חול המועד סוכות. אנשים נורמליים נמצאים בחופש והולכים לטייל בכל מיני מקומות. אני כמובן נמנה עם הסוג הלא נורמלי ועובד גם בכל המועד. אבל רציתי להתמקד בסוג אחר של אנשים, הסוג המעניין (יש שיגידו אף ביזארי) שבוחרים לבלות את חול המועד בפסטיבל אייקון בסינמטק. פסטיבל לפנטזיה ומד"ב. תמיד נמנעתי להתקרב לפסטיבלים מהסוג הזה משום שאני מוצא אותם מעט מפחידים. כן, לראות ביום רגיל (שהוא לא פורים או אפילו ליל כל הקדושים) אנשים מתרוצצים עם מסיכה של דארת' ויידר זה מפחיד.
השנה בחרתי כן ללכת לארץ הנוכריה הזאת ולראות מה יש שם, רק בגלל שגיליתי שמספר סרטים ששיחקתי בהם במהלך השנה האחרונה מוקרנים בפסטיבל. בעודי מסתובב בין שמנים מתנשפים לבין יצורים עם כל מיני אוזניים, חרבות ומגנים (במקרה הטוב, באמת שאתם לא רוצים לדעת מה זה המקרה הפחות טוב), הרגשתי לא שייך. הרגשתי כמו תומר כשהוא מסתובב בשכונת התקוה, כמו אוהד הפועל בטדי, או כמו פרודו בארץ החשוכה הזאת עם העין הענקית (בשפה שגם באי הפסטיבל יבינו). לאן שלא פניתי ראיתי מוזרים מכים בחרבות אחד בשני.
מעניין אם השירות בקרייה הכין אותם לקרב הזה
שלא תבינו לא נכון, אני לא מנסה להתנשא על החברה האלה (מנסה להתנשא?). אני בעצמי חולה על מלחמת הכוכבים ושר הטבעות, אני די אוהב קומיקס ומחבב גם סרטי מד"ב כאלה ואחרים. אני גם לא מתחסד ותמיד מתחפש בפורים. הבעיה היא שבעוד שבארצות הברית למשל מדובר במדיות שהן נחלת הכלל, בארץ ישנה השתלטות עויינת של אגודת משקפי הטמפו על הז'אנרים האלה וקשה לך לאהוב סרטים בסגנון הזה מבלי להגיד לעצמך- "איך זה שאני והטרולים האלה אוהבים את אותם דברים?" ואז אתה מתחיל לפקפק בעצמך ולחשוב "האם זה הופך אותי לאחד מהם?" ואז אתה מפסיק לאהוב סרטי מד"ב וככה יותר ויותר אנשים "רגילים" מפסיקים לראות סרטי מד"ב וכך נשארת השליטה הטוטאלית בז'אנר הזה של יצורים שאפילו אורן זריף לא יכול לרפא.
נכנסתי לאיזה דוכן קומיקס. רציתי לשאול משהו את המוכר אבל ראיתי שהוא עסוק מדי עם איזה יצור מבוגר שחופר לו על תולדות הקומיקס והחלטתי להתרחק כמה שיותר. בדרך ליציאה נחה עיני על איזו חוברת (אני אפילו לא זוכר מה זה היה) אבל חצי השניה הזו של מבט הספיקה בשביל חנון אחר שקלט את המבט שלי, החליט שאני חבר שלו ובא ואמר לי משפט שאני לא כל כך זוכר את המילים המדוייקות אבל זה היה משהו בסגנון "כשזה היה עם עטיפת בקפליפ זה היה אותו מחיר." מכיוון שלא הבנתי מה זה אומר ומשום שידעתי שלא משנה מה אני אגיד הוא ימשיך לדבר איתי פשוט שאלתי אם זה טוב או רע. את התשובה לא רק שאני לא זוכר- אני לא בטוח באיזו שפה היא היתה. יש גבול. חנונית אני עוד מסוגל להבין אבל מגה-חנונית זה כבר מעבר לקצה היכולת שלי.
סליחה, איך אני מגיע לשירותים הבינגלאקטיים?
בניגוד לאינסטינקט השחקן שבי- בשניה שהגיעו צלמי טלויזיה (ולא משנה מאיפה הם) נשברתי והבנתי שזה הזמן שלי להסתלק לפני שאני ממש אצטער שבאתי. לפחות החלק של הסרטים היה ממש נחמד.
נ.ב.
לא ראיתי מספיק מכוניות באיזור הסינמטק יחסית לכמות האנשים שהיתה שם. כנראה שחלק מהיצורים האלה באו על המטאטא שלהם או באיזו חללית.
נ.ב.2
המשכתי להסתובב אחר כך עם חברים ונפלה עליי רוח לקנות משהו. בסוף מצאתי את עצמי עם דיסק של פורטרט ביד. אל תשאלו שאלות, אני לא שואל…
רן גרינפלד – מפוחד הדירה
#1 מאת היקיקומורי סאן ב 4 בדצמבר, 2010
לא ידעתי שההתייחסות לכך היא עד כדי….
כלומר, בכלל לא התייחסתי לכל מי שבכנס כאל חנון.
הגישה שלך 'אלינו' כאל 'יצורים מוזרים' מוטעית. אנשים נהנים להתעסק בתחומים שונים, בכל מקום בעולם. אצלי זה אנימה ומנגה. הפתח להכרת התרבות היפנית הוא מה שמשך אותי להעמיק ולהעשיר את הידע שלי בנושא.
ד"א, היית גם בכנס אנימה (בנוגע לתמונה השנייה לעיל, למרות שאני מאמין כי ראיתי אותה כבר בעבר, ולפי הבהלה שלך אני מאמין כי לא אתה צילמת)?
#2 מאת רן ב 4 בדצמבר, 2010
א. אתה צודק לא אני צילמתי.
ב. אתה שוב צודק ולא כל מי שהולך לכנסים האלה הוא חנון אבל בהחלט ישנה השתלטות של החנונים על העסק הזה. אני אישית חולה על קומיקס אבל גם זה בארץ נתפס כנחלת החנונים (למרות שבחו"ל זאת מדיה לגיטימית).
בכל מקרה הטורים שאני כותב הם צינים ומוגזמים, אין צורך להיפגע מהם.
שבוע טוב,
רן