זה אני (לא, לא האחד שסגד ליופייך)
שלום, זה תומר. קפצתי לביקור מעולמי העצל כדי לשתף את קהל לא קוראינו בכמה הרהורים. ועוד פעם אחרי הרבה זמן שלא כתבתי. נדמה לי שעל כל פוסט שאני כותב בבלוג רן מצליח לכתוב עשרה.
אני דווקא אוהב לכתוב. זה פשוט לוקח לי יותר מדי זמן. לדוגמא, בפוסט האחרון שכתבתי היו בערך 300 מילים ולקח לי בערך 4 שעות לכתוב אותו. בממוצע זה כ-75 מילים לשעה, שזה קצת יותר ממילה לדקה. תחשבו שהייתי יושב עכשיו ומדבר אתכם והיה לוקח לי בערך 40 שניות להגיד שששששלללללווווווםםםםםםם. זה מרגיז! וזה לא בגלל שאני מקליד לאט. אני מקליד מהר. אני פשוט חושב יותר מדי.
זה ככה גם בחיים, על כל מילה שאני אומר רן מספיק לספר סיפור וחצי. לדעתי זה בגלל שאצל רן כל התהליך שבין מחשבה לדיבור או כתיבה קורה בצורה הרבה יותר יעילה מאצלי. אני חושב שהתרשים הבא יסביר את זה יותר טוב:
אצל בן אדם רגיל זה בטח איפשהו באמצע. זה בגלל שרן מדבר ממש הרבה.
דוחה
היום השקעתי כמה שעות טובות בפרוייקט המהפכני הבא: סידרתי שיהיה אפשר להזרים סרטים מהמחשב שלי, דרך האקס-בוקס, לטלוויזיה. אז קודם כל, לא ברור למה זה לקח כל כך הרבה זמן (זאת אומרת, אני יודע למה, אבל זה ממש ארוך ומשעמם, אז לא חשוב), אבל מעבר לזה, לא ברור למה השקעתי בעניין הזה כל כך הרבה זמן. התשובה הראשונה היא שאני מאוד אוהב לראות סרטים וכל החיבור הקסום הזה מאוד יעזור לי להעשיר את עולמי התרבותי, במיוחד מאחר והדיוידי החדש שרן קנה עושה קולות מוזרים ולא מצליח לקרוא שום דבר (המממ.. כמו ילד מפגר בספריה!). התשובה השניה והאמיתית היא שהיום הייתי צריך לעשות חזרות עם עצמי והייתי צריך לדחות את זה ולכן מצאתי לעצמי דברים פחות מועילים לעשות. אין מה להגיד, יעילות היא שמי האמצעי. לאקס-בוקס ולמחשב שלום. דחיתי את החזרות למחר, כשלא תהיה לי ברירה ואהיה חייב. וגם אז בטח אמצא משהו אחר לעשות.
משתקם
לא הכל שחור, עדיין יש ניצוץ של תקווה. אתמול עניתי למיילים שקיבלתי בשלושת החודשים האחרונים. לא עניתי עליהם בזמן כי לכתוב מייל זה עניין נורא מסובך (עקב התרשים המוצג למעלה וכל המשתמע ממנו): צריך לנסח יפה, ואפילו יותר גרוע, לחלק לפסקאות, אבל הכי נורא: להחליט איך לחתום את המכתב. האם בברכה? האם בכבוד רב? בידידות? שלך? שמור על קשר? נשיקות? xxx? איך מסיימים מייל? אהההההההה!!! ולכן במקום לענות על המיילים כשקיבלתי אותם, דחיתי את זה לאחר כך ואז שכחתי מזה.
אינני יודע מה יעלה בגורל המיילים הבאים. האם יקבלו מענה מהיר או שאשכח אותם בנבכי האינבוקס המאובק שלי, אבל אני מבטיח לנסות. חוץ מזה, היום כתבתי פוסט חדש. זה לקח בערך שעתיים. כולל תרשים זרימה. אכן בשורות משמחות.
שלכם בידידות, נשיקות וחיבוקים, בכבוד רב, אהבה ושמרו על קשר,
תומר וילנסקי, הדירהTags: דחיינות, הדירה, כתיבה, רן, רן גרינפלד, תומר, תומר וילנסקי
#1 מאת just me ב 31 במאי, 2010
🙂