ד"ר פיצ'ר

בימים האחרונים התחלנו לצלם בלימודים את הפיצ'ר שלנו (סרט באורך מלא), שבו הדמות שאני מגלם שונאת חזאים ופקחי חניה (בדומה לדמות שלי במציאות). היות ומדובר בסרט שמצטלם רק בלילה ושבמקרה השבוע הייתי גם חייב לסגור כל מיני דברים בעבודה, מצאתי את עצמי מנהל חיים כפולים: ביום אני עובד הייטק ובלילה אני שחקן/תורן הפקה/נהג/לוחם צדק. ככה יצא שבלילות האחרונים אני ישן לילה כן-לילה לא והגעתי פעמיים למצב שאני ער במחזורים של בין 30 ל-40 שעות. טוב, גם לא יכולתי לוותר על ברצלונה-אינטר (בדיעבד חבל שלא ויתרתי).

אני תמיד אוהב לעשות הרבה ולישון מעט אבל הפעם הגזמתי ואני יכול לבוא בטענות רק לעצמי (כמו מכבי חיפה אבל נחזור לזה בהמשך). בכל מקרה, תופעות הלוואי לא איחרו להגיע. לדוגמא: קיבלתי בעבודה איזה מסמך לקרוא ומצאתי את עצמי בוהה במסך המחשב במשך שעה שלמה שבה אני קורא את אותה השורה 30,000 פעם. בסוף הצלחתי לקלוט אבל קל זה לא היה. הייתי גם ממש קרוב להתעפץ ולהתעורר עם סימן של Enter הפוך על המצח.

אני גם חי חיים כפולים ואתה לא רואה אותי בוכה על זה

זמן לחלום

יצא לי להתעפץ בדרך לרכבת בעבודה- בשמונה דקות של המתנה התעפצתי שמונה פעמים. התעפצות זה דבר מצחיק: כשאתה מתעורר משינה רגילה (ולא משנה כמה זמן וכמה טוב ישנת) תמיד בחצי שניה הראשונה אתה תוהה איפה אתה, אז כשאתה מתעפץ זה קורה כל דקה ואתה כל פעם מחדש מופתע לרגע מהסביבה שלך. זה מוזר להתעורר ולראות מסביבך אנשים ממתינים לרכבת. גם בתוך הרכבת נרדמתי ולהירדם ברכבת בנסיעה קצרה זה מלחיץ – בכל שינוי קל במהירות הרכבת אתה נלחץ ומתעורר כדי לוודא שלא פיספסת את התחנה. אני ספציפית גם התחלתי לחלום בכל פעם שנירדמתי. זה די מבאס להתחיל כל פעם חלום חדש ולהתעורר אחרי שניה, זה נותן הרגשה של בזבוז חלום.

אני גם לא אוהב שאני אומר למישהו בשתיים בלילה שאני צריך לקום מחר מוקדם והוא עונה לי "אתה מתכוון היום". צאו מהשטות הזאת- אני תמיד טענתי שהיום מתחלף רק אחרי שאתה ישן. רגע, זה אומר שאני בעצם בפיגור של יומיים…

מאני טיים

הבטחתי שאני אחזור לנושא הכדורגל. אני חייב לציין את העובדה שהפועל עלתה לראשונה העונה למקום הראשון (תנו לשמוח, אפילו אם זה עשוי להיות לשבוע אחד בלבד) באדיבות מכבי חיפה ולוזון, אבל מעבר לזה מיציתי כבר את נושא השיחה על הקיזוז בכל מקום אפשרי ועם כל אזרח ישראלי חובב כדורגל. אני אסכם את זה במשפט אחד- הקיזוז זו שיטה מסריחה אבל מי שתיקח אליפות מבין השתיים תהיה ראוייה לה. הקבוצה שכן הייתי רוצה לדבר עליה היא דווקא בית"ר ירושלים, הקבוצה שיותר מכל תשמח להרוס לנו את האליפות במחזור האחרון בטדי. אבל גם כאן, אני לא רוצה לדבר על הקבוצה או על האוהדים אלא דווקא על הבעלים, בעקבות ידיעה שקראתי באינטרנט לאחרונה. כנראה שאתה חייב להיות לא שפוי בשביל לרכוש את הקבוצה הזאת. הבעלים הקודם התאשפז במוסד פסיכיאטרי לאחר שטען שפגש את גלעד שליט ואת סנטה קלאווס, לזה שלפניו הוציאו צו מעצר בחצי גלובוס ועכשיו הגיע התור של יקיר הבלוג, הלא הוא המיסטיקן המטורף אורן זריף, שטוען שבכוונותיו לרכוש את הקבוצה בתנאי שכל השחקנים יעשו מדיטציה כל יום. אני אישית מת לראות את היקיר השני של הבלוג, שמעון גרשון, עושה מדיטציה לפני משחק מול הפועל.

אני אלמד אותכם לקשור שרוכים בעזרת המחשבה

נ.ב.

אנשים טוענים שאני לא מתבטא מספיק חזק נגד אורן זריף כי אני מפחד ממנו. אז רק שיהיה ברור- אני מנסה לצאת סולידי, תהיו בטוחים שאני לא מפחד (למרות שאולי העייפות שלי זה בגלל שהוא שאב ממני 123 טון אנרגיה).

נ.ב. 2

בהקשר לנושא הבלוג- יום ולילה, הנה קישור לסרט מצויין ששיחקתי בו ועונה לאותו השם:

 http://www.facebook.com/video/?of=525013494#!/video/video.php?v=335727660773&subj=525013494

אני מתנצל מראש בפני כל הקוראות הנאמנות שלנו על כך שהפוסט הבא יהיה כולו בנושא כדורגל, אבל גם מי שלא אוהב כדורגל בוודאי ששמע על פרשיית ברקוביץ' ואני כמובן לא יכול להישאר אדיש לנושא.

קשה לי להגיד שהייתי בעד ברקוביץ' לאימון הנבחרת אבל עד לפני כמה ימים חשבתי שיש טעם לנסות. בכל זאת, אין ספק שיש לו ידע רב וחוץ מזה כבר ניסינו לא מעט אופציות אחרות. אבל אחרי מופע הסטנד-אפ שלו ביום רביעי, כל המדינה ראתה והבינה במי מדובר ואני בספק אם עכשיו הוא יזכה במשרה הזאת ואני מקווה מאד שאני לא טועה. האיש ההזוי הזה דיבר כאילו הוא היחיד בארץ שיודע משהו בכדורגל, זילזל בכל מה שזז ובנוסף להכל- אין דבר שרן גרינפלד שונא יותר מאשר שמישהו מדבר על עצמו בגוף שלישי.

אני יהיה מאמן נבחרת מר גרינפלד, על אפך ועל חמתך!

כבר כמה שנים שברקוביץ' משחק על המגרעה שלו בקטע חיובי. שנים שהוא הפך את "הפה הגדול" שלו לסימן ההיכר ה"חיובי" וזו הסיבה שהציבור אוהב לשמוע אותו ולכן הוא מקבל במה בכל מקום. ברדיו יש לו שותפה לזיוני השכל וקשה לי לשרוד חמש דקות של התוכנית אבל בטלויזיה בתור פרשן אפילו אני אהבתי לשמוע את השטויות שלו. מצד אחד הוא אומר דברים נכונים בקשר למה שקורה במגרש ומוכיח שהוא אחד הפרשנים היותר טובים שיש ומצד שני אומר שטויות ופולט יציאות פיקנטיות שבאיזה שהוא מקום כיף לשמוע.

אבל מה לעשות? מה שעובד בתור שדר רדיו ופרשן של הליגה הכי שכונה שיש בעולם לא יכול לעבוד בתפקיד ייצוגי! ולא סתם אוחנה ציין את העובדה שבסרט הדוקומנטרי הבחור היה נגד הנבחרת רק בגלל שלא זומן. הרי כולנו מבקרים ויורדים על הנבחרת בכל הזדמנות אבל ברגע האמת כשיש משחק כולנו הכי פטריוטים בעולם ויושבים מאוחדים מול המשחקים המאכזבים האלה. איך אפשר לתת למישהו ששונא את הנבחרת כשהוא לא שם לאמן אותה? אני אחסוך מכם את ההתחבטות- אי אפשר. ועוד מילה לאוחנה- אף פעם לא נמניתי על מעריציו אבל כל מילה שהוא אמר היתה במקום והוא עוד יצא מאופק. כל הכבוד.

אפשר לבוא אליו בטענות רק על התסרוקת

"אני כמו ראש ממשלה". צודק. אחד לאחד. בגלל זה הוא כבר הרכיב ממשלה וביקש עוזר מאמן התקפה, עוזר מאמן הגנה, מאמן שוערים, מאמן כושר, עוזר מאמן חוץ, עוזר מאמן פנים, עוזר מאמן בלי תיק, עוזר מאמן לפיתוח הנגב ואולי נביא גם את יוסי אבוקסיס שיהיה עוזר מאמן לענייני קרחת.

ברקו, אתה אומר ששתקת חמישה חודשים אבל עכשיו אתה מדבר? זה לא נקרא לדבר. אתה צועק, מכפיש, מתבכיין, מלכלכך ובעיקר בא בטענות. מי זה דונאדוני? מי זה ברקוביץ' לעזאזל? ברור שעדיף מאמן ישראלי אבל קודם כל המאמן צריך להיות בן אדם, מה שקשה להגיד על אופירה ברקוביץ'. ברקו טוען שהוא נתן לכולם להציע אותו ועכשיו לראושנה הוא מציע את עצמו- אז איך אתה יכול להציע את עצמך ובאותה נשימה לבוא בטענות על כך שלא בחרו בך?

טיפש ופראייר. היית מחכה עוד קצת, היית מתמנה בקלות להיות המאמן. עכשיו תמשיך לחכות…

נ.ב.

איך בדיוק עובדת מסיבת עיתונאים? אם אני רוצה לכנס מסיבת עיתונאים את מי אני מזמין? ומה, יוצרים לזה event בפייסבוק? ואיזה כיבוד אני אמור להביא? מחלקים לעיתונאים שקיות הפתעה בסוף? קרמבו? איך עושים את זה?

אז יש לנו ליגה גרועה. אז מה? תפסיקו כבר לבכות על זה כי באמת נמאס. כולנו יודעים כמה הליגה גרועה ואין לנו באמת מה לעשות עם זה. להתבכיין בטוח לא יעזור. בסדר, אני מסכים שהרמה של הליגה נמוכה אבל זאת הרמה של הכדורגל שלנו ויותר מזה אי אפשר לקבל. אבל להגיד שאין מה ללכת למגרשים וצריך לנטוש את הענף לטובת שחיה צורנית, לזה אני לא מסכים. תחרות ועניין עדיין יש פה (נכון שחיפה לוקחת אליפות באופן קבוע אבל כמעט כל שנה יש לה מתחרות כמעט עד הסוף).

אז מה, להפסיק ללכת למגרשים? לשבת בבית ולדבר עם הסבתא כל השבת? לא נראה לי… אני לא מוכן לשבור את הכלים ולהפסיק ליהנות מאחד התחביבים שלי. תראו את הפועל תל אביב ומכבי חיפה שמצליחות לעשות דברים יפים באירופה שנה אחר שנה. אז אל תבלבלו לי את המוח שאין פה כדורגל. לא הכל שחור ולבן.

ומילה אחת לאבי לוזון: הגדלת את הליגה, המצאת את הגלגל מחדש עם שיטת קיצוץ הנקודות המטופשת שלך וכל זה בשביל מה? שתוכל להכריז אחר כך שזה לא ספורטיבי אבל לפחות זה יהיה מעניין? לא ספורטיבי? אדון לוזון, התפקיד שלך זה שהליגה תהיה ספורטיבית. כל מה שעשית פה הוא להוריד את הערך של השגת נקודות, אני בתור אוהד הפועל רואה שהקבוצה שלי בפיגור 9 נקודות מחיפה אבל אני לא מפחד כי אני יודע שבסוף הכל מתכווץ. מה עשית בזה? אולי בשנה הבאה נהפוך את הטבלה באמצע העונה. או שאולי נחליף את כל השחקנים בין הקבוצות או שנתחיל לתת 3 נקודות על הפסד. זה לא ספורטיבי אבל מעניין…

לא ספורטיבי. לוזון

על נבחרת ישראל אני מסכים שתכעסו. גם אני מתאכזב פעם אחר פעם. אני חושב שהתרופה הכי טובה זה פשוט להנמיך את הציפיות מהנבחרת, לדעת מראש שאין סיכוי ולא משנה אילו נבחרות איתנו בבית. אז מה אם קיבלנו בית קל? אתם חושבים שנבחרת יוון ונבחרת שוויץ לא אמרו לעצמן שיש להן בית קל? למה שלנו יהיה יותר קל מהם? כמו שתומר אמר לי פעם, לצפות מהנבחרת לעלות למונדיאל על סמך הבית שקיבלנו זה כמו לצפות שיהיה חורף טוב השנה על סמך זה שירד גשם בספטמבר. זה פשוט לא עובד ככה. הנבחרת שלנו פשוט לא משחקת באותו ענף כמו נבחרות אחרות.

אתם יכולים להמשיך להתחנן שברקוביץ' יאמן את הנבחרת אבל באמת שזה לא ישנה שום דבר. אני גם רוצה שברקו ייקח את הנבחרת על הכתפיים שלו אבל רק כדי שתראו שגם הוא נכשל איתה. אין מה לעשות, המאמן זאת רק אחת הבעיות. אני חושב שגם לאצטדיון רמת גן המגעיל יש חלק גדול בכשלונות. תראו את הפועל, לא נשאר אף זכר מהקבוצה שהיתה פה לפני שמונה שנים והפתיעה את אירופה ובכל זאת היא ממשיכה להצליח. השחקנים שונים, המאמן שונה, ההנהלה שונה אז מה בכל זאת? בלומפילד והקהל של הפועל זה לא אצטדיון רמת גן. זה אצטדיון ביתי וקהל שדוחף וזה עושה את ההבדל.

נבחרת ישראל בסטנגה

אני אומר- תפסיקו לצפות ולא תתאכזבו ואולי ב-2034 הנבחרת תפתיע אותנו ותגיע למונדיאל…

נ.ב.

גם הנבחרת בכדורסל לא מדהימה. אני אפילו די בטוח שנבחרת ישראל בכדורסל מנצחת בכדורגל את נבחרת ישראל בכדורגל. ולהיפך.

נ.ב. 2

אתם יודעים מה השטות שהכי מצחיקה אותי? הימנון ליגת העל. איזו מנגינה מטופשת שמתעקשים לנגן לפני כל משחק כשהשחקנים עומדים בשורה. אף פעם לא הבנתי אם אני צריך לעמוד או לשבת בהימנון הזה.

אני לא יודע למה אבל מאז ומעולם הייתי טיפוס של אנדרדוג. זה לא שאני אנטי לדברים שכולם אוהבים, אני פשוט נמשך אוטומטית  לשוליים. לפעמים אני אפילו מאבד עניין כשמשהו שאני אוהב הופך להיות נחלת הכלל. אני אוהב שחקנים כמו יגאל עדיקא, או מוזיקאים כמו קובי אוז ותמיד תראו אותי אוכל גלידת סורבה ומתחמק מהשוקולד. אם תציבו בפניי חברים או סקראבס אני אעדיף את האחרון ואני תמיד אשמח לראות בפעם המאה את המסיכה או האחים בלוז במקום  את מועדון קרב. אז נכון שלא חסרים דברים מינסטרימיים שאני אוהב כמו רד הוט צ'ילי פפרז (וזה למרות שגלגל"צ הפכו את המילה מיינסטרים ממילה גסה למילה בלתי נסבלת) אבל המגמה שלי די ברורה, אפילו את מייקל ג'קסון התחלתי לאהוב רק כשהעתונות התחילה לשרוף אותו.

כל ההקדמה הזאת נועדה בשביל להגיע לסיפור קצרצר עם נקודה ספציפית:
במהלך נסיונותי הנואשים לחפש הופעות בארה"ב (לפני שיכולתי לנחש שאני אראה שם שוב את פרנץ) לא הצלחתי למצוא שם שום הופעה טובה. גיליתי שההופעות הטובות מתחילות רק ברגע שאני חוזר לארץ. היו אפילו הופעות של אמנים עתיקים כמו אריטה פרנקלין או זיזי טופ. עכשיו, אולי זה בגלל הבאסה שאין אף הופעה בתקופה שאני שם או שמא זו היתה הרדיפה אחריי האנדרדוג, אבל פתאום תחושת החמצה כבדה אפפה אותי. אני מכיר אולי שני שירים של כל אחד מהאמנים האלה ואולי אפילו לא הייתי שוקל ללכת להופעה שלהם אם היא היתה בזמן שאני שם, אבל פתואם הרגשתי תסכול מוזר מההחמצה הזאת.

מה היה הצעד הבא? קניתי מארז של דיסק + דיוידי של הופעה של זיזיטופ בטקסס 2008 (אחת הרכישות היותר מוזרות שלי בשנים האחרונות) ובהחלט הופתעתי לטובה. הם פשוט מגניבים (אפילו שהם היו מגניבים נכון לתקופה שהמילה מגניב עוד היתה מגניבה). המסקנה מבחינתי היא שתמיד כיף להיחשף לדברים חדשים ולא רק כששומעים לפניהם את צמד המילים המאוס "ישראלי חדש" (למרות שזאת מסקנה שאני תמיד ידעתי, אני פשוט מנסה להחדיר אותה גם לכם).

זיזי טופ. כשסנטה קלאוס גילה את הרוק

זה כנראה סיפור הביצה והתרנגולת, כי לא ברור אם אני אוהב אנדרדוג כי אני אוהד הפועל תל אביב או שאני אוהד הפועל בגלל שאני טיפוס של אנדרדוג. בתכל'ס, אני חושב שהאופציה השניה נכונה כי כמו שאומרים: אתה לא בוחר קבוצת כדורגל, הקבוצה בוחרת אותך (טוב נו, ככה אני אומר). אבל זה נכון כמעט לכל קבוצה בארץ, יש איזה אופי שלפיו קל לזהות איזה קבוצה כל אחד אוהד. מכבי חיפה הם אוהדים מפונקים ושחצנים של הצלחות (אבל בתכל'ס יש להם את הקבוצה הכי טובה כבר עשרים שנה אז מגיע להם), אוהדי מכבי תל אביב הם אנשים שמתרפקים על העבר המפואר והיום סתם מבואסים, אנחנו (הפועל) סתם נהנים לסבול ואת אוהדי מכבי פתח תקוה… טוב נו, אין אוהדים למכבי פתח תקוה.

בגלל זה אין לי אף פעם סיכוי לזכות בטוטו, אני לא יכול שלא לסמן ניצחון להפועל וזה אף פעם לא קורה. אני גם אף פעם לא הצלחתי להבין את הבהלה ללוטו כשהפרס עולה לסכומים גרנדיוזים. מה זה משנה אם אני לא זוכה בעשרה מליון שקלים או אם אני לא זוכה בשבעים מליון שקלים? אני גם ככה מפסיד את אותו סכום כסף כשאני ממלא טור… יום אחד עירית ענבי תזכה בלוטו ואז לא יהיה מי שיגריל את הכדורים.

נתראה אחרי המלואים…

נ.ב.

קניתי בדיוטי פרי מארז של שני בקבוקי ג'ק דניאלס וקיבלתי חולצה שעל פי מה שכתוב על המארז אמורה להיות חולצה מקורית של ג'ק דניאלס. עבדו עליי, החולצה הזאת בכלל לא מקורית, לכולם יש אותה…