פרימיטיביות

לאחרונה יצא לי להשתמש בכרטיסי חניה, אתם יודעים הדבר העתיק הזה שמגרדים ושמים על החלון. בכלל הייתי בטוח שהדברים האלה נעלמו מהעולם. תמיד היה לי איזיפארק או איזו שטות אחרת ואני לא חושב שנאלצתי להשתמש בזה אפילו פעם אחת מאז שיש לי רשיון. בכל אופן, רק כשצפיתי באודי או בשירה מגרדים את הדבר הזה קלטתי כמה זה מסובך. מספיק שטועים בגירוד אחד – הלך הכרטיס והכסף, ומאד קל לטעות שם, ואז כשאתה מגרד את זה אתה מתחיל להילחץ כאילו יש איזו מגבלת זמן ואז בכלל יש יותר סיכוי שתטעה. וזה תמיד מוגבל לאיזו שעה אחת אז אתה תמיד מתלבט אם לגרד בול את הזמן או לתת איזו מקדמה של 20 דקות ולקוות שהפקח המניאק לא יעבור בדיוק בזמן הזה, ואם אתה הולך לכמה שעות אז בכלל אתה צריך לגרד כמה כאלה ואז זה נהיה אפילו יותר מפחיד לטעות ובסוף כשאתה שם את זה על החלון יש לך וילון של כרטיסי חניה. נראה לי שבמקרה הזה הכי טוב זה לפזר את כרטיסי החניה בכל החלונות במכונית ואז הפקח המזדיין ייאלץ להתרוצץ ולהסתכל מכל הכיוונים עד שהוא יגיע לכרטיס עם השעה הנכונה.

פאק! איזה יום היום?

אפרופו גירודים- כשהייתי קטן תמיד אהבתי לגרד חישגד. הייתי מגרד את כל הכרטיס, גם החלק שיש בו את הברקוד שלא אמורים לגרד. לא יודע כנראה שזה הרגיש כיף בזמנו. היום אני מבין איזה בזבוז זמן זה היה ואני בכוונה אומר בזבוז זמן ולא בזבוז כסף כי תמיד איכשהו הייתי זוכה בחמישה שקלים ואז הולך וממיר את זה בעוד כרטיס וכך הלאה עד שהייתי מפסיד או שהייתי זוכה בעשרה שקלים ואז זה היה כמו זכייה ענקית. בכלל עד היום כל הזמן ממשיכים להמציא חישגדים חדשים אבל בתכל'ס זה הכל אותו דבר, אותם חוקים (צריך שלושה מזלות זהים, צריך שלושה קלפים זהים, צריך שלושה סוגים זהים של לקרדה). לא נמאס להם?

הגרלות (או: הגר-לא-תודה)

הגרלות בכלל אני לא סובל. היה לי חבר טוב מהעבודה שתמיד כשהיה את ההגרלה הגדולה של החמישים מליון בלוטו הוא היה מנסה לארגן את כל החבר'ה בעבודה למלא כמה שיותר טורים של לוטו ביחד והוא תמיד היה עושה סטטיסטיקות מטורפות ומציג כמה יש יותר סיכוי דווקא בהגרלה הגדולה ומשום מה כולם היו הולכים על זה. אני אף פעם לא הייתי לוקח בזה חלק. מבחינתי אין שום הבדל אם אני לא זוכה ב-3 מליון או שאני לא זוכה ב-50 מליון, על הכרטיס אני מבזבז את אותו הכסף בכל מקרה.

נטולי פלאזמה

בחודש שעבר בלייזר פירסמו חידון טריויה של 100 שאלות קשות במיוחד כשהפרס הראשון זה פלזמה 42". הם כתבו שזה כמו פסיכומטרי- צריך לענות על כמה שיותר שאלות ואין סיכוי לענות על הכל נכון. הם אמרו שאם מגיעים ל80 תשובות כדאי לשלוח. בכל מקרה תומר החליט שהוא רוצה את הפלאזמה הזו בדירה ויהי מה. ישבנו שנינו על האינטרנט במשך יומיים וחרשנו על גוגל, ויקיפדיה ויוטיוב במטרה לענות על הכל. בסוף ענינו על כל ה-100 שאלות והיות ויש לנו עיניים גדולות שלחנו את התשובות פעמיים בשביל לזכות גם בפרס השני. כמובן שבסוף גם בלייזר וגם תומר הופתעו לגלות שהיו 30 אנשים שפתרו את כל השאלות נכון. אם הייתי יודע שאני הולך לבזבז כל כך הרבה זמן על טריויה שבסוף תסתכם בהגדרלה של הפרס כנראה שהייתי נותן לתומר לעשות את זה לבד.

אז מה? נסתפק בזאת?

בקיצור – טריויה זה כיף כל עוד מדובר בשטויות שאתה יודע ולא צריך לחפור בכל ארכיוני האינטרנט בשבילה. הנה מספר שאלות טריויה מטופשות לקוראי הבלוג. אנחנו מצפים לתשובות מטופשות:

1. מכמה טעמים מורכב הטעם של ד"ר פפר?
2. מה השמות הפרטיים של האחיות יוספי?
3. מי דיבב את הדמות של "קרנג" בצבי הנינג'ה?
4. תן שם של סרט שבו שיחק יגאל עדיקא.
5. מי שחקן הכדורגל המכוער ביותר בעולם?
6. מה זה פיורד?
7. מאיפה משתין הדג?
8. למה לי לקחת ללב?

בין הפותרים נכונה יוגרל.