי חובב כדורגל. אני אסכם את זה במשפט אחד- הקיזוז זו שיטה מסריחה אבל מי שתיקח אליפות מבין השתיים תהיה ראוייה לה. הקבוצה שכן הייתי רוצה לדבר עליה היא דווקא בית"ר ירושלים, הקבוצה שיותר מכל תשמח להרוס לנו את האליפות במחזור האחרון בטדי. אבל גם כאן, אני לא רוצה לדבר על הקבוצה או על האוהדים אלא דווקא על הבעלים, בעקבות ידיעה שקראתי באינטרנט לאחרונה. כנראה שאתה חייב להיות לא שפוי בשביל לרכוש את הקבוצה הזאת. הבעלים הקודם התאשפז במוסד פסיכיאטרי לאחר שטען שפגש את גלעד שליט ואת סנטה קלאווס, לזה שלפניו הוציאו צו מעצר בחצי גלובוס ועכשיו הגיע התור של יקיר הבלוג, הלא הוא המיסטיקן המטורף אורן זריף, שטוען שבכוונותיו לרכוש את הקבוצה בתנאי שכל השחקנים יעשו מדיטציה כל יום. אני אישית מת לראות את היקיר השני של הבלוג, שמעון גרשון, עושה מדיטציה לפני משחק מול הפועל.

אני אלמד אותכם לקשור שרוכים בעזרת המחשבה

נ.ב.

אנשים טוענים שאני לא מתבטא מספיק חזק נגד אורן זריף כי אני מפחד ממנו. אז רק שיהיה ברור- אני מנסה לצאת סולידי, תהיו בטוחים שאני לא מפחד (למרות שאולי העייפות שלי זה בגלל שהוא שאב ממני 123 טון אנרגיה).

נ.ב. 2

בהקשר לנושא הבלוג- יום ולילה, הנה קישור לסרט מצויין ששיחקתי בו ועונה לאותו השם:

 http://www.facebook.com/video/?of=525013494#!/video/video.php?v=335727660773&subj=525013494

אולי אני צריך להתחיל להאמין בקארמה. צירופי המקרים שקורים לי מתחילים להיות מוגזמים. לדוגמא: אתמול אפי חזר מסופ"ש בקריית חיים ונסענו לאסוף אותו מהרכבת, די מאוחר בלילה. המשימה התבררה כלא קלה בכלל היות ונסענו דור, תומר, גלעד ואני באוטו של דור, שהיה עמוס במשהו כמו מיליארד פריטים והרבה מאד זבל. אחרי שנדחסנו בקושי והתחלנו לנסוע תהינו איך גם אפי אמור להידחס לאוטו. כשהגענו לאפי גילינו שהסיבה שהוא ביקש מדור שיאסוף אותו מלכתחילה היתה שהוא בעצמו נושא עליו לא מעט דברים. הצלחנו לדחוס גם את הצ'יקמוק והציוד שלו (לא ברור איך, גם הבגאז' היה עמוס בכל טוב) וקרטענו לכיוון הדירה.

עד כאן אין שום פרט שחשוב לסיפור, זו סתם היתה הקדמה ארוכה. בכל אופן, אפי שחגג יום הולדת בצפון, סיפר לנו שהסיבה שהוא הגיע כל כך מאוחר היא בגלל שהוא היה אצל חבר וצרב כמה דיסקים וזה לקח יותר זמן ממה שהוא תיכנן ולכן הוא פיספס רכבת ונאלץ לחכות שעה נוספת. כמובן שאני לא הפסקתי לצחוק עליו על זה שהוא דביל ועל זה שהוא פיספס רכבת בשביל דיסק, מה שמאד הרגיז את אפי כמובן.

מה אתם צריכים?

למחרת, ז"א היום, שבלי קשר לסיפור היה יום חם בטירוף ודווקא היום החליטו לשלוח אותי בעבודה להתרוצץ בחוץ עם אפוד על הגב, כמובן שגם שום דבר לא עבד בבוקר ושלחו אותי בדיוק כשכבר נהיה חם כמו במסיבת רווקים של השטן (אבל זה לא שאני מתלונן). בכל מקרה, ביקשו שמחר אני אחליף מישהו בשלישות- משהו שכבר קרה בעבר ומבחינתי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות- לעבוד במרחק יריקה מהדירה. לצורך העניין היו צריכים לשלוח איתי דיסק. היות ונסתרות דרכי האל, קיבלתי את מה שמגיע לי ובשל סיבוכים לא ברורים צריבת הדיסק התעכבה ופיספסתי את הרכבת שהייתי צריך לחזור איתה לדירה. ומי מבסוט מכל העניין? אתם יכולים לנחש (רמז: הוא צ'יקמוק).

אגב, אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שכל כך חם באמצע מרץ אז אתם יודעים טוב מאד שמי שאשם זה החזאים. בגללם אין גשם במדינה. זה הרי הכל קונספירציה של החזאים, שיודעים שלא ייצא לי לטוס השנה לחופשת סנואובורד והם עושים הכל כדי שלא יהיה שלג בחרמון ובגללם אין לי אפילו דקת גלישה אחת. או שאולי זה אורן זריף שלקח את כל האנרגיות של החורף בגלל שצחקתי עליו בבלוג. או שאולי אני סתם פרנואיד מגזימן ומגלומן שחושב שהכל סובב סביבו. אבל לדעתי זה החזאים.

לא הפעם

נ.ב.

ממש, אבל ממש בא לי גינס. זה אחד הדברים הכי טובים בחום הזה. (חוץ מזה שמזמן לא הזכרתי גינס בבלוג וסט. פטריק מתקרב…)

נ.ב. 2

רציתי לכתוב פוסט על פורים אבל היה משמים. מה שכן, אני מבטיח בקרוב תמונה שלי מחופש לזיזי-טופ.

נ.ב. 3

בזמן האחרון עושה רושם שהכל סובב סביב צ'ילה. מהרגע שהודיעו לי שאני אולי אטוס לשם היתה שם רעידת אדמה, עכשיו יש שם טורניר טניס וגם אפי סיפר לי אתמול על חבר שלו שהתקשר אליו משם. קארמה?

טעות לעולם חופרת

אנשים חוזרים על טעויות פעמיים. אנחנו פשוט לא מצליחים להימנע מזה, זה הטבע שלנו. כבר היינו שם, אנחנו יודעים שזאת הולכת להיות טעות קשה אבל אנחנו נעשה את זה שוב. יש טעויות מטופשות, כמו למשל שניסיתי לפתוח בקבוק בירה עם האולר שקיבלתי מהעבודה ונחתכתי מהפקק ויומיים אחר כך ניסיתי את זה שוב ונחתכתי שוב באותה האצבע, למרות שיש לנו פותחן נורמלי בבית. יש טעויות מעצבנות כמו למשל שאחרי הקמפיין הכושל של נבחרת ישראל קיבלנו שוב הגרלה עם פחות או יותר אותן הנבחרות ושוב מדברים בתקשורת על כמה זה בית קל ויש סיכוי למרות שיש לנו נבחרת שביום טוב לא יכולה לנצח את ההרכב השני שלה. ויש כמובן טעויות בלתי נסלחות כמו למשל אפי שקנה שוב סבון נוזלי בריח תותי-פרוטי ובגללו אני שוב יוצא מהמקלחת עם ריח של ארטיק. טוב, מה לעשות, אפי ידוע בלחזור על טעויות פעמיים.

טעות מטופשת טעות מעצבנת

 שן תחת שן

הייתי אצל רופא שיניים השבוע. אני לא אוהב אותם. אני יודע שהרוב המוחלט של האוכלוסייה לא אוהב רופאי שיניים וחלקם הגדול גם מפחד מהם. אני לא מפחד, אני פשוט לא אוהב אותם ואני תמיד מרגיש שהם עושקים אותי. רופאי השיניים הם המוסכניקים של הרפואה. אתה בא אליהם לבדיקה שיגרתית והם עושים לך טיפול עשרת אלפים ואומרים לך שאתה צריך לבוא שוב ולהחליף חצי מהשיניים שלך. אתה גם תמיד מרגיש שבמקום לתקן לך משהו הם הורסים, אף פעם לא בצורה קיצונית אלא כל פעם משהו קטן.

עשיתי סתימה בפעם הראשונה בחיים שלי ובזמן הטיפול כל העסק הרגיש לי מאד מוכר. זה הרגיש כמו בפעם שעשיתי את הקעקוע, התהליך היה די דומה: גם הרופא וגם המקעקע משתמשים בכלים שעושים המון רעש, אתה לא באמת יכול לראות מה הם עושים אז אתה כל רגע נתון מנסה לדמיין לפי הצליל שהכלי עושה מה בדיוק קורה באותו רגע, אצל שניהם אתה חווה כאב נסבל אבל ארוך ומתמשך ובסוף הטיפול אצל רופא השיניים אתה נפרד מסכום כסף לא יותר קטן ממה שאתה משלם על הקעקוע. מה שבטוח זה שמהמקעקע אתה יוצא הרבה יותר מבסוט ממה שאתה יוצא מהמנוול השני.

רופא שיניים. מה מפחיד?

בקיצור, רופאי השיניים נכנסו לרשימה השחורה שלי. נכון שרמת התיעוב שלי אליהם לא מתקרבת עדיין לחזאים, לפקחים או לאורן זריף (כי אין מה לעשות, את הרופאים אני עדיין צריך) אבל אין ספק שאני לא אוהב אותם.

נ.ב.

חשבתם פעם כמה מטופש השם "שיננית"? זה נשמע שם די מבזה, אני חושב ששמות כמו עוזרת, מנקה שיניים או אפילו עששת היו נשמעים יותר טוב לא?

נ.ב.2

 השבוע ישבתי במסעדה ואכלתי כרעיים. זה לא היה יותר מדי טעים אבל זה נתן עוד הזדמנות להזכיר בבלוג את דוד.

משהו מוזר קורה במדינה כבר כמה ימים. זה התחיל בכמה רכבות שהגיעו בזמן והעלו את החשד שלי, המשיך עם זה שהחזאים אמרו שירד גשם ובאמת ירד גשם, אבל כשהפועל תל אביב ניצחו אתמול את פ"ת 7-1 פה כבר הבנתי שחזון אחרית הימים מתגשם. זה צירוף מקרים גדול מדי שכל הדברים האלה קורים באותו הזמן וכמו שאני תמיד אומר- היקום מוצא דרכים להשלים את עצמו, מה שאומר שבטח יקרו דברים שיקזזו את כל העסק הזה. אני לא אומר שיקרו אסונות אבל בטח הרכבת תאחר פי שתיים, תהיה שנת בצורת והפועל לא תיקח אליפות ורק אז זה ירגיש כמו שנה נורמלית…

אבל תכל'ס, באמת הגיע הזמן שירד פה גשם. כבר שנים שלא ראינו פה חורף נורמלי במדינה הזאת וכשאין גשם דברים רעים קורים. התאוריה של אפקט הפרפר עובדת גם כאן: אין גשם – יש בצורת – רוצים שנשלם יותר כסף. או אם תרצו: אין גשם – ישראל מתייבשת – אנחנו רואים את בר רפאלי מתקלפת (וזה באמת כבר מוגזם). אז לכל מי ששכח איך נראה גשם צרפתי תמונה:

ככה זה נראה

אפרופו אסונות, אני רואה בכל חור פרומואים לסרט האסונות 2012. אני לא מצליח להבין למה הם מפרסמים את זה כבר עכשיו? אני לא מתכוון לחכות עד 2012 לראות אותו. חוץ מזה כל סרטי האסונות הם אותו דבר. כמה פעמים אפשר לראות את האמפייר סטייט בילדינג מתפוצץ ואת פסל החירות שוכב על המים? נראה לי שדי מיצינו את זה ביום השלישי לא? בכלל אני לא מצליח להבין איך כל האסונות תמיד פוקדים דווקא את ניו יורק. שלא תבינו לא נכון, אני חולה על העיר הזאת אבל זה כבר נהיה מוגזם תמיד לראות רק אותה בסרטים האלה. איך חתיכה קטנה מהאסטרואיד בארמגדון עפה ישר למנהטן? למה החייזרים מחליטים להשמיד דווקא את הקרייזלר בילדינג? ומה לעזאזל יש לגודזילה לחפש שם? גרין קארד? איך היא עשתה את כל הדרך מיפן, דרך חצי כדור ועד לניו יורק מבלי אפילו לעצור לאיזה קונקשן? די כבר!

שיט. ידעתי שהייתי צריכה לפנות שמאלה באלבקרקי

ותמיד מוצאים איזו שטות מגוחכת כמו זן חדש של יתושים שזה מה שמציל את האנושות בסוף. די, אם אין לכם סוף הגיוני פשוט תעשו סוף טרגי. פעם אחת תנו לנו לראות סרט אסונות שכל העולם מתפוצץ בסוף מה איכפת לכם? זה לא אמיתי. אני גם בטוח שאם באמת היה מגיע סוף העולם אז בישראל זה היה נראה כמו כל דבר שקורה בישראל- מצ'וקמק. היינו רואים את כלבו שלום נופל, את הכנרת מציפה את עין-גב ואת באר שבע הופכת לשממה. וואוו… אתם מבינים? בארה"ב קורסים שני בניינים עצומים ובארץ הדבר הכי קרוב שאנחנו מקבלים זה גשר שמתרסק לתוך הירקון…

בקיצור, עזבו אותכם מכל הסרטים האלה, אנחנו לא מפחדים מרעידות אדמה וטורנדואים למינהם ובטח שלא ממפלצות יפניות וקופי ענק. יש לנו מספיק את אחמדיינג'אד וג. יפית על הראש.

נ.ב.

ובמסגרת האסונות – אפי השתכר השבוע, התעלף ופתח את הראש במסיבה של חבר שלו בקריית חיים. אסור לתת לו לשתות, כל פעם שהוא שותה קורה איזה משהו רע… אפי למה???

לצום מעל המים

אני לא רוצה להרחיב יותר מדי על יום כיפור ולכן אני רק אספר שקיבלתי אלפי התנצלויות מיותרות באס.אמ.אס. (אין ספק שחברות הסלולאר הן המרוויחות העיקריות מהחגים), אבל דווקא האנשים שבאמת היו צריכים להתנצל בפניי לא עשו זאת. הנה רשימה חלקית:

• הפועל תל אביב – על כך שגם השנה שילמתי המון כסף ועדיין אני לא אראה מהם שום דבר.
• חזאים – שהבטיחו שביום כיפור יהיה מזג אויר נעים ובכל זאת כבר בשעה הראשונה של החג הזעתי את כל המים ששתיתי ביממה לפני זה.
• רכבת ישראל – שהוכיחה כרגיל שאי אפשר להעביר שנה בלי תאונה של קרון שיורד מהפסים (ואי אפשר להעביר שבוע מבלי שרכבת אחת לפחות תאחר בשעה).
• פקחי חניה – שמאלצים אותנו בעל כורחנו להשתמש בתחבורה ציבורית.
• רון חולדאי – שמאלץ אותנו לחטוף דו"ח חניה.
• הוט- על שלושים אלף טלפונים שהם עשו אליי בשבוע.
• שרית חדד – על השיר "מקודשת".
• נבחרת ישראל בכלל ודרור קשטן בפרט.
• טרנטינו- על שלא לקח אותי לשחק בסרט הבא שלו.
• אורן זריף – שחייב לי 120 טון אנרגיה.

אני לעומת זאת הייתי צריך השנה להתנצל רק בפני שמעון גרשון.

שמעון גרשון. מקבל את ההתנצלות.

שמח תשמח

אתמול הייתי בחתונה. זה הזכיר לי כמה דברים שאני יודע לגבי חתונות (ולפעמים גם לגבי סתם מסיבות):

• כשאתה שיכור אתה יודע את המילים של כל השירים (אפילו אם הם בצ'רקסית).
• כל הרעיון הזה של לרקוד-לאכול-לרקוד-לאכול-לרקוד פשוט לא עובד טוב.
• הדיג'יי תמיד מתנהג כאילו הוא זה שמתחתן.
• ברגע שצחקו ממשפט אחד של הרב הוא יתחיל להתנהג כמו סטנדאפיסט לאורך כל החופה.
• הרב גם תמיד ממציא קשר בין החתן לכלה: "השם של החתן בגימטריה ועוד השם של הכלה ועוד 3 על שם שלושה אבות, זה יוצא שמחה כשמחלקים ב-2 (אם מתעלמים מהשארית) וזה אומר ששמח פעמיים". הם תמיד מוצאים משהו…
• כדאי להתאמן בריצת משוכות לפני החתונה כי תמיד תצטרך לדלג על כמה גופות בדרך לשירותים.
• אני שונא את השיר "לטינוס" ואת כל מי שרוקד אותו. במיוחד את הדוד הזה שלא יודע לרקוד ומנסה להטמע בין הצעירים.
• תמיד כדאי לקחת איזה כלי לחיתוך הסוליה של הנעל בשביל השלב הזה שבו אתה נדבק לרצפה מכל הוויסקי שנשפך ברחבה.
  

  יש פה מישהו מבני ברק?

 אז עד הפעם הבאה, תצומו ותתחתנו ושיהיה רק טוב.

נ.ב.

אנחנו מופיעים מחר בלילה (1.10.09) בערוץ 2. נעדכן אותכם בפייסבוק על פרטים.

אני שונא את החגים. למה? יש לי אלף סיבות. זה מתחיל בגפילטע פיש שמנסים לדחוף לי בכל חג למרות שכולם במשפחה יודעים שרק המחשבה על הציר של זה עושה לי רע ( מה לעשות, כשמדובר באוכל אני מתחבר יותר לצד הטוניסאי שלי*) וממשיך עם זה שיש לי פאקינג ראש של דג שמביט בי כל הארוחה. זה באמת הכרחי? אם המנהג היה מדבר על ראש של פרה היינו שמים ראש של פרה על השולחן? בכלל יש יותר מדי מנהגים מוזרים בחגים שלנו. יש לנו את ארבעת המינים ויש לנו את שבעת המינים. בשביל מה לבלבל. לא יכולתם למצוא שם אחר? ובאותו הקשר: חיפשו משהו בלי ריח ובלי טעם- מצאו ערבה, רצו משהו בלי טעם אבל עם ריח- מצאו את ההדס, משהו בלי ריח אבל עם טעם- לולב, עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כשהיו צריכים דווקא משהו שיש לו גם טעם וגם ריח, מכל השבעה מילארד פירות שיכלו לבחור, לקחו דווקא את האתרוג שגם ככה אף אחד על פני הפלנטה הזאת לא אוכל אותו. אננס? פסיפלורה? עזבו, אפילו לימון, לא משנה אבל מאיפה הביאו את האתרוג הזה קיבינימט???

אתרוג. מין שאינו במינו

ברור לי שאם אני אשאל חובש כיפה על האתרוג או מה ההבדל בין חיטה לשעורה הוא יתחיל לבלבל לי את המוח לפחות עד אחרי מוצאי שמחת תורה אבל אני רק התחלתי.

כל הקטע הזה של לשים חצי מהחגים כבר בחודש הראשון של השנה הוא בזבוז מוחלט. עוד כשאתה ילד אתה קולט שמשהו פה לא בסדר כשמיד אחרי סוכות המורה מכריזה בהנאה שאין יותר חופש בזמן הקרוב ואתה מבין שעבדו עליך והרגילו אותך להרבה חופשים בהתחלה כדי לשבור אותך מיד אחר כך.

דווקא את יום כיפור אני אוהב. גם מי שלא צם מכבד את החג הזה ויש איזו אוירה של רוגע במדינה. גם את חנוכה ופורים אני מאד אוהב. הבעיה האמיתית מתחילה דווקא בחגים שבאים אחר כך:

פסח. על פסח יש לי הרבה מטען (ולא בגלל שלמנהל שלי בתיכון קראו פסח, הוא דווקא היה ממש בסדר). את המצות עם שוקולד מיציתי כבר בכיתה ד' אבל הנאחס הכי גדול זה הלחמניות והעוגיות הכשרות לפסח. אלפי שנים ולא הצליחו לייצר משהו שיהיה קצת טעים (למרות שהמסעדה שאני הכי אוהב קיבלה את הכבוד הזה בפסח לפני שנתיים, כשגיליתי שהטורטיות הכשרות לפסח לא פחות טעימות). אצל הנוצרים יש את סנטה קלאוס שבא ומחלק מתנות ואת ארנב הפסחא שמחלק לילדים ביצי שוקולד, אז למה אצלנו יש איזה הומלס שיכור שעובר בכל הבתים בארץ ושותה לנו מהיין? אנחנו היהודים יודעים רק לקחת, שמישהו יבוא ויתן לנו קצת. אני חושב גם שהדבר שהכי מיותר בחג הזה זו הזרוע שיושבת על צלחת הפסח. זו תמיד איזו זרוע מעופשת שגם ככה יש מספיק אוכל אז אף אחד לא נוגע בה. אני בטוח שבכל תולדות עם ישראל אף אחד לא אכל את הזרוע. יכול להיות גם שזו אותה זרוע שנשארת משנה לשנה. וההגדה- זה בכלל עינוי עתיק, אצלנו קוראים אותה תמיד עד הסוף ואז אתה מגלה שכל השירים בה הם שירים שאתה קורא שורה ואז אתה צריך לחזור על הכל מהתחלה- זה פשוט ניסוי אנטרופולוגי של זה שכתב אותה לראות אם אנשים באמת יקראו אותה עד הסוף.

ומה זה המנהג המטופש הזה לאכול דברי חלב בשבועות? לכל חג יש את המאכלים שלו שבשאר השנה בד"כ קשה למצוא אותם אם בכלל: חנוכה- סופגניות, פורים- אוזני המן, פסח- מצות וכו'. אני בשבועות שותה נס עם חלב בבוקר ביחד עם הקורנפלקס, אוכל איזה פיצה עם צהובה ובולגרית ומנגב בערב דוריטו'ס עם לבאנה. אז מה אם אני עושה את זה כל השנה? לא מספיק לכם? מה אני צריך לדחוף בכוח עוד דברי חלב? לכו תאכלו אתם קוטג'. וגם החופש בחג הזה מגיע בגארבג' טיים של השנה, כשגם ככה כבר כולם באס"ק.

תזכירו לי שוב מה מיוחד בזה?

אבל אין ספק שהחג שאני הכי שונא הוא ל"ג בעומר. נכון שבתור ילד זה היה כיף להישאר ער כל הלילה ליד המדורה אבל די, מיצינו. עכשיו גם בתור מבוגר אתה מבין שזה חתיכת זיהום. אני חושב שהחור באוזון וההתחממות הגלובלית זו אשמה בלעדית של החג הזה (טוב, וגם של החזאים שכמו שאתם יודעים הם המקור לכל הצרות בעולם). מעניין אם הערבים יושבים כל שנה בל"ג בעומר ומבסוטים שישראל עולה באש…

ויש את כל החגים האלה שהם קונספירציות של בחורות שרוצות מתנות. כשמדובר במתנות אין הבדל בין חגים ישראליים ללועזיים, הן רוצות מתנות גם ביום האם וגם ביום האישה הבינלאומי, גם בט"ו באב וגם בוולנטיינז דיי. קחו את המספר של החשבון בנק שלי ותקנו מה שאתן רוצות, כמה פעמים בשנה אפשר לשבור את הראש?

 בקיצור, חגים זה רע. וזה עוד מבלי להזכיר את הפקקים. כל עם ישראל נוסע עם סירים, אני אומר- אפשר פעם אחת לעשות סעודת ענק באיילון, גם ככה אף אחד לא יכול להגיע הביתה בזמן עם כל הפקקים האלה.

נ.ב.

* הבאסה האמיתית היא שגם הסבתא הטוניסאית שלי מכינה גפילטע פיש בראש השנה. אי אפשר להימלט מהדבר הזה.