יש אנשים שאצלם המשפחה היא הגרעין הזה. יש שיש להם בן או בת זוג שמחזיקים אותם כשהכל משתבש. יש שנאחזים בחברים, או בעבודה. בתחביב, בבעל חיים, או במקום כלשהו. יש שנאחזים בשיר, או בספר.

ולי יש ערבי שטועה במספר. וכל כמה שבועות הוא מקפיד להתקשר אלי ואנחנו משוחחים קלות. נכון שהשיחות שלנו לא עמוקות במיוחד. נכון שהוא מגיע אלי בטעות והוא לא באמת מתכוון. אבל עמוק בפנים אני יודע שאיכפת לו. ואפילו שמרתי את המספר בזכרון של הטלפון וקראתי לו "ערבי שטועה במספר". וכל כמה שבועות הוא מתקשר אלי ואני אומר לו

"הלו?"

והוא אומר לי

"הלו מי זה?"

ואני אומר לו

"את מי אתה צריך?"

הוא אומר לי

"אה זה טעות".

וסוגר. ואני יודע שהכל יהיה בסדר. כי כל אחד צריך משהו קבוע בחיים שלו. ואם זה ערבי שטועה במספר, זה גם טוב.

הלו? מי זה?

הסיפור המופלא על מפית הבר ומספר הטלפון

אני לא כותב הרבה פוסטים. פעם ב.. אני מצליח להשחיל אחד קצר. זה בגלל שאני עצלן וגם בגלל שכל המערכת של הבלוגים קצת מצ'וקמקת ואני יכול לשנות את גודל הפונט רק באקספלורר ולהעלות תמונות רק בגוגל כרום אז אני צריך לפחות שני דפדפנים שונים כדי לכתוב פוסט. בגלל זה הסיפור שאני מספר כאן הוא מלפני כמה חודשים.

הכל התחיל כשהייתי עם רן ואפי, ואבי, חבר של רן, שתמיד מנסה להתחיל עם בחורות, באליעזר. האליעזר זה בר שפעם אהבנו, כלומר בחורף לפני שנתיים. אחר כך הגיע הקיץ וכל הלקוחות ברחו למקומות של הקיץ, וכדי להביא לקוחות אחרים הם התחילו להשמיע המון מוזיקה מזרחית כבדה. לא שיש לי בעיה עם מזרחית כבדה. סתם. יש לי. אני לא חושב ש"מונו מונו אני לבד וטוב לי" זה שיר כזה טוב. זה נורא. אחר כך כבר אהבנו את המקום פחות, אבל זה ממש לא קשור לסיפור והיינו שם בכל מקרה באיזה יום לפני כמה חודשים.

כבר עמדנו לצאת מהמקום ובזמן שעמדתי ליד הדלת חלפה מולי בחורה ויצאה החוצה. אחריה יצאה מישהי אחרת ששמה לי ביד מפית נייר, אמרה: "חברה שלי". ויצאה. כך שמצאתי את עצמי עם מפית ועליה השם "ורד" ומספר טלפון של בחורה שאין לי מושג איך היא נראית. וברור שקיטרתי על זה בסטטוס של הפייסבוק וכולם חשבו שאני ממש מסכן וכו' וכו' אבל כאן פחות או יותר נגמר הסיפור.

בערך שבועיים יותר מאוחר הייתי עם רן ביום הסטודנט בבאר שבע. ברור שחשבתי שיהיה חכם להשתכר כבר בשמונה בערב בדירה של חבר של רן, כך שהצלחתי מאוד ליהנות מההופעה של ליאור נרקיס אבל קצת פחות מההופעה של הדג נחש, שבה כבר הייתי חצי מעולף. מה שקרה אחר כך זה שמצאתי את עצמי בשירותים של המתחם בלי נייר טואלט, ולמרבה האושר גיליתי שבכיס של הג'ינס יש לי עדיין את המפית של האליעזר.

מסקנות:

1. אני לא עושה כביסה לעתים מספיק קרובות.

2. לפני שאת נותנת את מספר הטלפון, לפחות תגידי שלום.

3. בתקופה כזאת, שבה אנשים עושים כזה שימוש לא נאות במספרי הטלפון שלכם, כמה טוב שיש ערבי אחד ששומר את המספר שלך ומתקשר מדי פעם, אפילו אם הוא רק אומר "הלו, מי זה?".

מכירים את האיש הרוקד המתנפח שיש תמיד באירועים גדולים?