Hadira21.com

חסר מנוחה

אני חושב שיש קונספירציה ארצית למנוע ממני לישון כמו בן אדם. נכון שהשינה שלי היא לא הכי חזקה ואני מתעורר בקלות מדברים אבל לא ייתכן שתמיד יהיו דברים שיעירו אותי. אני חושב שיש מחוץ לחלון שלי בבית שני סוכנים בתוך איזה ואן שבשניה שאני נרדם הם ישר מדווחים בקשר לבן אדם הכי זמין שלהם שיעשה משהו כדי להעיר אותי.

הפעם זה היה הבחור הזה שעובר עם המכשיר שמעיף עלים. מכשיר שכמות הרעש שהוא עושה חסרת פרופורציה לחלוטין לפעולה שלשמה הוא קיים. בכלל, המכשיר הזה הוא אחד הפתרונות היותר ישראליים שיש- יש לכלוך? בשביל מה לנקות אותו אם אפשר פשוט להעביר אותו למישהו אחר? זה בעצם מה שהמכשיר הזה עושה, מעיף את העלים אל מחוץ לטריטוריה של זה שמנקה אותם. יכול להיות שכל הארץ מחולקת לגזרות, בכל גזרה יש איזה בחור עם מכשיר כזה והם פשוט מעבירים את העלים מגזרה אחת לשניה עד שהם מעיפים אותם ללבנון. בכל מקרה אין ספק שהייעוד מספר אחד של המכשיר הזה הוא להעיר אותי שעתיים לפני שתיכננתי.

כבר עשרה קילומטר שאני רודף אחרי העלה הזה

סע לאט

התחלתי ללמוד נהיגה על קטנוע. הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות הוא להוציא טופס בקשה לרשיון ולעבור בדיקת ראייה. גיליתי שהראייה בעין הימנית שלי מתדרדרת כמו שחשדתי. האופטימטריסטית חתמה לי על הטופס והבהירה לי שהראייה שלי מספיק טובה בשביל קטנוע ורכב פרטי אבל אם אני ארצה להוציא רשיון לאוטובוס אני אצטרך לעשות משקפיים. אמרתי לה מחר ויצאתי.

כשהגעתי לשיעור הנהיגה המורה הרגיז אותי כבר על ההתחלה כשהוא צעק עליי, אחרי ששאלתי שאלה פשוטה כמו אם הוא מקבל אשראי ושלח אותי להוציא כסף בתחנת דלק. מיד אחר כך כשהסברתי לו שיש לי חסך ילדות ולא רכבתי מעולם על אופניים (חוץ מהפעם ההיא בהולנד שאני נוטה לכנות "התקרית" או "דומינו ראלי אופניים") הוא נבח עליי שאני לא יכול ללמוד כי לא יהיה לי שיווי משקל. כשהתעצבנתי עליו בחזרה הוא החליט לבדוק אותי והתיישב מאחורי על הקטנוע ונתן לי לנסוע. כבודו פסק שיש לי שיווי משקל והוא אכן יכול ללמד אותי.

חו"ל המועד

בסופו של דבר לא חזרתי אליו אחרי השיעור הזה. בדרך כלל אין כזה מצב אצלי שאני מפסיק משהו באמצע אבל לא היתה לי הרבה ברירה היות והחליטו לשלוח אותי מהעבודה לעשרה ימים לאיזה חור נידח בעולם (בפעם השלישית השנה). ולפני שאתם אומרים לעצמכם "אני לא מאמין שהבן זונה הזה שוב טס ומתלונן על זה", אני מדגיש בפניכם שוב שמדובר בחור נידח, שחם בו יותר מבארץ, שחל עליי איסור לצאת מהמלון (וגם אם הייתי יכול לא היה מה לחפש שם) ושאני פאקינג מפסיד את ההופעה של הקייזר צ'יפס שבאו להופיע בארץ במיוחד בשבילי (ואולי בשביל עוד כמה מאות) וחיכיתי חודשים להופעה הזאת. בנוסף יש עוד כמה דברים שאני מפסיד, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות כמו הופעה נוספת של התפוחים או משחק הליגה הראשון בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב. עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם בציניות "איזה מסכן" אז אני אומר תלכו קיבינמט.

הייתי עושה פוסט מצולם בחו"ל כמו תומר אבל המדינה שאני טס אליה היא לא תאילנד וזה בטוח לא יהיה מעניין כמו מה שתומר צילם שם. אני תמיד תוהה למה החברה שאני עובד בה תמיד עושה עסקאות עם מדינות כאלה ולא שולחת אותי להוואי או לריו דה ז'נרו.

בתמונה: חור שעוד לא שלחו אותי אליו- בת ים

הרצליה תחתית

השבוע גיליתי שנפתח בארץ סניף של סאבווי (וכשאני אומר גיליתי אני מתכוון שקיבלתי SMS היסטרי מדניאל נחמוד עם תמונת מולטימדיה של הסניף הראשון בהרצליה פיתוח). כמובן שכבר למחרת אפי ואני נהרנו לשם והיינו בין הראשונים בארץ שרגלם דרכה שם (למי שלא יודע מבחינתי סאבווי זה הקרנף של חו"ל, בכל מקום שאני נמצא בו בחו"ל אני חייב לאתר איזה סניף ולאכול בו). אני חייב לציין שלמרות שעדיין אין להם את כל סוגי הבאגט ואת כל הרטבים שיש בסניפים בעולם משאר הבחינות הסניף ברמה גבוהה. הטעם היה מעולה וקיבלנו עם הארוחה גם כוס למזיגה חוזרת (Refill) ושקית דוריטו'ס (!!!). קל לרצות אותי…

אפילו דוריטו'ס יש פה

נ.ב.

דבר נוסף שגיליתי השבוע הוא שלא כדאי לספר לחברים שלך כמה אתה מרוויח. דברים טובים לא יכולים לצאת מזה…

כפי שניתן לראות, אני כבר כמעט שבוע בארץ. לצערי לא הספקתי לעשות כל כך הרבה. פרט ללערוך סרטון שלנו מנגנים בדירה (חמש דקות) ולהוסיף לו פתיח קצרצר (חמש שעות), ולצלם השלמות לסרט סטודנטים, אני חושב שביליתי את רוב הזמן שלי במיטה עם מיכל. אני מדבר על לישון, כן? אני אוהב לישון. לא, פשוט פחדתי לרגע שתחשבו שאני מדבר על סקס.

בכל אופן, לאחר מספר ימים כאלה, מיכל חזרה לביתה לנשום קצת אוויר תל-אביב צח ואני זכיתי בשיעול מוזר בתוספת קצת חום, שגרם לאמי לרוץ לחפש את החיסון לשפעת החזירים, ולמיכל להודיע לי שהיא תתמוך בי מהדירה שלה בתל אביב עד לקבלת אישור מהרופא שלי על מצב בריאותי תקין. אני מודה שבהתחלה נעלבתי מעט, אבל אז חשבתי על מצבים דומים, למשל, כמו שיהודי ארה"ב תומכים בישראל.. פשוט, מרחוק? או שמפלגה תומכת בממשלה, אבל, מהאופוזיציה..?

מעודד מהחיזוקים הקלושים שהמצאתי לעצמי, ניצלתי את הזמן הפנוי לעריכת הסרט הרביעי והאחרון שלי מתאילנד, שצילמתי ביום האחרון של הטיול. התוצאה לפניכם:

דרך אגב, אני בסדר, אני לא חושב שיש לי שפעת החזירים. ולא, אני לא עושה אוינק.

דיבוב צפוף

השבוע התקשרתי לכל אולפן דיבוב שקיים בארץ במטרה לשאול אם הם עושים אודישנים בזמן הקרוב. למי שמרגיש שחסר לו פה משהו אני אעשה השלמת פערים קצרה: לפני שלוש שנים עשיתי קורס דיבוב בהנחיית אורלי קטן (מדבבת ובמאית קולות). אורלי מאד אהבה אותי ומשכה אותי לאודישן באולפן דיבוב מסויים. באותה התקופה בדיוק התחלתי לעבוד בבדיקות תוכנה. את האודישן עברתי וזומנתי להקלטות, על חשבון חצי יום עבודה וראש הצוות שלי דאז עשתה לי פרצוף של "אני לא מאמינה שככה אתה יוצא באמצע העבודה". היות והייתי חדש בעבודה אז עוד עשיתי לה דין וחשבון אבל היום לא הייתי מתייחס בכלל לאמירה כזאת.

כשזומנתי להקלטת העונה השנייה של אותה סדרה ראש הצוות שלי כבר לא היתה מוכנה שאני אלך על חשבון העבודה. לימים הבנתי שהייתי יכול פשוט להגיד לה ללכת קיבינימט. בסופו של דבר אותה פיטרו ארבעה חודשים לאחר מכן ואני עדיין פה. באולפני הדיבוב לעומת זאת מצאו לי מחליף (מה שעושה בד"כ טראוומה לילדים קטנים, כשמחליפים קול לדמות שהם אוהבים). מאז כנראה שאני שרוף בתחום כי כל אולפן שאני מתקשר אליו תמיד אומר שאין אף אודישן בזמן הקרוב. קריירת הדיבוב שלי מסתכמת בדמות של אדם שמן בסדרה סינית על משפחה שמנהלת בית תה ("טאו שו" בערוץ הופ למי שמעוניין).

פסגת הקריירה שלי

אגב, אחי הקטן עושה כרגע קורס דיבוב אצל ניקו בר (גם מדבב מפורסם). אמרתי לו שיחליף את שם המשפחה שלו כדי שלא יידעו שאנחנו קרובים אחרת יישרפו גם אותו…

חולות של תקוה

היום היינו בים. תומר הזכיר שהוא עוד לא היה בים העונה. שלושה שבועות בתאילנד כנראה לא נחשבים. ארזנו את כל מה שהיה לנו בדירה שאפשר ללכת איתו לים, שזה מסתכם למעשה בשמיכה ושלוש בירות. נסענו לחוף הפירצה שאם פעם זאת היתה פירצה שאף אחד לא מכיר, היום קיבלנו את הרושם שלאף אחד בארץ כבר לא איכפת לנסוע עם הפרייבט שלו בדרכי עפר מלאות באבנים כאילו זה מינימום האמר (MC?), לחנות בחניה שהסיכוי היחיד לצאת ממנה הוא להמתין בסבלנות שהחוף יתרוקן ולהתרסק בירידה בסלעים בשביל לשבת ברצועת חוף צרה ביותר. העיקר שלא צריך לשלם בכניסה. הצלחנו להתמקם על איזו פיסת חול קטנה שבין אלפי האנשים והזבל. אחרי שהצלחנו לפלס את עצמנו בין המטקות נכנסנו לים. אף פעם לא הייתי טיפוס של גלים. אני לא שחיין טוב ואני מתחיל לטבוע במקומות שתומר ואפי עדיין עומדים.

נזכרתי בכמה תופעות מוזרות שראיתי בפעמים האחרונות שהייתי בים. היה למשל איזה אבא אחד שעמד במים העמוקים וכל הזמן זרק את הילד שלו גבוה באויר ותפס אותו. חשבתי לעצמי איזה מצחיק אם בזמן שהילד יהיה באויר יבוא איזה גל וישטוף את האבא. היה גם איזה ילד שעמד וצעק כל הזמן :"הנה גל", "הנה עוד גל", "הנה עוד גל". ילד- אתה בים! יש פה כל הזמן גלים, אם היית עכשיו באמצע הכביש והיה מגיע גל הייתי מרשה לך לצעוק הנה גל. היה גם פעם אחת איזה קטע שהמציל כרז לכל המתרחצים לעבור יותר צפונה וראיתי איזה ערס שמתחיל להתבלבל. הוא בטח חשב לעצמו- "מה צפון? אני עכשיו בים, ים זה מערב אז איפה הוא רואה צפון, הכל פה זה מערב. מה הוא רוצה שאני יביא מצפן לים?"

הטיפוסים שאני הכי לא מבין זה ציידי המדוזות. תמיד יש תחבר'ה האלה שיוצאים מהים מבסוטים עד הגג עם מדוזה בכל יד, ואז הם באים ועושים ערימת מדוזות על החול. איכשהו החבר'ה האלה אף פעם לא נעקצים. מה הם עוברים איזה קורס לזה? הם כמו משמר החופים, מנקים אותו ממדוזות. תמיד כשאני נכנס לים ויש מדוזות זה מפסיק להיות כיף. אתה חי בחרדה תמידית שמכל מקום בכל רגע יתקוף אותך איזה גוש ג'לי ונתקף אימה מכל שקית שצפה בסביבה שלך ובסוף כשאתה יוצא מהמים אז גם אם לא נגעה בך אף מדוזה אתה מרגיש כאילו חזרת מאיזה מארב בלבנון.

למה זה לא יכול להיראות ככה?

הדבר שהכי מטריף אותי בים זה שתמיד המקלחות והברזים נמצאים באמצע החול. אתה שוטף את עצמך ואז ממשיך ללכת על החול עד לאוטו. אני לא מצליח להבין את ההגיון של מי שהינדס את זה. מה אתם רוצים שבכל מחיר אני אגיע עם רגליים מלאות חול לאוטו? זאת קונספירציה אבל קונספירציה שלא עומד מאחוריה כלום.

נ.ב.

הגעתי לבית של ההורים שלי ובמקלחת היה סבון גרגרים. מה הקטע של הדבר הזה? אני בדיוק שוטף את עצמי מכל גרגרי החול שנדבקו לי לכל הגוף, למה שאני אצטרך עוד גרגרים עליי גם בסבון?

דברים מעניינים קרו השבוע בדירה.

ראשית, הדירה היוותה לוקיישן למספר סצינות בסרט הקולנוע הישראלי "רדיקל" המצטלם בימים אלו. כמה נקודות:

• כמו בכל סרט, גם כאן כשרוצים להתחיל לצלם באחת עשרה בבוקר מתחילים בעצם בשלוש בצהריים.
• גם בסרט הזה רן השתתף בתפקיד קטנטן בתור שוטר.
• אפי חזר לדירה כמה שעות אחרי הצילומים ומצא שתי שחקניות חצי ערומות מסתובבות בבית (שאר הצוות תיכנן לחזור לצלם בדירה בלילה והשאיר אצלנו ציוד ואת שתי השחקניות. בסוף כמובן הם לא חזרו).
• אחרי ששמרנו על שלום בית עם השכנים בזמן המסיבות שלנו, השירה עם הגיטרות והתופים והחזרות באמצע הלילה, הפעם שברנו שיא כשהשכנים הדתיים כעסו שבאמצע השבת הנחנו פנסים בחצר וכמה מהשחקנים החליטו להלהיט אותם יותר ולריב איתם. שאר השכנים היו דווקא די נחמדים ואפילו התעניינו בנעשה.
• התקוות של תומר לחזור הביתה מתאילנד לבית מבולגן (כדי להוכיח לרן שלא רק הוא מבלגן) כמעט ונענו לאחר שהיו בדירה יותר מעשרים אנשים וציוד צילום בכמויות ויתרה מזאת- אחת השחקניות איבדה חולצה והצוות נאלץ להפוך את כל הדירה בשביל לחפש אותה. למזלו של רן כשהצוות עזב הם השאירו את הדירה מסודרת בצורה מופתית (יותר משהדירה היתה אי פעם), מלבד שתי השחקניות שהוזכרו קודם לכן.

שנית, כשכתבנו למעלה שאפי חזר לדירה זו לא היתה טעות דפוס- אפי הפך להיות רשמי חלק מהקאסט הקבוע של הדירה לאחר שנפרדנו מדור בצער רב (לא בציניות), אבל אל דאגה, דור עוד יבקר וישתתף בקטעים שלנו, עד אז אתם מוזמנים לצפות בקליפ הבא שלנו:

שפעת החייזרים

דיייייייייייייייייייייייייייייייי!

תפסיקו עם זה כבר! ולא, אני לא מתכוון להיסטריה סביב המחלה הזו (שגם היא לדעתי יצאה מפרופורציות אבל היא לחלוטין מובנת). אני מתכוון על הבדיחה המטופשת שכל איש ואיש בישראל בטוח שהוא הראשון שחשב עליה למרות שהיא מצחיקה כמו סרט תיעודי בערוץ 23. אני מדבר כמובן על הבדיחה הכל כך מתוחכמת שתשמעו מפי מישהו (לא ספציפי, כל פעם מישהו אחר) בכל פעם שנושא שפעת החזירים עולה לאויר – "מי שחולה בשפעת במקום להתעטש עושה אויינק אויינק". תענו לי ברצינות רגע, כי באמת מעניין אותי, יש מישהו שבאמת, אבל באמת חושב שהבדיחה הזו מצחיקה בוארייציה כלשהי??? כי אני חושב שהבדיחה הזו (ואני מתבייש כשאני כותב את המילה בדיחה) היא הדבר הכי פחות מצחיק ששמעתי בחיים שלי ושמעתי הרבה דברים לא מצחיקים (וגם אמרתי הרבה כאלה). אבל מילא שהיא נורא לא מצחיקה ומאד לא מתוחכמת, אני צריך לשמוע אותה על בסיס יומי (ולפעמים יותר מפעם ביום), מפי כל עובר ושב שהמחלה הזו מוזכרת לידו??? אפילו אם איזה רב בכיר היה מצהיר שמי שנדבק במחלה רשאי לאכול בשר וחלב ביחד- זה היה יותר מצחיק. בבקשה תפסיקו.

ועוד בנושא המחלה, אני חושב שהדבר הכי גרוע במחלה הזו היא להגיד "חליתי בשפעת החזירים". זה נשמע כל כך רע וגורם לאנשים להירתע אוטומטית. מאיפה בא השם הזה בכלל? לא שמעתי אף אחד קורא לאיידס שפעת הקופים, אפילו שזה התחיל מאיזה קוף, אז למה לקרוא בשם כל כך מעליב למחלה שנדבקו בה כל כך הרבה (וזה לא שהיא התחילה בגלל שמישהו שכב עם חזיר או משהו כזה).

אני חושב שאני נדבקתי בשפעת הקרנפים עם כמות הפעמים שאני אוכל שם.

הקורבן הראשון של המחלה

 אצבע מאשימה

ובהמשך לפינתנו- "דברים שמרגיזים את רן בלי פרופורציה למרות שהם זניחים ולא מפריעים לאף אחד ביקום חוץ ממנו":

היום נסעתי ברכבת ומולי ישב בחור בסביבות השלושים לחייו וקרא בעיתון תוך כדי שהוא אוכל ביסלי בצל. הכל היה טוב ויפה עד ששמתי לב שהבחור באופן עקבי דוחף את האצבע לתוך הפה המלא בעיסת ביסלי ומעביר בעזרתה דפים בעיתון מבלי לחוס ולו על דף אחד מסכן. מיותר לציין שדי נגעלתי ומייד שלפתי את המחברת שלי בשביל להזכיר לעצמי על מה לכתוב היום בפוסט. כמובן שכל מחשבה שעוד היתה לי בראש לבקש ממנו את העיתון נגוזה כלא היתה באותה שניה ארורה שבה הבחנתי בתופעה.

בכלל, איזה מנהג מגונה זה להכניס את האצבע לפה בכל פעם שאתה רוצה להעביר דף בעיתון או בספר. איך זה שרד את כל השנים האלה? אתה מצפה שהחברה הנאורה שלנו תפלוט מתוכה תופעות שנויות במחלוקת כמו זו. הסיבה היחידה שבגינה אני מוכן לקבל את המנהג הזה היא אם אתה בן שבעים וכבר מאוחר מבחינתך לשנות את ההרגלים שטיפחת לעצמך בזמן שישבת בכלא בתקופת המנדט הבריטי בגלל שפוצצת את מלון המלך דוד והעיתון היחידי שיצא לך לעיין בו היה העיתון "דבר" המעופש שהצלחת לגנוב מהפח של השומרים, שזרקו אותו לאחר שסיימו לקרוא בו בשירותים והדפים בו היו כל כך דביקים שהדרך היחידה שלך להעביר דף היתה עם אצבע מעט רטובה. את זה אני יכול להבין אבל אנשים יחסית צעירים שעושים את זה צריכים להיעצר או לפחות לקבל דו"ח או משהו… זה יותר מוצדק מחצי מדו"חות החנייה שאני מקבל. אני פונה לאנשים שעושים את זה בבקשה- תפסיקו, זה לא יפה. אני מבטיח לכם שאפשר להעביר דף גם בלי זה ויש מיליוני אנשים שעושים את זה יום יום, ואם אתם מתקשים להאמין לי אני מוכן אפילו לעשות עבורכם הדגמה קצרה:

אתם רואים? זה מאד פשוט!

כנראה שאנשים אחרים אני כבר לא אצליח לתקן אז אין לי ברירה אלא לנסות לתקן משהו אצלי וללכת לאיזו סדנה לעצבים או לחזור לסדנת לקיחת דברים בפרופורציה.

שלום לכולם,

בעוד כמה שעות אעלה על טיסת אל-על בקו בנגקוק-הדירה. בזמן שאני מתקפל במטוס בצורות לא הגיוניות, תוכלו לראות את הסרט החדש שלי, מטיול בכמה חופים יפים יותר ויפים פחות. אני קורא לו: איך לערוך צילומים לא קשורים למשהו שנראה לא רע.

דרך אגב, אני מקנא ברן שתמיד יש לו משחק מילים לרשום בכותרת. אז גם אני רשמתי הפעם. הא.

שלכם,

דחייה לדורות

היום חזרתי הביתה וגיליתי הפתעה בדואר, מכתב מהמחלקה המשפטית של עיריית רמת גן שהוכיח לי שגם מחלקה זו עובדת כמו כל מחלקה אחרת בארץ – לאט. המכתב תיאר בפניי שהערעור שהגשתי לפני כמעט חצי שנה לגבי דו"ח החניה שקיבלתי ליד הדירה לא התקבל. במילים אחרות – לקח להם יותר מחמישה חודשים לדון בערעור שהגשתי על כך שחניתי ליד הבית שלי ואחרי כל הזמן הזה לדחות אותו. אני יודע שכבר חרשנו על עניין דו"חות החניה אבל הנושא הזה לא נגמר לעולם. מדובר בדו"ח שקיבלתי בלילה שאחריי הסילבסטר. עשינו מסיבה בדירה ולמחרת בתשע בבוקר גילינו שהפקח החביב שעובר ברחוב שלנו בד"כ רק בשעות הצהריים המאוחרות, החליט להשכים קום ביום הראשון של השנה ולחלק דו"חות חניה גם לי וגם לדור. כנראה הוא היה מתוסכל שהדייט שלו הבריזה לו וכנקמה הוא החליט להתעורר מוקדם ולנקום בעולם. אותו פקח ממורמר שנתן דו"ח לדור כשקפץ לרבע שעה לדירה כדי לאכול, אותו אחד שנתן דו"ח גם לתומר (שלקח מדור את הרכב באמצע היום לשתי דקות להביא משהו מהדירה) ונעלם כלא היה בשניה שתומר יצא. מדהים באיזו מהירות הם נעלמים אחרי הדו"ח. כאילו הם ממהרים לעשות איזה משהו חשוב, כולנו יודעים שהם חוזרים הביתה (לבית של אמא שלהם ליתר דיוק) ושוקעים על הספה מול הטלויזיה, עם גופייה לבנה, שקית צ'יפס ביד אחת והשלט של הטלויזיה בשניה.

תחבורע ציבורית

הסיפור הזה רק הזכיר לי שוב שאני צריך רכב משלי. זה והעובדה שחיכיתי בבוקר לאוטובוס. זו הליכה של עשרים וחמש דקות עד הרכבת ואני בד"כ מעדיף ללכת ברגל אבל אין לי שום כוונה להגיע לעבודה מטפטף. משהו מוזר קורה בעיר הזאת- יש אינסוף אוטובוסים ומוניות שירות ובכל זאת קורה שאני מחכה רבע שעה, שבה עוברות איזה שבע מוניות שירות שאף אחת מהן לא עוצרת כי כולן מלאות עד אפס מקום, ואז מגיע האוטובוס שמפוצץ לא פחות אבל הנהג מתעקש להמשיך ולדחוס עוד נוסעים במטרה לשבור את שיא גינס, ואז הוא נוסע במהירות של שני קילומטר לשניה כי הוא לא רואה כלום במראות והאוטובוס בקושי זז ובתחנה הבאה שהוא עוצר מישהו שהיה דחוס בסוף האוטובוס צריך לרדת אבל הוא לא מספיק להגיע לדלת לפני שהיא נסגרת ומתחיל לצעוק על הנהג, ושניה לפני שהוא מתחיל שוב לנסוע הוא רואה במראה מישהו רץ ספרינט ומתנשף בלי הרף ומחליט לעשות לו קטע ולחכות עוד כמה שניות ואז להתחיל שוב בנסיעה בשניה שהמסכן כבר כמעט ליד הדלת, וככה אתה מפספס רכבת וצריך לחכות עוד חצי שעה עד הרכבת הבאה. מסקנה: או שעדיין אין מספיק אוטובוסים ומוניות שירות או שיש יותר מדי בני אדם. מסקנה נוספת: אני אלך להוציא רשיון לקטנוע כבר בשבוע בקרוב.

רק זה היה חסר

נכון תמיד כשאתם מגיעים לתחנת אוטובוס אתם מתחילים לחשב מתי האוטובוס צפוי להגיע בהתחשב בכמה אנשים יש בתחנה? אם אין אף אחד אז כנראה שהוא הרגע עבר אבל אם יש הרבה אנשים סימן שהוא אוטוטו מגיע. איכשהו תמיד קורה לי שאני מגיע ויש המון אנשים ואז אני בטוח שהאוטובוס יגיע תוך כמה שניות ואז מגיע אוטובוס אחר וכולם עולים עליו ואני נשאר לבד בתחנה ומבין שיש עוד זמן עד שהאוטובוס שאני צריך יבוא.

כשהגעתי לתחנת הרכבת איזו אישה שעברה מולי החליטה שמתוך אלף האנשים שהיו באיזור אני האיש הנכון לשאול אותו איך מגיעים לבית החולים ביילינסון. כשאמרתי לה שאין לי מושג היא עדיין התעקשה שלא לפנות לאף אחד אחר ולהמשיך לתחקר אותי ושאלה איפה יש תחנה של קו 82. הפעם היה לה מזל וידעתי לענות לה אבל איך תמיד מתוך כל האנשים שואלים תמיד אותי ולא משנה אם אני עם אוזניות על האזניים. יש לי פרצוף של GPS?

ומילוא בא?

בגלל שהייתי בלי רכב החלטתי לצערי לוותר אתמול על יום המילואים שזומנתי אליו. אתם בטח שואלים את עצמכם מה זאת אומרת לוותר על יום מילואים, למעשה זה היה ערב מילואים או יותר נכון- התותחנים החליטו להפיק ערב הוקרה למערך המילואים וכשאני אומר לצערי אני מתכוון לזה. זה יום המילואים הכי קל שיכול להיות. אתה בא לראות איזה טקס, הופעה של אמן או שניים, אוכל קצת ומקבל על זה כסף. ואתה אפילו לא צריך ללבוש מדים. מצד שני, בפעם הקודמת שזומנתי ליום הוקרה שכזה הצטערתי כי במקרה באותו ערב היה במקביל מופע איחוד חד פעמי של להקת אטרף ואני, המעריץ היחיד שלהם בארץ, לא הייתי שם. כנראה שאם לא אני אז אף אחד לא היה שם ולכן הם החליטו שלא להתאחד יותר לעולם.

לא יכולים להתאחד בלעדיי. אטרף

נ.ב.

רובנס, סולן להקת אטרף שעבר אירוע מאד קשה בחיים שלו יצא בקריירת סולו אחרי הרבה שנים של חוסר פעילות והוציא השנה דיסק מעולה. ראיתי אותו מופיע בשנה שעברה (במסגרת התוכנית של קוטנר ששודרה מפאב בנמל) והוא התרגש בטירוף כאילו זאת הפעם הראשונה שלו מול קהל ולמרות זאת הוא הצליח להלהיב מאד את הקהל שבא לראות בעיקר את האמנים האחרים שהופיעו.

נ.ב. 2

היום שמעתי שיר של דור דניאל ופתאום נזכרתי בדוד כרעיים. נזכרתי גם שמזמן לא הזכרתי בבלוג את דוד כרעיים אז הרגשתי צורך.

אני עייף. עושה רושם שאני תמיד עייף ולא משנה כמה אני ישן, לא שאני ישן הרבה. עייפות זאת דרך חיים, אתה פשוט נגרר לזה ואי אפשר הרי להשלים שעות שינה באמת, גם אם לילה אחד אני אשן הרבה השבוע זה לא יכסה את הלילות הקודמים. מעניין אם אפשר למות מחוסר שינה או שבסוף פשוט מתמוטטים ונרדמים, זה תמיד עניין אותי.

נמאס לי שאומרים לי "אתה עייף? שתה קפה!" זה לא עובד, קפה לא באמת מעיר אף אחד. זאת פיקציה ויום אחד אני עוד אוכיח את זה לכולם. לדעתי מה שקורה בתכל'ס זה שאנשים מגיעים לעבודה עייפים ויודעים שעוד מצפה להם יום עבודה ארוך ורק המחשבה הזאת מעייפת אותם עוד יותר, ואז הם יושבים על קפה ומדברים על ענייני היום ובזמן שהם בטוחים שמה שמעיר אותם זה הקפה, למעשה מה שמעיר אותם זו השיחה על הפרק שהיה אתמול באח הגדול או בהישדרות. יש גם תמיד את אלה שתגיד להם שהקפה לא עוזר לך להתעורר ואז הם יבואו לך עם התובנה "תשתה תה, רק שתדע שיש בזה יותר קפאין מבקפה." אני תמיד עונה להם שישלחו את זה ל"הידעת" של בזוקה.

הדבר שהכי מצחיק אותי בעניין של הקפה זה המסורות העתיקות שיש לכל אחד ושהוא בטוח שבלי זה הקפה שלו לא יהיה טעים באותה מידה. למשל תמיד כשאני מכין קפה לאמא שלי, אם עברו יותר מעשר שניות מאז שהקומקום רתח היא שולחת אותי להרתיח אותו שוב. אם המים לא בטמפרטורה כמו בלוע של הר געש אז זה לא טעים לה באותה מידה (עזבו את זה שהיא בכל מקרה מחכה שזה יתקרר אחרת אי אפשר לשתות את זה), אבא שלי כנראה לא ישתה את הקפה אם הוא לא יוגש אליו בכוס זכוכית, ועוד כל מיני מסורות מוזרות שיש לאנשים כמו לערבב רק בכיוון השעון, להחזיק את הכוס רק ביד שמאל, לקפוץ שלוש פעמים במקום לפני המזיגה וכהנה וכהנה (וכהנא צדק).

עוד משהו שמציק לי בקשר לקפה- המכונות קפה בארץ. כל סוגי הקפה במכונה הם אותו הדבר, על מי הם מנסים לעבוד? אני בטוח שאצל האיטלקים יש הבדל משמעותי בין קפה הפוך, קפוצ'ינו ונס קפה ואצל השיווצרים יודעים מתי זה שוקו שוויצרי ומתי זאת שוקולטה. רק אצלנו זה הכל אותו טעם בשם אחר. יש במכונה הזאת שתי אבקות- אבקת קפה ואבקת קקאו ומהן מכינים את משקאות הקפה והשוקו בהתאמה.  מה הבעיה? תשקיעו בנו קצת. אגב זאת תמונה ממכונת הקפה בעבודה שלי:

עברית קשה שפה

עוד פיקציה באותו תחום זה משקאות האנרגיה למינהם. אם פעם היה רק רד-בול ואז צצו כל מיני חיקויים, היום כבר אי אפשר לעקוב אחרי כל הסוגים שיש וכבר לא יודעים מה חיקוי של מה. מה שמצחיק זה שאפילו השמות שלהם מסגירים שהם חיקוי אחד של השני: רד, בלו, XL, XI ולכל אחד יש קמפיינים גדולים של פרסומות, תחסכו כסף על הפרסום ותשקיעו יותר משאבים בבחירת השם למוצר. לי בכל אופן זה לא עוזר. נכון שהיתה את הפעם ההיא שהייתי במסיבה עם שתייה חינם ושתיתי 2 ליטר של רד-בול (זה פאקינג 8 פחיות, אין לי מושג איך זה קרה, אני אפילו לא הכי אוהב את זה…) ואז לא ישנתי לילה שלם אבל לדעתי זה רק בגלל שהרגשתי שהקיבה שלי מלאה בנוזלים שעוברים כל הלילה מצד לצד.

הדבר הכי טוב ברד-בול זה המתחם שלהם בטעם העיר כל שנה. איכשהו הוא מושך אליו את כל הערסים ואז במקום שהערסים יסתובבו ויציקו לך הם מגודרים בתוך שטח קטן עם הרבה רד-בול ומזרחית.

אין לי שום בעיה עם מוסיקה מזרחית. יש אפילו לא מעט שירים מזרחיים שאני אוהב, ומצחיק להגיד את זה כי אני אשכנזי- אבל אני אפילו גדלתי על זוהר ארגוב (תרתי משמע, הבית שלי לא רחוק מהמקום שהוא קבור בו). יש רק דבר אחד שמטריד אותי כרגע בנוגע למוסיקה המזרחית- אני צריך שמישהו יסביר לי אם יש קשר בין קובי פרץ למשה פרץ והאם מישהו שאוהב אחד מהם צריך לאהוב גם את השני? עושה רושם כאילו הם חייבים לבוא ביחד. ומה הסיפור עם סטלוס ואורן חן? הם ביחד יותר שנים מאריק ובנץ. לא נמאס להם להיות משוייכים אחד לשני? פעם הייתי בטוח שאורן חן זה בכלל שם המשפחה של סטלוס.

מימין: סטלוס ואורן חן, משמאל: אורן חן

עוד בנושא הזמר – אני גם לא מת על ראפ יותר מדי (למרות שמסיבה שאיש לעולם לא יבין אני יודע למנות את כל חברי משפחת טאקט, נשבע לכם שאני לא יודע מאיפה). הקטע הכי מצחיק עם ראפ זה שבהופעות שלהם זה מתחיל עם זמר אחד על הבמה וכל שיר מצטרף עוד מישהו עד שזה מסתיים עם יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל. ככה זה, יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע…

נ.ב.

הגעתי למסקנה שכל הקטע הזה של תומר לכתוב סקס בכל מקום לא עובד. זה רק מביא לפה אנשים שנכנסים כי הם בטוחים שיראו פה סרטוני סקס ובורחים מהאתר אחרי שניה כשהם רואים שהתמונה הכי חושפנית היא של בירו הכלב. תומר, אם אתה רוצה שזה יעבוד אני מציע לך לכתוב פוסט אירוטי, זה ישאיר פה את המבקרים הזמניים האלה לעוד כמה שניות.

אז ככה, לפני כשבוע בערך כשדור חזר מחו"ל הוא התקשר אלי ובישר לי שהוא החליט סופית לעזוב את הדירה ושאני מוזמן למלא את מקומו, שזה אומר שבעוד כשבוע אני כבר לא אהיה "אפי- השותף שלא גר בדירה" ואני אצטרף לצמד המהולל רן ותומר.

חוץ מזה בימים אלה אני מחפש עבודה נואשות ואני לא יודע באמת במה בא לי לעבוד.

קודם כל כמו כולנו בערך לא באמת בא לי לעבוד אבל אני יודע שאני חייב כי אחרת לא יהיה לי ממה לחיות (כרגע למשל אין לי ממה לחיות אז אני לא חי). ואילו עבודות כבר מציעים לסטודנט כמוני? אז יש שירות לקוחות טלפוני שכל האנשים שאני מכיר שעובדים בזה אומרים לי "אפי אל תעשה את זה לעצמך!" אז אני לא אעשה. יש את האפשרות לעבוד כמוכר בחנות שזה נראה לי לא רע אז סרקתי המון חנויות באיזור אבל בשום חנות לא מחפשים עובדים- תקלה!

וכרגיל העבודה האידיאלית לסטודנטים עריריים כמוני- מלצרות!

אז באמת כל האנשים שאני מכיר שעובדים במלצרות אומרים לי שהעבודה מתישה ומגעילה אבל עושים אחלה כסף בזמן קצר. אז אני מנסה לשכנע את עצמי שזאת העבודה שהכי כדאי לי לעבוד בה, כנראה שממחר אני אתחיל לחפש עבודה בתור מלצר בלית ברירה אלא אם כן בנתיים אני אמצא משהו יותר טוב.

בנתיים התחלתי לחשוב איפה נראה לי הכי טוב למלצר והגעתי למסקנה שפאב או מסעדה שמגיעים לשם בעיקר תיירים שמשאירים טיפים יפים. יש למשל המייק'ס פלייס שישבתי שם בשבוע שעבר ולשם מגיעים רק תיירים. כשאתה רואה תייר אתה ישר מזהה שהוא תייר ולא מקומי. הם לבושים אחרת מתנהגים אחרת ומן הסתם מדברים אחרת.

ואז נזכרתי שאנחנו הישראלים נורא אוהבים לכנות את עצמנו "אירופאים". ואני שואל למה? מה גורם לנו לחשוב שאנחנו כמו אירופאים?

אז נכון, אנחנו משתתפים באירוויזיון, אבל בועז מעודה נראה אירופאי? שר כמו אירופאי? ואחינועם ניני ומירה עוואד? הן נראות ונשמעות אירופאיות? אז נכון שמכבי ת"א בכדורסל משחקים ביורוליג ובכדורגל אנחנו משתתפים במוקדמות ליגת האלופות, אבל תעשו לי טובה, הכדורגל שלנו מזכיר כדורגל אירופאי? זה בכלל לא נראה כמו אותו ענף ספורט! אלו שני דברים שונים לגמרי.

זה אירופאי זה?

אז אני שואל את עצמי למה בכל זאת להגדיר את עצמנו אירופאים? כי גם אצלנו יש כמה בלונדינים כמו הסקנדינבים? נכון, פשוט פה הם מחומצנים ושם הם טבעיים. והלבוש? וההתנהגות? והתרבות? אצלנו אין דבר כזה תרבות, אצלנו יש אוסף תרבויות, כי אנחנו בעצם מקבץ של עדות שהתרכז בארץ אחת והדבר היחיד שמאחד את כולנו זו הדת שלנו וזהו.

נגיד לבריטים יש את המלכה אליזבת' איזה מלך יש לנו? המצב הכי קרוב בו היה לנו איזה מלך זה כשזוהר ארגוב היה המלך!

אז אפרופו זוהר ארגוב מה לגבי המוסיקה? משהו מטיל איזשהו צל של ספק שהמוסיקה שלנו דומה אפילו טיפה למוסיקה באירפה?

בקיצור אנשים צר לאכזב אתכם אבל אנחנו לא אירופאים! מצד שני אנחנו גם לא אסיאתים ולא אפריקנים. אנחנו פשוט ישראלים! יהודים ישראלים! ומה רע בזה? הכי טוב להיות ישראלי. לטוב ולרע. אין כמו ישראלים, החמימות, השכונתיות, הסלנג, הלבוש הזרוק, הפיצוציות, הפיצוחים, החופים, הים, הקיץ, החום, הלחות, האוכל, הכוסיות, המוסיקה ואפילו הכדורגל המשעמם. תאמינו לי שהאירופאים היו מתים להיות ישראלים!

אני בטוח שכל התיירים שבאים לבקר ולטייל כאן מקנאים בנו!

בקיצור ישראלים טובים שכמותכם תהיו חזקים וגאים (גם גייז אם בא לכם) ואני אמשיך בחיפושיי אחר העבודה.

בינתיים אני מזמין אתכם לצפות בסרטון שרן הפיק שבו אני משחק את משה רבנו (או רבנאנו) שמתארח אצל שוונקי הפסיכולוג המסומם:

נשמח אם תדרגו אותו…

עד כאן רבנאן.

ברוכים הבאים לדירה בכתובתה החדשה:
http://hadira21.com
או בשם החדש: הדירה 21- האתר המוביל בישראל לאנשים שחיפשו בגוגל "גייז" והגיעו בטעות.

למה 21 בעצם?
א. מכיוון ש-ה-דירה בכבודה ובעצמה נמצאת ברחוב משה שרת מספר 21
ב. משום שהכתובת שרצינו באמת: hadira, כבר תפוסה על ידי אתר כלשהו שמספסר בכתובות אינטרנט.

בגלל ששתי הסיבות די קלושות, אני מבטיח מתנה* מתאילנד למי שימצא או ימציא את הסיבה הפיקטיבית הכי טובה למספר הזה בשם של האתר.
*בנות: ניתן להמיר במין בתיאום מראש.
**לאלה שהגיעו בטעות: סליחה.

ועוד משהו על עשרים ואחת:

קראתי את הפוסט של רן, ונזכרתי בבחורה שהרכיבה את שם המשפחה שלה מאותיות לפי הנומרולוגיה. לרעתה אני אגיד שהשם הנבחר לא נשמע כל כך טוב. לזכותה אני חייב לציין שהיא בחרה בצירוף הכי פחות גרוע של אותן אותיות. למעשה אני די בטוח שכל צירוף אחר של האותיות שהיא השתמשה בהן יפיק שם של מאכל אוזבקי. נכון שאני לא מכיר אף מאכל אוזבקי, אבל אני בטוח שאם הייתי מכיר, זה היה נשמע בדיוק ככה.

ומכיוון שדיברנו על 21, אז ברוח הנומרולוגיה, כמה צירופי מילים שבגימטריה שווים 21:

אגד בגדד
דו"ח בא
יה באבא
דב בבגאז'

כפי שאתם רואים, קיבלנו שיר שמספר על נהג אוטובוס עירקי, שמבחין בפקח מתקרב, והוא מאוד נלחץ. כי יש לו דוב בבגאז'.

חשבתי גם על הצירוף: "חזה א'", שלא אומר כלום, אבל בוודאות יוסיף לקהל קוראינו גם את אלה שחיפשו בגוגל את המילה "חזה".
אכן נפלאות הן דרכי הנומרולוגיה.

ולסיום:

רן הציע שבמקום לכתוב פוסטים ארוכים ומייגעים פעם בשבוע, אנסה לכתוב יותר פוסטים קצרים. אז את נפלאות החוף התאילנדי שאני נמצא בו אשמור ליום אחר. עד אז להתראות לכולם.

תומר וילנסקי
ראי-ליי ביץ'.