אני מרגיש שעבדו עליי. העברנו שעה אחורה, השלמנו עם זה שאנחנו יוצאים מהעבודה בחושך, והתרגלנו לצאת בבוקר כשכבר ממש חם אבל תפסיקו עם השקר הזה של לקרוא לזה שעון חורף. תקראו לזה "שעון פרימיטבי", שעון חושך", "שעון דכאון" או "שעון שבגללו המשק מפסיד כסף" אבל לא שעון חורף כי חורף זה לא. אז נכון שירדו פה כמה גשמים הזויים בימים האחרונים אבל כנראה שינוי השעון הזה בלבל גם את מזג האויר קצת. הטיפות האלה העלו קצת חיוך על הפנים שלי אבל גם אני למדתי בשנים האחרונות שגשם מוקדם לא אומר שיהיה פה חורף טוב.
גם אין לי בעיה עם זה שמשנים את שעון החורף מוקדם בשביל המגזר הדתי, הרי בכל העולם משנים את השעון ולמרות שזה קצת מרגיז שיש פה פחות ימים של שעון קיץ אני מוכן להתחשב. הבעיה שלי היא עם הסיבות המטופשות שבגינן מצווים עלינו לעבור לשעון באסה הזה. "פחות שעה לצום"? כנראה שלא כולם חזקים במתמטיקה.
שעון דכאון
בגדול אני מאמין ששעון חורף זה עניין פרימיטבי ומטופש (בלי קשר לדת, אני מדבר על כל העולם). הרי היום מתקצר לשני הכיוונים אז מה זה משנה? לפני מאות שנים כשקמו בבוקר עם אור ראשון עם התרנגול זה היה רלוונטי, לא מאז שהמציאו את השעון המעורר (למרות שאני לא אופתע אם עדיין יש חלקים באוכלוסיה שמתעוררים עם תרנגול). מה שמזכיר לי – באצטדיון בליסבון יש נשר שמשחררים אותו לפני כל משחק- הנשר עושה סיבובים באויר ונוחת במרכז המגרש לתשואות הקהל. אני חושב שגם בשכונת התקוה צריכים לעשות את זה עם הקמע שלהם- לאלף את התרנגול שלהם כך שיעשה סיבובים ויעצור בסוף, במקום להמשיך לשחרר אותו ואז לרדוף אחריו במשך עשרים דקות ולעכב את שריקת הפתיחה.
ואם כבר הזכרתי כדורגל- יום שחור היה היום. שמעון גרשון, השחקן/הזמר/הסופר/הדוגמן פרש מכדורגל. זהו יום עצוב מאד בשבילי שכן, חצי מהתעסוקה היומית שלי היתה להתאים את השם שלו בתוספת איזו קללה חביבה בכל שיר שצץ ברדיו. כך הוא מוכיח בפעם השניה שאין לו לב.
אני חושב שהיות והוא השאיר את כל האופציות שלו פתוחות לא תהיה לו בעיה למצוא עבודה חדשה. לקחתי על עצמי להיות זה שייעץ לו על ג'ובים אופציונאליים:
* שחקן בייסבול – מייקל ג'ורדן ניסה את זה אז למה לא?
* שחקן תיאטרון/טלויזיה – הרי כל שחקן כדורגל הוא שחקן מלידה. תראו איזה יופי הם מתפתלים בכל פעם שמישהו נוגע בהם. מה שנקרא – שקרני כדורגל.
* מנחה תוכנית בישול – אם יש משהו שהוא הוכיח לנו בעונות האחרונות זה שהוא אוהב לאכול.
* חזאי – הדרישות הבסיסיות הן לדעת להסתכל החוצה מהחלון.
* אמן פסיכוקינזיס – שוב דרישות בסיסיות – לדעת למכור 230 טון אנרגיה. ביום. הרי גם זריף יצטרך מחליף.
* נהג רכבת – המבין יבין.
* זמר חתונות – אני הייתי מעדיף אותו על משפחת פרץ.
* האסטרונאווט הישראלי השני – מקסימום…
* גננת – ספר הילדים שלו די הצליח.
* בודק תוכנה – בוא אלינו, יש צחוקים.
* פקח חניה – גם ככה הם כולם בני ז****
שמעון וסבי. אולי עוד איזה דיסק בדרך?
בקיצור, עם כל הצחוק אני באמת מעריך את הבחור. לא מת עליו אבל אין ספק שהוא אחד הכדורגלנים המוערכים בעיניי.
נ.ב.
מה שממש עיצבן אותי במסיבת העיתונאים של שמעון היה שברגע שהוא עצר והתחיל לבכות אלפי פלאשים הבליחו בבת אחת. מגעיל אותי שבמקום להתייחס לתוכן של הדברים שלו מתעסקים רק בתמונה שתעטר את האחורה של פנאי פלוס. מגעיל.
נ.ב.2
אני אף פעם לא מנצל את שעת השינה הנוספת שיש כשעוברים לשעון חורף. אני תמיד מוצא סיבה לבזבז אותה. אני אפילו ישן פחות מבלילה רגיל. כמה טיפשי.
Tags: אורן זריף, הדירה, חזאים, פקחים, רן, שמעון גרשון, שעון חורף
#1 מאת אברא ב 19 בספטמבר, 2010
נוחט=נוחת