טוב, אז לכל מי שעוד לא הספקתי לספר את זה הייתי בשבוע שעבר במסיבת גייז. נכון שאנחנו מתקלחים בבית עם סבון נוזלי ורוד בריח תותי-פרוטי אבל זאת סתם טעות מצערת. בסך הכל אני לא בקטע (לא שיש עם זה משהו רע, כן?). אז מה עשיתי שם בכל זאת?

ככה: ביום ראשון שעבר הלכנו כמה מהחבר'ה בכיתה להצטלם לסרט של משה איבגי. זו היתה מעין החזרת טובה שלנו לאיבגי, שהוא מצדו השתתף בשנה שעברה בסרט של אימפרו (אגב, אני לא אובייקטיבי אבל אני חושב שזה הולך להיות קאלט ישראלי). הצילומים נמשכו כמה שעות שבמהלכן פיטמו אותנו בלי סוף באוכל מכל סוג שהוא. חברי הצוות היו מאד נחמדים (כולל איבגי, שהוא באמת איש מדהים) ובסוף היום שאלו אותנו אם נוכל לבוא ויום צילומים נוסף ברביעי בערב.

באנו. מסתבר שמדובר בסצינה של מסיבת גייז ואנחנו צריכים לרקוד צמוד בזוגות. טוב. הנה מספר נקודות שמתמצתות את מה שהלך שם:

* זה היה היום הכי חם בשנה. הזעתי אפילו באיברים שלא ידעתי שקיימים לי בגוף, והזכרתי לעצמי בפעם האלף לא ללבוש חולצה צמודה ביום חם. איזה כיף לדניאל שהמלבישה החליטה שהוא לא נראה גיי מספיק ונתנה לו חולצת רשת. לאודי לא היה כזה מזל, היא נתנה לו גופייה שעשוייה מהצמר הכי צפוף עלי אדמות. בואו נגיד שאם אתם יוצאים לחופשת סקי אתם יכולים ללבוש רק את הגופיה הזאת.

* בזמן שחיכינו שהצילומים יתחילו אני החלטתי לקפוץ לחבר שלי- מושו שנזכרתי שגר באיזור, והחברים היקרים שלי שנעלבו מכך שאני נוטש אותם לשעה לטובת מזגן החליטו שאין לי באמת חברים ואני כל פעם ממציא איזה חבר בשביל להתחמק מהם. לפי כמות הקוראים של בלוג הזה כנראה שהם צודקים.

* איפהשהו בשלב הזה אפי המציא לדוד את הכינוי "דוד כרעיים". אין שום סיפור שעומד מאחורי זה אבל אני ממש אוהב את הכינוי הזה.

* אפי ואני נכנסנו לאיזה בר (הייתי חייב איזה גינס בחום הזה), אני שתיתי את הבירה שלי במהירות ופתאום הברמן מזג לי עוד אחת בלי לשאול. מסתבר שהיה 1+1 אבל כמובן שבשניה שהתחלתי לשתות את הכוס השניה קיבלנו טלפון שהצילומים מתחילים. אפי לא הספיק לקבל את השניה שלו.

* ביקשו מאיתנו להיזהר עם הבדיחות כי היו כמה חבר'ה שהיו באמת בקטע. טוב שאמרו כי עם אודי ודניאל זה היה נגמר רע.

* באלנבי עוברים הטיפוסים הכי מוחצנים ביקום. עברה שם איזה שלישייה הזויה עם תסרוקות מוזרות ביותר ולאחד מהם היו עדשות של דולר ($) בעיניים.

דולר בעיניים

* חילקו אותנו לזוגות לפי הגובה ולכן אני הייתי מצוות לאודי. הוא העדיף להיות עם הגב למצלמה ואני הסכמתי. בסוף אני זכיתי לראות שתי בחורות מתמזמזות במשך שלוש שעות, אודי הרויח שני גברים.

* למי שלא יודע לאודי יש פיוז קצר ולכן בצילומים העדפתי לגעת בעיקר בעצמי ולא באודי ולהמנע מלחזור עם פציעות קשות.

* הו שם גם חבורה של ברסלבים שאחד מהם היה בחור עם זקן כמעט כמו של הרצל למרות שהוא פאקינג בן 14 (!) שלא הפסיק להציק לכל מי שעבר ברחוב ומשום מה האמין ליוסי שאמר לו שאני זה משה איבגי.

* אבל אין ספק שהטיפוס הכי הזוי שעבר שם היה בחור שהוא ספק ערס ספק תמהוני שנחרד כששאלנו אותו עם הוא רוצה להצטרף לצילומים. וברגע שאיבגי עבר והורה לנו לחזור למקומות ושאל אותו איפה הוא עומד הבחור ענה לו באימה שהוא לא בקטע ואז פתאום נפל לו האסימון. הוא הבין ש"הבורר" הרגע דיבר איתו. בחיים לא ראיתם תדהמה כזאת על פנים של בן אדם!  הוא תפס את הראש ושאג "ווואווווו" ובשביל להמחיש אני מצרף תמונות וקובץ סאוונד. אגב, אודי ואני התחלנו לחשוב את מי צריך לראות בשביל להגיב ככה ובסוף אודי החליט שהתגובה הזאת לגיטימית רק אם עכשיו הרגל של גודזילה נוחתת על הבית קפה הסמוך.

זוהי הדגמה ויזואלית. להדגמה קולית, לחצו על התמונה

* ככל שהזמן עבר הניצבים האחרים הלכו ופחתו ורק אנחנו נשארנו. לפחות אנחנו יכולים להיות בטוחים שאותנו יראו בסצינה של הגייז בסרט.

* השורה התחתונה – אין כמו לבוא לעבודה למחרת, אחרי שישנת 3 שעות וכששואלים אותך למה אתה עייף לענות- אהה, כי הייתי אתמול במסיבת גייז.

נ.ב.

חוץ מהעובדה שאנשי ההפקה היו ממש נחמדים ושאיבגי אמר לנו תודה אישית לכל אחד, הדבר הכי טוב שם היה העראק-לימונענע שנתנו לנו לשתות. זה גרם לי להסתכל מחדש על עראק.

טוב אז שלום לכווווווווווולם!

איזה כיף זה לכתוב בבלוג של "הדירה" כשאני בכלל לא גר שם… זה ממש נחמד!

דרך אגב זה הפוסט השני שאני כותב בבלוג הזה פשוט את הראשון רן ותומר פסלו כי הוא היה אינטיליגנטי (חפרן) מדי בשבילם ואני קיבלתי את זה (לא שהייתה לי ברירה) והפעם אני אנסה להיות קצת יותר תמציתי 🙂

אז קודם כל אני חייב להגיד שלכתוב בבלוג זה קצת משונה כי אתה בעצם כותב בידיעה\בשביל שאנשים אחרים יקראו אותו ואתה משתדל לכתוב פוסט שנון ומקורי ומה שהכי מצחיק\עצוב בכל העניין הזה הוא שאף אחד בעצם לא קורא את זה חוץ ממני והדירה!

אז אחרי שהגעתי להסכמה עם עצמי שאף אחד לא קורא את זה חוץ ממני אני אכתוב מה שבא לי ואיך שבא לי כי אני בעצם כותב לעצמי.

אז היום יום שישי וכמו בכל יום שישי עבדתי בחנות בנמל ת"א, וזאת העבודה הכי משעממת ומעיקה בעולם והיום בפעם הראשונה מזה שמונה חודשים שאני עובד בחנות נרדמתי בזמן ששירתתי לקוח, זה היה די מצחיק אבל גם נורא מפדח כי שאר הבנות שעובדות איתי פשוט היו בשוק והסתכלו עלי במן מבט כזה של "מה נסגר איתך בנאדם?!" ואני הייתי די משועשע מעצמי והתנצלתי בפני האדון, אני חושב שהוא הבין אותי וראה עד כמה מצבי קשה.

בקיצור אחרי יום ארוך ומתיש בעבודה הלכתי לתחנת האוטובוס וחיכיתי שעות למונית שירות שתיקח אותי כבר הביתה ובכל שבוע זה אותו תסריט: אני יושב בתחנה מתייבש לפחות שעה עד שמגיעה מונית שיש בה מקום לעלות.

רק שהיום "נתקעתי" בתחנה עם שתי בנות חביבות (כוסיות), אז אמרתי לעצמי: "רבנאנן!!!" סוף סוף היה נחמד לחכות למונית. אחרי בערך חצי שעה שאני מביט בהן במבט הסקסי השובה שלי והן בכלל לא שמו לב שאני עומד לידן, הן הבחינו בי סוף סוף ושאלו אותי לאן אני נוסע, אז אמרתי: לרמת גן, והן ענו: גם אנחנו. בעוד שאני מריץ בראש תסריטים איך אני מתחיל עם אחת מהן שממש מצאה חן בעיני עצרתי לנו מונית ספיישל שתיקח אותנו לרמת גן, ירדנו ברמת גן וליוויתי אותן קצת וניסיתי לפתח שיחה והן היו ממש חמודות אבל לא הצלחתי  לגרום לשיחה להמריא למקום אליו כיוונתי, אז נפרדנו והן המשיכו בדרכן. אני אפילו לא יודע איך קוראים להן. אני רק יודע שזאת שמצאה חן בעיני הלכה ל"אשל" ברמת גן (מה זה ה"אשל" הזה רבנאן???), אז אם אתם פוגשים בחורה קטנה, אדמונית, עם קצת נמשים, נזם באף שהייתה הערה ב"אשל" תמסרו לה שאני מחפש אותה!

נ.ב.

אנשים שצריך להרוג: אנשים ששואלים אותם:"איזה מוסיקה אתה אוהב לשמוע?"

והתשובה שלהם היא: "גלגלצ"

בשם כל הרבנאנים שישמרו אותי! גלגלצ זה לא סגנון מוסיקה, זו תחנת רדיו!!!

עד כאן רבנאן,

שיר געגועים לדור, שהלך למילואים. ולא שילם שכר דירה. וכבר עבר הראשון לחודש. הו לא. מה נעשה?