ביום שלישי מצאתי את עצמי באוטובוס מלא בבלוגרים אמיתיים. למעשה ברגע מסויים אפילו מצאתי את עצמי כשעיניי מכוסות באוטובוס מלא בלוגרים אמיתיים, אבל זה לאחר כך. האמת היא שמרגע שנכנסתי לאוטובוס הבלוגרים האמיתיים הבנתי שאינני בלוגר אמיתי. נכון שיש לי בלוג. נכון שקוראים אותו אלפי אנשים ביום (סתם, זה לא נכון), אבל לקח לי מעט מאוד זמן להבין שאני פשוט לא עונה להגדרות.

אם היו לי עדשות, זה בטח היה שורף

והרי ההגדרות לבלוגר אמיתי:

• בלוגר אמיתי מעדכן את הטוויטר שלו כל חמש דקות. בשאר הזמן הבלוגר האמיתי מדבר על טוויטר. ולראיה נשמעו מסביבי אינספור קריאות "אני מעדכן את הטוויטר שלי" ולעיתים גם ההכרזה המאיימת: "זה הזמן לטוויט-פיק". אני לא יודע מה זה טוויט-פיק. למעשה גם לא ידעתי מה זה טוויטר עד לפני כחודש. אני גאה להודיע שעכשיו גם לי יש טוויטר. אבל אף אחד לא קורא אותו. מה שמשעשע הוא שאני משוכנע שכל הקוראים של העדכונים שנשלחו מהאוטובוס היו הנוכחים באוטובוס. תביאו מגה-פון. יותר קל.
• בלוגר אמיתי מרכיב משקפיים. או עדשות מגע. העניין נחשף לאחר שהתבקשנו לקשור סרטים שחורים על העיניים. לקח בערך 10 שניות עד שהאוטובוס התמלא בזעקות "שורף לי בעדשות מגע!". היה קשה.
• בלוגר אמיתי משתמש הרבה במונח בלוגספירה. לפחות נדמה לי ששמעתי את זה. אני לא בקיא בנושא, אבל להבנתי בלוגספירה זה שם כולל לחמישים בלוגרים ששולחים טוויטרים אחד לשני באוטובוס.
• בלוגר אמיתי מדבר על דברים של בלוגרים אמיתיים. אני שתקתי.

אני? באמת?

מסתבר שאני לפחות 50% בלוגר. כי הוזמנתי לאירוע הבלוגרים של ערוץ 10 שנערך לכבוד העונה החדשה של הישרדות – הפיליפינים. וכך, אחרי נסיעה קלה באוטובוס הבלוגרים המצייצים, חיכיתי בעיניים קשורות למישהו שיוביל אותי אל הלא נודע. כידוע, כיסוי עיניים עשוי להתקשר לשלושה דברים: הפתעה, סקס ונפילה בשבי. קיוויתי שלא מדובר בנפילה בשבי והנחתי שגם לא מדובר בסקס (אם כי מעניין איך תיראה אורגיית בלוגרים), ומאחר שמדובר בהפתעה עלתה במוחי השאלה המתבקשת: האם יהיה שם אוכל?

פקחתי את עיניי בחדר מעוצב. ללא אוכל. אולי בכל זאת מדובר בשבי? בשיחה קצרה הסבירו לנו שאנחנו נמצאים בספא פסיפס ושבגלל שעונה סוערת לפנינו, אנחנו הולכים לקבל ערב מפנק. אני לא בטוח באיזו עונה סוערת מדובר אבל ירידה בכמה מדרגות גילתה בריכה, כמה עמדות מסאז', ג'קוזי ושולחן מלא באוכל. ייייש! אוכל!. קיבלנו הסבר קצר מבעל המקום (יייש! אוכל!)  ועוד קצת הסבר על המסאז'ים השונים (אוכל). אחר כך פנינו לעניינינו (אוכל אוכל).

הבא שאומר בלוגספירה, אני זורק עליו כפכף

אחרי שנהניתי מהאוכל וממסאז' מפנק במיוחד (ושיא הערב: גיליתי שאחד המצופים שצפו להם על הבריכה הכיל מאגר אינסופי של בקבוקי קולה) התיישבנו לצפות בפרק הראשון של הישרדות.

שאלות שאני חייב לשאול לגבי הישרדות:

• איך הם מוצאים אנשים עם כאלה מקצועות אקזוטיים? והעונה: קריספל, ע. מנופאי.
• למה אי אפשר להתחיל את הישרדות בבגד ים? לא חבל להתחיל את התכנית בבגדים כל כך נאים רק כדי שדקה מפתיחת הפרק הראשון תאלץ להוריד אותם ולבלות את כל החודש לבוש רק בתחתונים של שלוש בעשר מהשוק?

ועוד על הישרדות

אין בדירה טלוויזיה. ובכלל, אינני חובב תוכניות ריאליטי. יחד עם זאת, מצפיה בפרק הראשון נראה שערוץ 10 התייחס לעונה במידה מסויימת של הומור, יחד עם ליהוק של כמה מהאנשים ההזויים ביותר שנצפו על מסך טלוויזיה בישראל (וגם כמה אחרים בעלי אופי די מרשים). כתוצאה התקבלו כמה מהאמירות המגוחכות/גאוניות ששמעתי לאחרונה. בכלל, נראה שהמילה "הזוי" נאמרת מספר רב מאוד של פעמים בפרק הזה, ובצדק. האנשים הזויים, המצב הזוי, הפרק – טוב, היה מצחיק.

אז הישרדות – הפיליפינים, יום שבת ב21:00. ערוץ עשר. יהיה מצחיק. אפשר לראות אצלכם? אין בדירה טלוויזיה.

ובאשר להישרדות שלי באוטובוס הבלוגרים? היה דווקא נחמד. אולי גם אני קצת בלוגר. טוויטפיק, מישהו?