רשמית כל מי שבוכה על צדק חברתי מוזמן לבוא ללונדון. זה לא שאני חושב שהמדינה שלנו לא יקרה אבל אתם לא מבינים מה הולך פה! דוגמא פשוטה: ללכת לראות סרט בקולנוע עולה פה יותר מפי שתיים מאשר אצלנו. מצטער חווה, אני לא בטוח שיש פה יותר סרטים, הם רק יקרים יותר. ולגבי הקטע של להיות פה לבד- אני דווקא אוהב את זה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו שורדים את הקילומטראז' שהרבצתי פה ביומיים. הרגליים שלי מפורקות לחלוטין ועוד יש לי מלא הופעות לקפוץ בהן. נקווה לטוב. בינתיים הנה סקירה קטנה של חלק מהדברים שהספקתי:

מספיק לי יום אחד בשביל להבין את העסק של הרכבת התחתית. לא רק שאני יודע על אילו רכבות לעלות, איפה להחליף ומתי- אני גם יודע איפה הכי כדאי לשבת בכל רכבת כדי להיות הכי קרוב ליציאה. בכניסה לרכבת חילקו עיתון חינם, בדיוק כמו ישראל היום רק שאצלם אין שום הגיון בסדר של הכתבות. בעמוד הראשון היה כתוב על השערוריה החדשה של הנסיך הארי, בעמוד הבא מז"א, אח"כ ראיון עם איזה שחקן, כתבה על ילדה בת 5 שטבעה בנהר, תמונות של לווייתנים של צלם חובבן תפס ואח"כ על עבריין שחשוד באונס. אפשר להבין למה  מחלקים את העיתון הזה בחינם. באחת מתחנות הרכבת הגדולות שם יש לוח עצום עם כל הרכבות. אני תמיד הסתדרתי אבל בואו נגיד שזה די נפוץ לראות שם אנשים בוהים במשך עשרים דקות במסך ואז דופקים ריצת אמוק להספיק לרכבת.

ואם כבר מדברים על רכבת תחתית, בכל מקום שאני הולך בעולם חוש הכיוון שלי מוביל אותי דבר ראשון לסניף הקרוב של סאבווי. הפעם חוש הכיוון שלי לא היה צריך לעבוד קשה היות והסתובב שם איזה בחור עם שלט ומטריה שמצביעים על הכיוון של הסאב הקרוב. התרחקתי ממנו הכי הרבה שיכולתי והגעתי לסניף אחר של סאבווי.

יעילות

בעיקרון רציתי לכתוב שבזבוז הכסף הכי גדול שלי פה היו ה-40 פאוונד שהפסדתי בחמש דקות בקזינו אבל למעשה עוד יום קודם קניתי ב-44 פאוונד כרטיס למילניון איי ולמאדאם טוסו. לגבי המילניום איי אין לי מה לכתוב יותר מדי חוץ מזה שזה בסך הכל גלגל ענק ומשעמם שמאפשר תצפית מלמעלה על בית הפרלמנט ועל כל המנופים שמשפצים את לונדון. אז שלא יעבדו עליכם. לקראת הירידה מהמתקן המיותר הזה יש מצלמה שמצלמת את הנוכחים בקרון ואז מוכרים לך את התמונה במליון פאוונד. הדבר הנחמד היחיד בזה הוא שאני אוהב לעשות פרצוף מצחיק בתמונה הזו ואז למי שקונה אותה יש לא רק מזכרת אלא גם משהו מצחיק להסתכל עליו.

למוזיאון השעווה בכלל הגעתי עם חוסר חשק. לא רק שאני לא מתלהב מסלבס, אני לחלוטין לא מבין מה יש להתלהב מסלבס משעווה אבל כבר קניתי כרטיס (מסיבה לא ברורה) אז מה, אני לא אלך? התשובה הנכונה לשאלה הזו היא לא אבל בכל זאת הלכתי ונתקלתי שם במאות אנשים. אי אפשר היה לראות את בובות השעווה מרוב אנשים וכולם מצטלמים עם כל בובה באטרף כאילו מדובר בגו'ני דפ בכבודו ובעצמו. ראיתי איזה אבא שמצלם את הילדים שלו עם סטיבן הוקינג ואני בטוח שכל אחד מהילדים יודע בדיוק מי האיש ומה פועלו. הבובה היחידה שהיתה פנויה לצילום היא של גארי בארלו אז הלכתי על זה, לפחות בשביל לשמח את אפי.

תכל'ס, מי יותר מפורסם?

לקראת סוף המוזיאון היה מוצג אימה ובכל מקום היו אזהרות לא להכניס לשם ילדים מתחת לגיל 12. כמובן שכל הערבים (והיו שם המון) הכניסו לשם את הילדים הקטנים שלהם בלי למצמץ. כשחושבים על זה זה די הגיוני- אם מראים להם דם כבר מגיל 4 ומלמדים אותם להתאבד עם מטען כבר בגיל 6 אין סיבה שבגיל 8 הם יפחדו מכמה אנשים מאופרים שקופצים עליך בחושך. מיד אח"כ היה סרטון חמוד של מארוול ב-4 מימדים. אני גם ככה לא מת על המימד השלישי אז למה כשוולברין שולף ציפורניים אני צריך להרגיש דקירה בגב? מיותר לחוטין. הדבר הכי גרוע היה מבוגרים שמנסים לתפוס את הדברים שעפים עליהם בתלת מימד. זאת תופעה שאני לעולם לא אבין.

אחרי סבב ברים ארוך מצאתי אחד שמשדר את הקלאסיקו ונשארתי שם עד המשחק. בשלב מסויים הגיע איזה שיכור אחד והתחיל לדבר איתי. אני חייב ללמוד להפסיק להיות נחמד לכולם, בדיעבד התברר שזה שוטה הכפר, ואם אתם חושבים שקשה להבין את האנגלים נסו להבין אנגלית של אנגלי שיכור. דבר נוסף שגיליתי הוא שמלבד העובדה שכדורגל ספרדי לא מעניין אותם בכלל, אין בכלל מוסיקה בברים. תופעה מוזרה בשביל המקום שנחשב מולדת המוסיקה.

בירה וכדורגל

דבר קטן ואחרון, תמיד אמרתי שלהיות חזאי בקיץ זו העבודה הכי קלה בעולם- פשוט אומרים שיהיה חם. אז בלונדון מסתבר שזו עבודה קשה ביותר והם עומדים בה יפה מאד. בכל רגע נתון יכול להיות שם שמש/גשם/שבר אקונומי והתחזיות שלהם יחסית מדוייקות. אין ספק שכמו בספורט, במוסיקה ובקולנוע, גם בתחום החזאות יש לנו הרבה מה ללמוד מהאנגלים.

נ.ב.

תופעה שפתאום שמתי לב אליה- למה תמיד חם בחנויות בגדים? זה לא נעים, אתה רוצה למדוד איזה מעיל והחום מוציא לך את החשק. שימו לב לזה.

יש איזה משהו שיקרי בשעון החורף הזה. עזבו שאלי ישי תמיד מצליח לעבוד עלינו בעיניים עם השקר של הצום יוצא יותר מוקדם (הרי בכל מקרה הוא נמשך אותו זמן), תמיד יש איזושהי הרגשה שמשהו לא שייך כשיוצאים מהעבודה בחושך. גם השם מטעה כשהוא גורם לנו להאמין שבאמת הגיע החורף כשבפועל הוא יגיע רק עוד שלושה חודשים (אם הוא יגיע בכלל).

חוץ מזה במעבר עצמו אנשים תמיד בטוחים שהם מרוויחים שעת שינה בגלל שמזיזים את השעון שעה אחורה אבל מה שקורה בפועל זה שתמיד באחת וחצי הם אומרים לעצמם משהו בסגנון: "אהה, תכל'ס עכשיו רק שתים עשרה וחצי אז אפשר לשתות עוד בירה" ובסוף ישנים אפילו פחות. אני, אישית בזבזתי את כל השעה הנוספת הזאת בניסיון להבין איך מזיזים את המחוגים בשעון החדש שלי שעה אחורה. בסוף הצלחתי.

זה לא מה שקורה כשמעבירים שעון

תכל'ס, אני שונא את המעבר הזה לשעון חורף וכמוני מרבית המדינה. פרסמתי בעבר פוסט של כמה אני שונא את שעון החורף ולכן אני לא חושב שיש טעם לחפור על זה שוב. מה שכן עשיתי הפעם – הלכתי ובדקתי מה אנשים אחרים חושבים על המעבר הזה וליקטתי כאן מספר תגובות:

דני רופ: "תשמע זה מבאס, כולם הרי אוהבים את הקיץ יותר ובמיוחד אנחנו. עכשיו כשעברנו לשעון חורף זה אומר שמתחיל החורף, מה שאומר שאנשים יתחילו שוב לצפות מאיתנו לנחש מראש כל פעם שיש גשם ולא תמיד זה קל. בקיץ לפחות אנחנו אומרים שיהיה חם ואז באמת חם וכולם מבסוטים. לא מהחום, מזה שצדקנו."

דני נוימן: "תראה עמית, לפי איך שאני מפרש את הדברים האלה המעבר לשעון חורף אומר שמעכשיו מחשיך שעה אחת יותר מוקדם. זה שמחשיך יותר מוקדם זה בעיה כי זה אומר שמשחק שהיה צריך להתחיל בחמש בערב באור יום יתחיל עכשיו בחמש בערב בחושך וכמו שכולנו יודעים- בחושך הכדור זז יותר מהר…"

אורן זריף: "אני חושב שכל תושבי ישראל יכולים להודות לי על זה שהשקעתי 382 טון אנרגיה מהאנרגיה הפרטית שלי והצלחתי להחזיר את הזמן שעה אחת אחורנית וככה כולם הרוויחו שעה. מה שכן, צריך להיות ערניים כי האנרגיות האלו לא יחזיקו הרבה זמן ואני מאמין שתוך משהו כמו חצי שנה המורים הרוחניים יצטרכו להחזיר את השעה הזאת בחזרה."

זהבה בן: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל לא הולכת עם שעון."

אתי לוי: "אני מה אכפת לי, כל ההחלפת שעון הזאת בכלל לא משפיעה עליי. אני בכלל שמה את השעון על היד השניה".

רון חולדאי: "אני דווקא אוהב את השינוי הזה. חוץ מזה שזה שינוי מרענן אני תמיד לוקח בחשבון שיש תמיד את הכמה אנשים האלה ששוכחים להחליף את השעון אז כדי לעזור להם אני תמיד מעמיד יותר פקחים ביום הזה כדי שאלה ששכחו להזיז את האוטו שלהם בחמש בערב יקבלו על השמשה פתק שיזכיר להם שצריך להזיז את השעון."

אלון מזרחי: "אני דווקא חושב שלהחזיר את השעון שעה אחת אחורה זה דווקא דבר טוב כי יש את המשפט הזה שכל הזמן אומרים- יפה שעה אחת קודם."

אלה התגובות שהצלחתי להשיג הפעם.

נ.ב.

אפי התחיל לשמוע מזרחית. הוא אשכרה עשה מרתון משה פרץ ואח"כ מרתון חיים משה (התקופה הכבדה של חיים משה). אולי הוא גם נכנס לדכאון מהחושך המוקדם.

שבועיים הייתי בלי אינטרנט. שבועיים שבהם שהיתי בשטח צבאי באוסטרליה וישנתי באוהלים. בשניה שחזרתי לציביליזציה גיליתי שכל עם ישראל בחר להזדהות איתי ולישון באוהלים בחוצות תל אביב. מרגש. כשאין לך אינטרנט אתה יכול רק לדמיין מה אתה מפסיד:  האם אורן זריף החליט לשלוח את העובדים הבלתי נראים שלו להפגנות,  האם זהבה בן ואתי לוי כבר גורשו מארה"ב, ולאן לעזאזל דני נוימן נעלם? מדהים כמה אנחנו תלויים במדיה.

בגדול אין יותר מדי מה לספר על העיירה הנידחת רוקהמפטון שבצפון אוסטרליה, מלבד אולי העובדה שהחורף שם לא שונה משלנו- ביום חם, בלילה קר ופעם במאה שנה גם יורד גשם.  אבל אחרי שבועיים שבהם גייסתי את האנגלית הטובה ביותר שלי על מנת שאוכל לתקשר בקלות עם האוסטרלים המשכתי הלאה לשבוע בתאילנד, שבה יכולתי להסתפק בהברות וחצאי מלים על מנת לתקשר עם המקומיים. האמת שיותר קל לדבר איתם עברית מאשר אנגלית.

בחוף בקוסמוי אי אפשר לנוח ולהירגע כי כל רגע נתון עוברים שם משהו כמו חמישה מוכרים שמציקים לך ומנסים למכור לך מכל הבא ליד (ועל הזין שלהם שאתה רוצה רק לקורוא ספר בשקט). חלק מהם היו לבושים בצורה מוגזמת מכף רגל ועד ראש כולל כפפות וכיסויי פנים. משהו שמזכיר קצת את אנשי החול ממלחמת הכוכבים.

אנשי החול של תאילנד

לא יודע למה אבל העדפתי שלא יזהו שאני ישראלי וזה אפילו הצליח ברוב הזמן. אפילו מוכר הארטיקים על החוף בקוסמוי שמזהה ישראלים מקילומטר ובא ושר להם את "יפיופה" של איל גולן לא קלט  ועשיתי עליו רושם אירופאי משהו שגרם לו לשאול אותי "וור יו פרום? נורוויי?". וזה לא שאין לי מראה ישראלי, אלה פשוט יכולות המשחק שלי שניצלתי בשביל לעשות פוזה אירופאית.

הדבר שהכי הפתיע אותי שם זה שגם כשאין שמש בכלל עדיין נשרפים שם. אותי לימדו בתור ילד זה להימרח כשיש שמש, אף אחד לא הזהיר אותי מימים שהשמים מכוסים בעננים. סך הכל מזג האויר היה מעולה אבל אני בטוח שגם שם החזאים לא יכולים לחזות כמו שצריך את מזג האויר אבל במקרה שלהם הם לא אשמים. באמצע יום שמשי לחלוטין, כשהייתי על המעבורת מקוסמוי לקופנגן ראינו מרחוק ענן שחור עצום שנראה כמו משהו משודדי הקריביים. לצערי הוא תפס אותניבחמש הדקות האחרונות של ההפלגה ומבול מטורף שטף אותי לחלוטין. כשהגעתי למלון כבר נפסק המבול והשמים היו שוב בהירים. מדהים.

המסיבות שם היו נחמדות אבל האנשים שם היו שיכורים מדי. במסיבת ה"בלאק נייט" היו כל מיני משחקי אש והמון אנשים אזרו אומץ וקפצו בחבל אש. אפילו אני עמדתי להצטרף למקצה אחרי שעשה רושם שלאנשים שם לא קורה כלום מהחבל. מסתבר שהם פשוט שיכורים מדי בשביל להבחין בכוויה שמכסה להם את כל הרגל שמתגלה להם בבוקר כשהם מתפכחים.

סך הכל היה תענוג ולמרות שאני טיפוס שאוהב לעשות דברים, גם לשבת בטן גב במשך שבוע יכול להיות נחמד פעם במאה שנה.

נ.ב.

אחד השירים שהיו הכי חזקים שם במסיבות היה מקרנה. כן כן, אתם קוראים נכון ה-מקרנה מהניינטיז. הזוי אבל לעניין הזה נחזור בקרוב.

סתם נקודה קטנה לפתיחה: מי שצפה בחדשות בתקופה האחרונה יכול היה לראות את דני רופ  מגיש כתבה על גאדג'טים ומשחקי מחשב ואת דני דוטיש מגיש כתבה על אחוז השומן בגלידות. זו ההוכחה הסופית לכך שאין לחזאים עבודה בקיץ. להגיד שיהיה חם כל אחד יכול.

בימים האחרונים מדברים בארץ רק על דבר אחד – הקוטג'. כבר שכחנו לגמרי שיש לנו חייל בשבי,  אף אחד לא מתייחס למדינה הפלסטינית שמנסים להקים לנו פה מתחת לאף והכי גרוע – אנחנו מתעלמים לחולטין מרפורמות התחבורה והחניה שמשבשות לנו את החיים. מה כל כך חשוב בגבינה המעפנה הזאת עם הגושים שהיא עוצרת ככה מדינה שלמה מלכת? זה חייב להיפסק. מה שהכי נחמד זה שהפתרון של ביבי זה לייבא את הקוטג' מחו"ל. אני בטוח שמדינות זרות ישמחו לעשות קופה על הגבינה הזאת שרק פה אוכלים אותה.

על זה כל הבלאגן?

ואם כבר ייבוא צריך לבדוק מה אנחנו יכולים לייצא בתמורה. עושה רושם שהמוצר הכי מבוקש השנה באירופה הוא שחקני כדורגל ישראליים. משום מה ענף הייצוא לא פרח ככה שנים, כל שחקן שמשחק עונה או שתיים בליגה מוצא את פתאום באיזו ליגה זניחה באירופה. הסוכנים הופכים את השחקנים שלנו ליותר גדולים ממה שהם ואחר כך הליגה שלנו נשארת בלי שחקנים, המחירים של השחקנים עולים יותר והקבוצות משקיעות סכומים גבוהים יותר על שחקנים ששווים הרבה פחות והליגה רק הולכת ונעשית יותר גרועה. מצד שני במדינה שבה מחיר הקוטג' מגביה שחקים איך אפשר לצפות שדברים אחרים לא יעלו יותר?

אני רוצה לחזור רגע לנושא החניה. בזמן האחרון אלי ישי עושה את כל מה שהוא יכול על מנת להפוך לנבל-על של המדינה הזאת. אחרי החוק שאוסר מכירת אלכוהול אחרי 11 בלילה ומאפשר לשוטרים לשפוך לאנשים את הבירות בים ובפיקניקים, אחרי האכיפה המוגזמת של חוק העישון שמענישה כל אדם שנתפס עם סיגריה בפאב לשלם 1000 ש"ח, הדבר הבא הוא למנוע את זיהום האויר בתל אביב ע"י צמצום מקומות החניה פי 5 (!). בעוד שורות אלה נכתבות רחובות שלמים הופכים מכחול-לבן לאדום-לבן וזה לא שיש תחבורה ציבורית טובה מספיק בשביל לכפר על כך וקטנוע לא בא בחשבון עם המחירים של הביטוח. בקיצור אנחנו ממולכדים מכל כיוון, העיקר שאלי ישי מרוצה. אבל עזבו אותכם, בואו נתעסק בקוטג'.

נבל-על

נ.ב.

שמעתי שהמחיר של ארטיק שוקובו עלה, בואו נבעיר צמיגים!

נ.ב. 2

גיליתי שאם מחפשים בתמונות בגוגל "לקס לותר" מוצאים שם תמונה שלי. מפחיד!

מצאתי את עצמי בפינלנד, כמו שאני תמיד מוצא את עצמי במקומות הזויים מטעם העבודה עובד עם צבאות זרים. הפעם זה היה זצבא הפיני. הנה כמה נקודות מעניינות שהגעתי אליהן במהלך השבועיים ששהיתי פה:

1. בסדר. בשבוע הראשון אכלנו במסעדה של המלון באופן קבוע (כי מסתבר שזאת המסעדה היחידה בעיירה שכוחת האל שאנחנו נמצאים בה) ואחרי שטעמנו את כל מה שבתפריט הגענו למסקנה שהכל בסדר. הבשר בסדר, הפיצה בסדר, הבירה בסדר, הקינוחים בסדר, המלצרים בסדר. כמה אפשר להיות בסדר? תעשו משהו אחד שיהיה מעולה או גרוע.

2. כדורגל זה לאנשים שחם להם. כל מי שאני מכיר הרגיע אותי מראש – "מה קרה לך? נראה לך שבמדינה שחברה באיחוד האירופי לא תצליח למצוא מקום לראות את חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לראיל מדריד?" אז מסתבר שלא. הצ'יקמוקים האלה פה מעדיפים לראות קודם כל את משחק ההוקי בין רוסיה לדנמרק, אח"כ את משחק השחמט בין האלוף הגיורגי לאלוף המונטנגרי, אח"כ משחק הגולות בין נבחרת כיתה ו' של סקנדינביה לזו של אלבניה ורק אחר כך את חצי הגמר של הליגה המעניינת ביותר בעולם.

3. אגמים. זה לא ייאמן כמה אגמים יש במדינה הזאת. אפשר לומר שכל משפחה פה יכולה להכריז על אגם שיהיה שלה. מה שיותר מדהים זה איך אנחנו הישראלים, שבקושי יש לנו אגם אחד בארץ, באים ומתלהבים מאגם קפוא ומחליטים ללכת עליו למרות שהמקומיים אומרים לנו שאנחנו מסכנים את חיינו בכך שאנחנו "הולכים על קרח דק". אמנם אף אחד מהחבר'ה לא נפל למים הקפואים אבל אחד היה קרוב לזה. העיקר שיש תמונות.

דווקא כאלה לא היו שם... כוסאומו!

4. האמבטיה בחדר בבית המלון לא היתה מחוברת לכלום – לא לקיר ולא לרצפה. זה הרגיש כאילו זרקו אותה שם לאחסון. הקטע הוא ששאר החבר'ה אמרו לי שיש לי מזל שבכלל קיבלתי אמבטיה.

5. אחרי שבוע המלצרית הקבועה שלנו נעלמה. אומרים שאחוז ההתאבדויות במדינה הזאת גבוה. לא מספיק שיש להם פה במשך חצי שנה חושך כל היום, הוספנו למלצרית עוד סיבה לעלות את הסטטיסטיקה כשבכל יום גרמנו לה לשרת אותנו מעבר לשעות העבודה הרגילות שלה.

6. שוב חוזרים לאוכל – בשבוע השני אכלנו בבסיס צבאי. מדהים איך פתאום האוכל הנורא שאכלתי בשלוש שנות השירות שלי בפלמחים נראה פתאום כגעגוע רחוק. בואו נגיד שכמה מארוחות הצהרים שלנו שם הסתכמו בחצי קערת מרק ופרוסת לחם. אני מוכן להישבע שראיתי את אוליבר טוויסט עובר שם וצוחק עליי.

7. אירופה הארורה. באחד הימים שלחו אותי לקנות כל מיני חטיפים ושתיה בסופר. היות ותמיד כשאני באירופה אני נופל וקונה סודה במקום מים (כמו שסיפרתי לא פעם) החלטתי לבדוק טוב טוב את מה שאני קונה. חזרתי מבסוט שהצלחתי למצוא בקבוק שכתוב עליו "Water natural". הכל היה טוב ויפה עד ששני חבר'ה שיצאו לשטח התקשרו להגיד שהם הולכים להרוג אותי על זה שקניתי נוזל לניקוי שמשות. איכשהו למרות מה שהיה כתוב על הבקבוק שוב היה מדובר בסודה. ועוד עם טעם לוואי של לימון. שימותו האירופאים האלה!

8. כמה קר היה? היה קר! לפני שבוע נשלחו אלינו מעילים מהארץ על מנת להקל עלינו בתנאי מזג האויר הקשים. המעילים האלו הספיקו לעבור בגרמניה ואיטליה ועד עכשיו, שבוע אחרי, הם עדיין לא הגיעו. בטח הם יחכו לנו בדרך למטוס. מעילים זה חשוב מאד בתקופה הזאת בישראל. אני בכלל העלתי השערה שמישהו רשם אותם בטעות לטיול מאורגן בכל אירופה.

9. ואפרופו מזג אויר – זאת הפעם הראשונה שיוצא לי לספר באנגלית את הרוטינה שלי על חזאים. כנראה שנגמרו כל האנשים בארץ לספר להם את זה והתחלתי לספר את זה לאנשים בחו"ל. אני חושב שזה הסימן להפסיק עם זה. (להגנתי יאמר שהם ממש צחקו אבל אפילו לי נמאס לשמוע את עצמי מספר את זה).

חיוך שאומר הכל

10. נקודה אחרונה והכי חשובה – עבדנו קשה וקרענו את התחת שעות על גבי שעות, עם מעט שעות שינה ובלי להספיק לעשות כלום חוץ מעבודה אבל הכל היה שווה רק בשביל השלוש שעות שיצא לנו לעשות סנואובורד בשבת. סנואובורד ב-30 באפריל ועוד בטיסה מהעבודה – מי היה מאמין!

לסיכום – כמו שאמר פעם רמי הויברגר על הפינלנדים: " מאיפה הם זחלו הויקינגים המסטולים האלה? עם שלם שכל התרומה שלו לאנושות זה סלמון מעושן וסוודרים סרוגים!"

נ.ב.

אחד מהחבר'ה שהיה איתי הוא בחור בשם אביעד. הוא אוהד של הפועל פתח תקוה (לא יודע למה היה פחות סיכוי – שאני אטוס לפינלנד או שאני אפגוש אוהד של הפועל פתח תקוה). בכל מקרה, מסתבר שהוא שונא מכבי ובכלל את כל שנואי מכבי תל אביב ומשום מה הוא גרם לזה שהפסקול שליווה את הנסיעה הזאת היה "חברים שרים איתן טייב".

רכבת ישראל עשתה השבוע צעד נוסף בדרכה להיות הגוף הבזיוני ביותר בארץ (דווקא החזאים דייקו יפה השנה ומתרחקים מהתואר המפוקפק הזה). למי שלא היה בארץ אעדכן שבשבוע שעבר שתי רכבות התנגשו בינהן לאחר שנסעו על אותה מסילה. למזלנו היו רק נפגעים קל. השערורייה הגדולה יותר שנבעה מכך היתה שברכבת הודעיו שכל הקוים מתל אביב צפונה יהיו מושבתים לפחות עד סוף היום. מה שהם שכחו להוסיף הוא שבמקרה באותו השבוע היו עבודות תשתית ברכבת ולכן כל הרכבות מתל אביב דרומה היו מושבתות. מה שמשאיר אותנו עם הרכבת לכפר סבא. איזה מזל, לפחות לכפר סבא אפשר להגיע. אה נכון, שכחתי שגם אפשר לעצור באמצע בפתח תקוה – העיר האטרקטיבית ביותר בארץ! כמעט כל מי שאני מכיר אמר לי שהוא חולה על העיר הזאת ושיש שם כל כך הרבה מה לעשות (יכול להיות שאני מתבלבל עם ניו יורק, אני לא בטוח).

עוד יום של חול בארץ הקודש

יכול להיות שרכבת ישראל עשו את הכל מתוך התחשבות בחיילים. הם השביתו את כל הרכבות דווקא ביום חמישי וכך כל החיילים שחוזרים הביתה יכלו לישון במשך שעות באוטובוס בפקקים. אכן נחמד מצדם.

ומה עוד היה השבוע? מכרו לנו סיפור ש-19,000 אנשים השתתפו במרתון תל אביב הראשון. אני טוען שזאת פיקציה. לא הגיוני שכל כך הרבה אנשים רצו מרתון. אני לא מכיר אפילו בן אדם אחד שמסוגל לזה. לדעתי 90% מהאנשים שנספרו אלה בסך הכל אנשים שלא היתה להם רכבת הביתה אז הם החליטו לרוץ הביתה במקום.

מסתבר גם שהזוכה במקום הראשון היה בחור קנייתי. אני מנסה להבין מה עשינו בזה? הרי כל הרעיון היה להראות שגם בתל אביב יש אנשים שיכולים לנצח מרתון ובסוף בחור מקנייה ניצח. זה כמו בתחרות היפה והשמנה: עושים תחרות מלכת היופי של הנשים השמנות על מנת להראות שלא חסרות גם נשים שמנות יפות ובסוף זאת שתמיד נבחרת היא הבחורה הכי פחות שמנה מכל המתחרות. שוב, מה עשינו בזה? אבל העיקר הכוונה לא, אני בטוח שכל מי שרץ במשך ארבע שעות נהנה מכל רגע.

הפחות שמנה והיפה

לסיכום, בקצב שבו התחבורה שלנו עובדת בארץ כנראה שהדרך היחידה להגיע ממקום למקום היא ברגל.

נ.ב.

אם יש כל כך הרבה אנשים שמסוגלים לרוץ ככה, למה כל שחקני הכדורגל בליגה הם דווקא האנשים שלא מסוגלים לרוץ?

אז לפני כמה ימים חזרתי מעוד חופשת סנואובורד עם מרק מהעבודה שלי, הפעם באוסטריה (והפעם לא נפלתי על שבוע הגאווה האירופאי בסקי). הנה כמה אנקדוטות קצרות המשקפות את החויה במדינה ההזויה הזו:

• עוד בהמראה הצלחתי להתעפץ קצת במטוס ולהתעורר ולגלות שחילקו כבר את האוכל. תחושת האכזבה התחלפה באנחת רווחה כשקלטתי שהאוכל שחילקו זה למעשה אותם סנדוויצ'ים שיש לנו במכונה בעבודה, עם פלפל קלוי ואיזה משהו נוסף בפנים.
• נחתנו בגרמניה וגילינו שאנחנו בטרמינל נפרד, רחוק מהציווילזציה, ממתינים בתור ארוך בשביל להגיע לחדר קטן שבו המזוודות שלנו. טיפוסי.
• אחרי נסיעה של כמה שעות באוטובוס, הגענו למלון, שהיה מלא במיליארדי שטויות מכוערות שקישטו אותו כמו בובות, פוחלצים, צלבים והרבה מגהצים מלפני 400 שנה.

מטריד

• בזמן שמרק הלך להשכיר ציוד אני נכנסתי לחדר, הדלקתי טלויזיה והדבר הראשון שראיתי היה היטלר. אין לי מה להוסיף.
• אגב טלויזיה, את כל הסדרות שם הם מדובבים לגרמנית. במקום לשים כתוביות הכל מדובב (למעשה דווקא הערוץ של הסרטים המצויירים לילדים היה באנגלית. תענוג).
• הלכתי לסופר לקנות כמה מצרכים וחזרתי עם שישית מים. כשמרק פתח את אחד הבקבוקים גילינו את הטעות המרה שעשיתי – זה היה סודה. מרק כמובן דאג להזכיר לי שגם פעם קודמת עשיתי את אותה הטעות. מה אני אגיד- יצאתי אפי.
• למחרת התחלנו לגלוש וגילינו שבאוסטריה החזאים מדייקים לחלוטין, אפילו ברמת המעלות. מדהים. אין ספק שלמדינה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד.
• באחד הערבים המקפיאים שהיו שם ראינו קבוצה של אנשים שמשחקים בחוץ. התקרבנו וגילינו שמכל המשחקים בעולם, החבר'ה האלה נשארים בחוץ בשיא הקור ומשחקים קרלינג (!). אללא יסטור.
• הסטטיסטיקה עדיין לא נשברה: בחורות שגולשות סנואובורד הן בחורות שנראות טוב!
• לגבי האוכל- מסתבר שאי אפשר להזמין שם אפילו כוס מים מבלי לקבל את זה עם חזיר.
• אהה, והם שמים על הפיצה את התוספות הכי הזויות בעולם. היו שם כמה שהזמינו פיצה עם רוקט (?)
• בניגוד למדינות הקודומות שהיינו בהן כאן היו חיי לילה ממש טובים וגילינו שהפירוש האמיתי של אפרה-סקי זה לעצור באיזה מקום על צלע ההר, לשתות למוות ואז לגלוש שתויים כשבחוץ חושך מוחלט.
• בכל מקומות הבילוי שם משמיעים את אותם השירים, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת באותו ערב. בואו נגיד שיש שירים שאני מעדיף שיכרתו לי אצבע מאשר לשמוע אותם שוב.
• מזל שתמיד יש איזה פאב אירי עם מוסיקה טובה וגינס!
• הדבר הכי מחריד שגילינו היה שמשום מה באוסטריה השפם חזר לאופנה. מדהים כמה שפמים היו שם. נכון שבאחת המסעדות לכל המלצרים הצעירים היו שפמים כחלק מתחרות אבל זה היה רק אחוז אחד מהמשופמים שם.

ולסיום – הנה סרטון שלי מנסה לקפוץ כמו סופר-מריו ונופל, ואחר כך קופץ טוב ואז סתם עושה שטויות:

נ.ב.

מה שיותר מפחיד זה שגם אחרי שנחתנו בארץ ראינו כמה אנשים עם שפמים. יכול להיות שהדבר הנוראי הזה באמת חזר לאופנה???

טוב, אז נעלמנו לדי הרבה זמן (חודשיים שלמים ליתר דיוק). די הרבה דברים הספיקו לקרות בזמן הזה שלא כתבנו כלום: הדירה 21 עברה לת"א (!!!), מרחק הליכה מהג'ירף, טוני וספה ויש סניף של קרנף 10 מטר מהבית! חוץ מזה סיימנו את לימודי המשחק ועכשיו אנחנו צריכים לחפש את עצמנו: תומר החליט ללמוד באוניברסיטה שקר כלשהו, אפי עדיין ישן חצי יום ואני מחפש שינויים בכל מקום. אחד השינויים החדשים שהחלטתי לעשות הוא שינוי בלוק:

רוצים שינוי???

אני מרגיש שעבדו עליי. העברנו שעה אחורה, השלמנו עם זה שאנחנו יוצאים מהעבודה בחושך, והתרגלנו לצאת בבוקר כשכבר ממש חם אבל תפסיקו עם השקר הזה של לקרוא לזה שעון חורף. תקראו לזה "שעון פרימיטבי", שעון חושך", "שעון דכאון" או "שעון שבגללו המשק מפסיד כסף" אבל לא שעון חורף כי חורף זה לא. אז נכון שירדו פה כמה גשמים הזויים בימים האחרונים אבל כנראה שינוי השעון הזה בלבל גם את מזג האויר קצת. הטיפות האלה העלו קצת חיוך על הפנים שלי אבל גם אני למדתי בשנים האחרונות שגשם מוקדם לא אומר שיהיה פה חורף טוב.

גם אין לי בעיה עם זה שמשנים את שעון החורף מוקדם בשביל המגזר הדתי, הרי בכל העולם משנים את השעון ולמרות שזה קצת מרגיז שיש פה פחות ימים של שעון קיץ אני מוכן להתחשב. הבעיה שלי היא עם הסיבות המטופשות שבגינן מצווים עלינו לעבור לשעון באסה הזה. "פחות שעה לצום"? כנראה שלא כולם חזקים במתמטיקה.

שעון דכאון

בגדול אני מאמין ששעון חורף זה עניין פרימיטבי ומטופש (בלי קשר לדת, אני מדבר על כל העולם). הרי היום מתקצר לשני הכיוונים אז מה זה משנה? לפני מאות שנים כשקמו בבוקר עם אור ראשון עם התרנגול זה היה רלוונטי, לא מאז שהמציאו את השעון המעורר (למרות שאני לא אופתע אם עדיין יש חלקים באוכלוסיה שמתעוררים עם תרנגול). מה שמזכיר לי – באצטדיון בליסבון יש נשר שמשחררים אותו לפני כל משחק- הנשר עושה סיבובים באויר ונוחת במרכז המגרש לתשואות הקהל. אני חושב שגם בשכונת התקוה צריכים לעשות את זה עם הקמע שלהם- לאלף את התרנגול שלהם כך שיעשה סיבובים ויעצור בסוף, במקום להמשיך לשחרר אותו ואז לרדוף אחריו במשך עשרים דקות ולעכב את שריקת הפתיחה.

ואם כבר הזכרתי כדורגל- יום שחור היה היום. שמעון גרשון, השחקן/הזמר/הסופר/הדוגמן פרש מכדורגל. זהו יום עצוב מאד בשבילי שכן, חצי מהתעסוקה היומית שלי היתה להתאים את השם שלו בתוספת איזו קללה חביבה בכל שיר שצץ ברדיו. כך הוא מוכיח בפעם השניה שאין לו לב.

אני חושב שהיות והוא השאיר את כל האופציות שלו פתוחות לא תהיה לו בעיה למצוא עבודה חדשה. לקחתי על עצמי להיות זה שייעץ לו על ג'ובים אופציונאליים:

* שחקן בייסבול – מייקל ג'ורדן ניסה את זה אז למה לא?

* שחקן תיאטרון/טלויזיה – הרי כל שחקן כדורגל הוא שחקן מלידה. תראו איזה יופי הם מתפתלים בכל פעם שמישהו נוגע בהם. מה שנקרא – שקרני כדורגל.

* מנחה תוכנית בישול – אם יש משהו שהוא הוכיח לנו בעונות האחרונות זה שהוא אוהב לאכול.

* חזאי – הדרישות הבסיסיות הן לדעת להסתכל החוצה מהחלון.

* אמן פסיכוקינזיס – שוב דרישות בסיסיות – לדעת למכור 230 טון אנרגיה. ביום. הרי גם זריף יצטרך מחליף.

* נהג רכבת – המבין יבין.

* זמר חתונות – אני הייתי מעדיף אותו על משפחת פרץ.

* האסטרונאווט הישראלי השני – מקסימום…

* גננת – ספר הילדים שלו די הצליח.

* בודק תוכנה – בוא אלינו, יש צחוקים.

* פקח חניה – גם ככה הם כולם בני ז****

שמעון וסבי. אולי עוד איזה דיסק בדרך?

בקיצור, עם כל הצחוק אני באמת מעריך את הבחור. לא מת עליו אבל אין ספק שהוא אחד הכדורגלנים המוערכים בעיניי.

נ.ב.
מה שממש עיצבן אותי במסיבת העיתונאים של שמעון היה שברגע שהוא עצר והתחיל לבכות אלפי פלאשים הבליחו בבת אחת. מגעיל אותי שבמקום להתייחס לתוכן של הדברים שלו מתעסקים רק בתמונה שתעטר את האחורה של פנאי פלוס. מגעיל.

נ.ב.2
אני אף פעם לא מנצל את שעת השינה הנוספת שיש כשעוברים לשעון חורף. אני תמיד מוצא סיבה לבזבז אותה. אני אפילו ישן פחות מבלילה רגיל. כמה טיפשי.

אני מאשים את דואר ישראל על זה שהם עובדים רק בימים ושעות שבן אדם ממוצע לא יכול להגיע אליהם לקבל חבילה מבלי לקחת יום חופש, ועל זה שקיבלתי מהם הודעה שניה על דואר רשום באיחור של יומיים מבלי שקיבלתי בכלל את ההודעה הראשונה ושעד שיצאתי מהעבודה מוקדם והגעתי לסניף גיליתי שבחודש יולי הוא נסגר 3 שעות קודם.

אני מאשים את רכבת ישראל על כל האיחורים ויותר מזה – על כך שהם מציגים באתר שלהם שאחוז הדיוק שלהם עומד על 92%. אולי הם לוקחים בחשבון שרכבת שמאחרת בשעה מגיעה בזמן של הרכבת הבאה ומבחינתם זה לא איחור- הם הבטיחו רכבת בשעה הזאת וקיימו. ועל זה שבאירופה אנשים מכוונים את השעון שלהם לפי הרכבת ואם בארץ הייתי מכוון את השעון לפי הרכבת הייתי עכשיו עדיין ב-2002.

אני מאשים את עריית תל אביב על זה שהם משאירים את המדרכה באבן גבירול בצבע אפור למרות שאי אפשר לחנות שם רק בשביל "לא לכער את הרחוב" והאזרח התמים שמגיע מחוץ לעיר מרגיש בנוח לחנות ואז לחזור ולמצוא את האוטו שלו בחניון גרירה.

ואני מאשים את החניונים בתל אביב שלוקחים לך כל כך הרבה כסף רק על להניח את האוטו לכמה שעות ואז זה גורם לאלפי אנשים להסתובב שעה ולחפש חניה ולגמור טנק דלק שלם ואז להבין שכבר עדיף לחנות על המדרכה: הדו"ח עולה פחות מהדלק שביזבזת והטרחה ללכת להוציא את האוטו מהגורר יותר קטנה מזאת של לחפש חניה בתל אביב.

איפה חונים בעיר הזאת???

אני מאשים את הבן אדם שהינדס את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המקום הזה הוא פאקינג מבוך! אתה יכול לחפש שם משהו במשך שעות ולגלות שאתה מסתובב במעגלים ואין את מי לשאול כי אף אחד לא יודע וגם ככה כולם שם עובדים זרים שלא מבינים את השפה. זה מרגיש כמו הקוואסן בתאילנד. בעצם אפילו שם התמצאתי יותר…

אני מאשים את החזאים כי בעצם אין לי אף אחד אחר שאני יכול באמת להאשים בחום הכבד הזה. כאילו המזג אויר אומר- "גם ככה אנשים מתלוננים כל הזמן שהכל פה על הפנים אז מה זה משנה אם גם אני אהיה חרא?" ושלא נדבר על הלחות הזאת שאתה עומד בחוץ בלילה ומזיע רק מלהוציא את הארנק מהכיס. וזה שכבר שנתיים אין לי חרמון ינעל העולם!

אני מאשים את הערוץ הראשון על זה שהם לוקחים את מיטב כספו של משלם המיסים ומבזבזים אותו על לשלוח את דני נוימן למונדיאל ולהרוס את חווית הכדורגל האחרונה שנשארה לאוהד הישראלי. ואני מאשים את האו"ם שאת ביבי הם כן מאשימים בפשעים נגד האנושות אבל את דני נוימן לא.

אני מאשים את הברים התל-אביבים הפלצנים שמוכרים בירה רק בבקבוק של שליש ועוד לוקחים על זה 27 שקלים. מעצבן שמי שנדפק מזה זה המלצרים כי את ה-30 שקל אתה תשאיר בכל מקרה אז אם לפחות תמכרו בקבוק ב-23 שקלים אז המלצר יקבל טיפ יותר גדול.

אני מאשים את הבנות בישראל שרק כשאתה לא רוצה אותן הן מתחילות לרצות אותך. די כבר, זה לא עובר לכן בגיל מסוים?

אני מאשים את מרגול, סתם כי אני רוצה ואני יכול.

אני מאשים את נבחרת גרמניה על זה שבגלל שלא לקחו את המונדיאל אני לא זכיתי בפול הימורים בעבודה. אני מאשים את נבחרת ספרד על זה שבגללם אנשים כמו איל ברקוביץ' ושלמה שרף עוד יותר מבסוטים מעצמם כי הם חזו מראש את הנצחון של ספרד. אני מאשים את פול התמנון שניחש כל פעם נכון את המנצחת ואני מאשים את כל העולם על זה שהפאקינג תמנון הזה יותר מפורסם מאובאמה.

אמאש'ך קלאמרי!

ואני מאשים, איך לא, את אורן זריף על כל האנשים המסכנים שהוא עשק ומאשים את כל האנשים המסכנים האלה על כך שהם נתנו לאורן זריף לעשוק אותם. חוץ מזה אורן, אתה חייב לי 112 טון אנרגיה ואם אני לא אקבל אותם אני אשלח אליך בחזרה 87 גרם זעתר!

נ.ב.

אני מאשים את האינטרנט אקספלורר על זה שהוא לא נותן לי להיכנס עם היוזר שלי לאתר של הדירה ולכתוב פוסט ואני מאשים את גוגל כרום שלא נותן לי להעלות תמונה כמו שצריך לפוסט שאני כותב.