פוסטים שתויגו כ-רן

שניים פינים

מצאתי את עצמי בפינלנד, כמו שאני תמיד מוצא את עצמי במקומות הזויים מטעם העבודה עובד עם צבאות זרים. הפעם זה היה זצבא הפיני. הנה כמה נקודות מעניינות שהגעתי אליהן במהלך השבועיים ששהיתי פה:

1. בסדר. בשבוע הראשון אכלנו במסעדה של המלון באופן קבוע (כי מסתבר שזאת המסעדה היחידה בעיירה שכוחת האל שאנחנו נמצאים בה) ואחרי שטעמנו את כל מה שבתפריט הגענו למסקנה שהכל בסדר. הבשר בסדר, הפיצה בסדר, הבירה בסדר, הקינוחים בסדר, המלצרים בסדר. כמה אפשר להיות בסדר? תעשו משהו אחד שיהיה מעולה או גרוע.

2. כדורגל זה לאנשים שחם להם. כל מי שאני מכיר הרגיע אותי מראש – "מה קרה לך? נראה לך שבמדינה שחברה באיחוד האירופי לא תצליח למצוא מקום לראות את חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לראיל מדריד?" אז מסתבר שלא. הצ'יקמוקים האלה פה מעדיפים לראות קודם כל את משחק ההוקי בין רוסיה לדנמרק, אח"כ את משחק השחמט בין האלוף הגיורגי לאלוף המונטנגרי, אח"כ משחק הגולות בין נבחרת כיתה ו' של סקנדינביה לזו של אלבניה ורק אחר כך את חצי הגמר של הליגה המעניינת ביותר בעולם.

3. אגמים. זה לא ייאמן כמה אגמים יש במדינה הזאת. אפשר לומר שכל משפחה פה יכולה להכריז על אגם שיהיה שלה. מה שיותר מדהים זה איך אנחנו הישראלים, שבקושי יש לנו אגם אחד בארץ, באים ומתלהבים מאגם קפוא ומחליטים ללכת עליו למרות שהמקומיים אומרים לנו שאנחנו מסכנים את חיינו בכך שאנחנו "הולכים על קרח דק". אמנם אף אחד מהחבר'ה לא נפל למים הקפואים אבל אחד היה קרוב לזה. העיקר שיש תמונות.

דווקא כאלה לא היו שם... כוסאומו!

4. האמבטיה בחדר בבית המלון לא היתה מחוברת לכלום – לא לקיר ולא לרצפה. זה הרגיש כאילו זרקו אותה שם לאחסון. הקטע הוא ששאר החבר'ה אמרו לי שיש לי מזל שבכלל קיבלתי אמבטיה.

5. אחרי שבוע המלצרית הקבועה שלנו נעלמה. אומרים שאחוז ההתאבדויות במדינה הזאת גבוה. לא מספיק שיש להם פה במשך חצי שנה חושך כל היום, הוספנו למלצרית עוד סיבה לעלות את הסטטיסטיקה כשבכל יום גרמנו לה לשרת אותנו מעבר לשעות העבודה הרגילות שלה.

6. שוב חוזרים לאוכל – בשבוע השני אכלנו בבסיס צבאי. מדהים איך פתאום האוכל הנורא שאכלתי בשלוש שנות השירות שלי בפלמחים נראה פתאום כגעגוע רחוק. בואו נגיד שכמה מארוחות הצהרים שלנו שם הסתכמו בחצי קערת מרק ופרוסת לחם. אני מוכן להישבע שראיתי את אוליבר טוויסט עובר שם וצוחק עליי.

7. אירופה הארורה. באחד הימים שלחו אותי לקנות כל מיני חטיפים ושתיה בסופר. היות ותמיד כשאני באירופה אני נופל וקונה סודה במקום מים (כמו שסיפרתי לא פעם) החלטתי לבדוק טוב טוב את מה שאני קונה. חזרתי מבסוט שהצלחתי למצוא בקבוק שכתוב עליו "Water natural". הכל היה טוב ויפה עד ששני חבר'ה שיצאו לשטח התקשרו להגיד שהם הולכים להרוג אותי על זה שקניתי נוזל לניקוי שמשות. איכשהו למרות מה שהיה כתוב על הבקבוק שוב היה מדובר בסודה. ועוד עם טעם לוואי של לימון. שימותו האירופאים האלה!

8. כמה קר היה? היה קר! לפני שבוע נשלחו אלינו מעילים מהארץ על מנת להקל עלינו בתנאי מזג האויר הקשים. המעילים האלו הספיקו לעבור בגרמניה ואיטליה ועד עכשיו, שבוע אחרי, הם עדיין לא הגיעו. בטח הם יחכו לנו בדרך למטוס. מעילים זה חשוב מאד בתקופה הזאת בישראל. אני בכלל העלתי השערה שמישהו רשם אותם בטעות לטיול מאורגן בכל אירופה.

9. ואפרופו מזג אויר – זאת הפעם הראשונה שיוצא לי לספר באנגלית את הרוטינה שלי על חזאים. כנראה שנגמרו כל האנשים בארץ לספר להם את זה והתחלתי לספר את זה לאנשים בחו"ל. אני חושב שזה הסימן להפסיק עם זה. (להגנתי יאמר שהם ממש צחקו אבל אפילו לי נמאס לשמוע את עצמי מספר את זה).

חיוך שאומר הכל

10. נקודה אחרונה והכי חשובה – עבדנו קשה וקרענו את התחת שעות על גבי שעות, עם מעט שעות שינה ובלי להספיק לעשות כלום חוץ מעבודה אבל הכל היה שווה רק בשביל השלוש שעות שיצא לנו לעשות סנואובורד בשבת. סנואובורד ב-30 באפריל ועוד בטיסה מהעבודה – מי היה מאמין!

לסיכום – כמו שאמר פעם רמי הויברגר על הפינלנדים: " מאיפה הם זחלו הויקינגים המסטולים האלה? עם שלם שכל התרומה שלו לאנושות זה סלמון מעושן וסוודרים סרוגים!"

נ.ב.

אחד מהחבר'ה שהיה איתי הוא בחור בשם אביעד. הוא אוהד של הפועל פתח תקוה (לא יודע למה היה פחות סיכוי – שאני אטוס לפינלנד או שאני אפגוש אוהד של הפועל פתח תקוה). בכל מקרה, מסתבר שהוא שונא מכבי ובכלל את כל שנואי מכבי תל אביב ומשום מה הוא גרם לזה שהפסקול שליווה את הנסיעה הזאת היה "חברים שרים איתן טייב".

רן גרינפלד – ויקינג מסטול
מחוץ לדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

מי ברכב מי ברגל (ומי לא ברכבת)

רכבת ישראל עשתה השבוע צעד נוסף בדרכה להיות הגוף הבזיוני ביותר בארץ (דווקא החזאים דייקו יפה השנה ומתרחקים מהתואר המפוקפק הזה). למי שלא היה בארץ אעדכן שבשבוע שעבר שתי רכבות התנגשו בינהן לאחר שנסעו על אותה מסילה. למזלנו היו רק נפגעים קל. השערורייה הגדולה יותר שנבעה מכך היתה שברכבת הודעיו שכל הקוים מתל אביב צפונה יהיו מושבתים לפחות עד סוף היום. מה שהם שכחו להוסיף הוא שבמקרה באותו השבוע היו עבודות תשתית ברכבת ולכן כל הרכבות מתל אביב דרומה היו מושבתות. מה שמשאיר אותנו עם הרכבת לכפר סבא. איזה מזל, לפחות לכפר סבא אפשר להגיע. אה נכון, שכחתי שגם אפשר לעצור באמצע בפתח תקוה – העיר האטרקטיבית ביותר בארץ! כמעט כל מי שאני מכיר אמר לי שהוא חולה על העיר הזאת ושיש שם כל כך הרבה מה לעשות (יכול להיות שאני מתבלבל עם ניו יורק, אני לא בטוח).

עוד יום של חול בארץ הקודש

יכול להיות שרכבת ישראל עשו את הכל מתוך התחשבות בחיילים. הם השביתו את כל הרכבות דווקא ביום חמישי וכך כל החיילים שחוזרים הביתה יכלו לישון במשך שעות באוטובוס בפקקים. אכן נחמד מצדם.

ומה עוד היה השבוע? מכרו לנו סיפור ש-19,000 אנשים השתתפו במרתון תל אביב הראשון. אני טוען שזאת פיקציה. לא הגיוני שכל כך הרבה אנשים רצו מרתון. אני לא מכיר אפילו בן אדם אחד שמסוגל לזה. לדעתי 90% מהאנשים שנספרו אלה בסך הכל אנשים שלא היתה להם רכבת הביתה אז הם החליטו לרוץ הביתה במקום.

מסתבר גם שהזוכה במקום הראשון היה בחור קנייתי. אני מנסה להבין מה עשינו בזה? הרי כל הרעיון היה להראות שגם בתל אביב יש אנשים שיכולים לנצח מרתון ובסוף בחור מקנייה ניצח. זה כמו בתחרות היפה והשמנה: עושים תחרות מלכת היופי של הנשים השמנות על מנת להראות שלא חסרות גם נשים שמנות יפות ובסוף זאת שתמיד נבחרת היא הבחורה הכי פחות שמנה מכל המתחרות. שוב, מה עשינו בזה? אבל העיקר הכוונה לא, אני בטוח שכל מי שרץ במשך ארבע שעות נהנה מכל רגע.

הפחות שמנה והיפה

לסיכום, בקצב שבו התחבורה שלנו עובדת בארץ כנראה שהדרך היחידה להגיע ממקום למקום היא ברגל.

נ.ב.

אם יש כל כך הרבה אנשים שמסוגלים לרוץ ככה, למה כל שחקני הכדורגל בליגה הם דווקא האנשים שלא מסוגלים לרוץ?

רן גרינפלד – לא שמן ולא יפה. בעצם כן יפה.
הדירה

, , ,

אין תגובות

מתחת לאקדח

לפני שבוע נסעתי עד החרמון הרחוק על מנת לעזור לידידה עם פיילוט לסדרה שלה. כן כן, סדרה שמצטלמת בחרמון. כמובן שלא הספקנו את כל מה שתכננו (ונצטרך להמשיך את הצילומים בעוד שנה בערך אם יהיה שלג) וזה הזכיר לי את הפעם האחרונה שלי.

לפני שלושה חודשים צילמתי סרט חדש לתחרות אימפרואקשן 2. כרגיל, כשמצלמים סרט תמיד לוקחים בחשבון בלת"מים שיצוצו אבל אף פעם אי אפשר לדעת עד כמה הדברים יסתבכו. בעקבות כך הגעתי לכמה מסקנות ברורות שתמיד יהוו מכשול בזמן צילומים. הנה לפניכם המסקנות ודוגמאות שמהן הן נבעו:

  • גם אם תתכנן במדוייק את הכל, משהו חשוב ישתבש – השחקן הראשי בסרט חלה בשפעת רצינית בערב שלפני הצילומים ולא יכול היה לזוז מהמיטה. למזלי הצלחתי להזניק את דניאל שנקרא לדגל ולמד את הטקסט בזמן הצילומים כמו מלך ונכנס לתפקיד הראשי.
  • גם לפתרונות המאולתרים יש מכשולים- הבעיה שנבעה מזה היא שדניאל שתכנן בכל מקרה לבוא ולעזור כמה שעות, היה צריך בשעה מסויימת ללכת לעבודה ולכן נאלצתי לזרז את יום הצילומים. למזלי הבעיה נפתרה כשבדקה התשעים הודיעו לו שאין הרבה לקוחות (כנראה שלא היו הרבה אנשים רעבים בהרצליה באותו יום).
  • תמיד כשתבחר לוקיישן של רחוב נידח לצלם בו- באותו יום הרחוב יהפוך לאוטוסטרדה ובערך כל הרכבים בעולם יעברו בו. במקרה הספציפי הזה הצילומים בוצעו במרתף הנידח של מנשר שמסתבר שבאותו זמן מלמדים בחדר הסמוך שיעור פיסול.
  • תמיד יהיה שכן צר עין שיבוא ויפריע לצילומים.הפעם השכן המדובר היה למעשה מורה פלצן של כיתת האמנות בחדר הסמוך שנכנס אלינו שלוש פעמים והפריע באמצע טייקים (לא חיכה אפילו לקאט) בשביל לבקש שנכבה את מכונת העשן (ששכרנו בלא מעט כסף) כי העשן מפריע להם שם. חשוב לציין שהעשן לא מורגש מבחינת נשימה או ריח, אלא רק נראה לעין) אבל כנראה שהוא ערפל להם את הראייה והפריע להם לפסל זין מחימר. פלצנים בכיינים.
  • תמיד יהיו רעשים בלתי צפויים – באקט של נחמדות הסכמתי לכבות את מכונת העשן בלי ויכוחים מיותרים, מה שלא מנע מהם לעשות רעש בלתי פוסק בהצלפות על החימר. באותו רגע החלטנו לדחות לסוף את אחת הסצינות שדורשות הכי הרבה עשן ואז להפעיל את המכונה בסוף בפול פאוור ולברוח. 

בכל מקרה בסוף הצלחנו לצלם ויצא לנו סרט מגניב ביותר עם דמויות אהובות שחוזרות להופעת אורח. קבלו אותו – Under the gun:

YouTube Preview Image

מקווה שאהבתם.

נ.ב.

בשעה טובה אני שמח לבשר לציבור הרחב שנפתח הסניף של הקרנף ליד הדירה שלנו. טוב, זאת יותר הודעה בשבילי מאשר לציבור הרחב. 


רן גרינפלד – שחקן עם חוקים משלו
הדירה

, , , , ,

אין תגובות

כי מגיע לו

הכתוב הינו טור דעה. גם לי מותר.

סוף סוף זה קרה. המדינה בחרה להכיר באדם היקר הזה, האיש שעשה כל כך הרבה למען הכדורסל הישראלי ולמען המדינה כולה. אין בארץ אדם ספורטיבי יותר משמעון מזרחי. ולראייה, אפילו בעונת 2007/2008 שבה מכבי לא זכתה באליפות, שמעון ביחד עם כל שחקניו פינו את הבמה בייראת כבוד להפועל חולון וירדו לחדר ההלבשה רק כדי שהיריבה תקבל את מלוא ההדר והכבוד הראוי לה. מהלך ספורטיבי שאין שני לו במדינה.

לא נשכח איך שמעון, הפילנטרופ האחרון, נלחם במדיניות הגירוש המוגזמת של השר אלי ישי ובמו ידיו עזר לאזרח מספר רב של עובדים זרים. תרומתו האנושית תיזכר לעולמים, כאשר בכל פעם ששחקן כלשהו הראה ניצוצות של יכולת, שמעון לקח אותו תחת חסותו על מנת שלא יתבזה בקבוצות המגוכחות של הליגה אלא יהיה חלק מהחממה המקסימה הזאת.

שמעון וקבוצתו המיוחדת ריגשו את המדינה כולה שנה אחרי שנה, כאשר לקחו אליפויות וגביעים ללא רגשי נחיתות מול הקבוצות האחרות. זה לא קל לקחת אליפות בהתמדה כזאת בליגה כל כך תחרותית וספורטיבית.  אין אדם אחד שלא הזיל דמעה בכל פעם שמכבי הניפה את גביע אירופה, שכן כל אזרחי המדינה רוצים וצריכים להיות אוהדי מכבי. כל הישג של מכבי הוא הישג למדינה היות ואין אוהדים לקבוצות אחרות. כולנו מכבי.

אין ספק שלשמעון מזרחי מגיע פרס ישראל ומי ראוי להעניק לו את הפרס יותר מאשר טל ברודי? כל הכבוד לטל על הפירגון ועל הבחירה הנקייה ונטולת האינטרסים. ברודי לא נטר טינה למזרחי על כך שרק בגללו הוא לא הצליח להשתחרר מתדמית השחקן שנתפרה לו, למרות שניסה לפנות לתחומים אחרים במהלך השנים. ברודי מחל על כבודו שלו ועשה את הבחירה הנכונה.

בואו נחלוק כבוד לאיש המקסים והחביב הזה ונקווה שהחיוך לא ירד לו מהפנים לעולם!

רן גרינפלד – ראשון המפרגנים
הדירה

, ,

אין תגובות

סרט השבוע:

שבוע מעט הזוי עבר עליי. זה התחיל ביום עבודה רגיל לכאורה שבו נשלחתי להביא ציוד ממפעל הייצור של החברה. נשמע כמו משימה פשוטה על הנייר רק שאצלנו אין דבר כזה פשוט. ברור שהמפעל חייב להיות בנקודה הכי רחוקה בארץ – בתל חי (טוב לא באמת הכי רחוקה אבל תזרמו איתי). קיבלתי רכב של החברה וכיוון שהציוד המדובר הוא בעל סיווג בטחוני כלשהו עברתי תדריך ע"י איש הבטחון של החברה.

איש הבטחון החביב הדגים לי כיצד אפשר להפוך עכבר להר בשבריר שניה ע"י הצגת סכנריואים אפשריים שיכולים לקרות לי במהלך הנסיעה, החל בשוטר שירצה לעצור אותי ולשאול על הציוד וכלה בעבריינים שיכו אותי ויגנבו אותו ממני. חבל שלא אמרו לי גם מה לעשות במקרה ואני נתקל בנמר בדרך… נתבקשתי ליידע את החפ"ק כשאני יוצא וחוזר וקיבלתי גז פלפל. הם בטח לקחו בחשבון שאשכנזים יתקפו אותי כי אני לא חושב שגז פלפל יכול לעשות משהו לטריפוליטאים.

מיותר לציין שהנסיעה עברה בשלום וחזרתי עם הציוד. מה שכן, בחפ"ק לא חיכו לטלפון ממני והתקשרו אליי בערך 17 פעם לוודא מתי יצאתי ומתי חזרתי. הרגשתי כמו ג'יימס בונד ביום הזה והיה לי גיבוי מהחפ"ק, אם איכשהו יתפסו אותי ואני אמצא את עצמי בשבי יש מי שייחלץ אותי. אהה, ולא נתקלתי לא בשוטר, לא בגנב ואפילו לא בנמר.

למחרת היה יום לא פחות הזוי אבל הרבה יותר מהנה. נסעתי ליום מילואים שיגרתי, סיום תקופה (שזה אומר בדרך כלל שעות של חפירות בחדר דיונים). כשזימנו אותי אמרו לי שיהיה מגניב אבל הם לא יכולים לספר מה יהיה. הנחתי שמדובר בהופעה של קובי פרץ. הגעתי באיחור מה וראיתי את כולם עם אפודים ונשקים. ציינתי לשוא שזה לא מופיע בחוזה שלי אך מהר מאד מצאתי את עצמי עם נשק ואפוד עליי. מה שהפתיע אותי הוא כוונות הלייזר על הנשק וחיישני הלייזר על האפוד. אוו יהה, הבטיחו כיף וקיימו. בשלב הזה עוד לא ידעתי עד כמה.

אותו הדבר רק בלי הלכלוך. טוב, גם בלי הבחורה...

עלינו לטיולית שלקחה אותנו בערך 100 מטר, עד הטייסת הקרובה ליחידה. החבר'ה לא מבזבזים זמן, עשו לנו תדריך קצר והעלו אותנו למסוק (אולה!). הטיסה היתה אדירה אבל צפופה מעט (והומופובית קצת יותר) ואז הגענו לשטח והתפרסנו. אני הייתי בקבוצה של ההגנה, מה שאומר שהיינו צריכים להגן על הבית ועל בובה של ציפור בכלוב שהחבאנו באחג הבורות באיזור. שכבתי במארב עם שלושה קצינים שאני די מחבב וחיכינו להתקפה. אחרי חצי שעה שוממת החלטתי שאם לא קורה כלום ברבע שעה הקרובה אני מסתער. לא הייתי צריך, ראינו מרחוק כמה חוליות אויב מתקרבות.

מהר מאד שלושת הקצינים שהיו איתי נהרגו ונשארתי לבד .אחרי שנזרק רימון עשן לידי אחת החוליות התוקפות קמה להסתער. טעות טקטית מבחינתם, חיסלתי את כל הארבעה. לחוליה הבאה כבר קיבלתי תיגבורת מסדירניק שבא לעזור לי. חיסלנו עוד שלושה תוקפים ואז נגמרו לי כל הכדורים (הייתי בין הבודדים שסיימו את התחמושת, כנראה בגלל שיריתי הרבה סתם בהתחלה). נתתי להם לחסל אותי וחזרתי לבסיס האם (אחרי שנאמר לי שאפשר להחיות אותי פעם אחת) וכשהגעתי מסתבר שהמשחק נגמר. כמו במלחמת לבנון השניה, גם כאן שני הצדדים טענו שהם ניצחו. הם הצליחו להשיג את הציפור אבל כנראה שמתים לקחו אותה. חוץ מזה שאיכשהו חצי מהציפור נשאר אצלנו. פתרנו את זה יפה – בפנדלים. שלחו למטה את אחת החיילות ונתנו לחמישה בכל קבוצה לטווח בה. ניצחנו, זה מה שחשוב.

חזרנו לבסיס רק בשביל לקבל את שלוש השעות של החפירות (אי אפשר בלי) רק שהפעם לאף אחד לא היה כוח לעשות את האקסטרא מאמץ ולהשיג את התלוש מילואים ולברוח ולכן נשארנו עד הסוף. סה"כ – יום מילואים מגניב.

נ.ב.

ביום חמישי היה לי עוד יום הזוי בעבודה כשאחד העובדים הביא את התוכי שלו (מה תוכי ינעל העולם?). במקרה היתה לי רטייה בתיק, אל תשאלו למה, וצילמתי את התמונה הבאה:

נשבע לכם שהרטייה היתה שם במקרה

רן גרינפלד – הפירט האדום

הדירה

, , , , ,

אין תגובות

הנה אני בא!

אני רוצה שתשימו לב טוב כי אני פותח פה מלחמה.

מהרגע שעברנו לתל אביב משהו השתנה. לא אצלנו, לא במה שאנחנו עושים אלא יותר משהו בפרספקטיבה. פתאום אני מרגיש שאני מצטייר כתל אביבי פלצן. וזה לא שאני עושה איזה משהו מיוחד, אני עושה בדיוק את אותם דברים שעשיתי בעבר רק שעכשיו פתאום הכל נראה יותר פלצני (לעין בלתי מזוינת) רק בגלל שאני גר בתל אביב.

אני כבר לא בחור שיוצא לרוץ בפארק- אני תל-אביבי פלצן שרץ בפארק. אני תל-אביבי פלצן ששותה קפה בארומה, שיוצא לפאבים התל-אביבים הפלצנים ואוכל אוכל תל-אביבי פלצני. אני בתוך הבועה התל-אביבית הפלצנית ולא רואה מה שקורה סביבי. לי לא הפריע שהכרמל נשרף כי אני בתל אביב, מה לי ולשם? לי לא איכפת מגלעד שליט כי אני תל אביבי. פתאום קלטתי שאני פאקינג תל-אביבי פלצן שכותב בלוג. לא ככה?

עם חולצה פלצנית של צ'ה גווארה

אז מסתבר שלא רק אני מרגיש שעיניי הסביבה נושאות אלי מבט מתנשא, גם חברים אחרים שלי שגרים בעיר (אפילו ברמת אביב) מרגישים שהחברים והמשפחה מביטים בהם אחרת מאז שהם גרים בתל אביב. לא עוד, הגיע הזמן שאני אעשה כאן סדר:

הפלצנות התל-אביבית אכן קיימת אבל צריך לשים לב איפה. למשל האנשים שמחכים בתור למסעדה החדשה של איל שני רק בשביל לשלם 23 שקלים על פיתה עם חביתה. או אלה שנותנים יד לטרנד המצ'וקמק הזה של היוגורטריות האלה שצצו בכל מקום או אלה שמזמינים יין בפאב (בנים כמובן). אלה דוגמאות לפלצנות תל-אביבית טיפוסית. אני בסך הכל מהאנשים הפשוטים, תנו לי קרנף או סאבווי ואני מרוצה, תשקו אותי בגינס ואני מבסוט.

רוצים עוד דוגמא לפלצנות? תומר למשל. הרי ידוע לכל שתומר הוא פלצן-תל-אביבי-גבוה-שרוכב-על-אופנים-פלצניים-אוכל-אורז-עם-מקלות-סיניים-פלצניים-לומד-להתפלצן-בלימודי-פילוסופיה-משחק-משחקי-רשת-פלצניים-ושר-שירים-משנות-השישים-בפלצט-פלצני.

אז אני שמח שהבהרתי את הנקודה וכעת יהיה לכם קל יותר להבחין בין תושבי תל-אביב לפלצני תל-אביב. ולא, אל תספרו כמה פעמים כתבתי תל-אבי או את השורש פ.ל.צ.נ.

נ.ב.

ברכות לדני נוימן – שהפך להיות הראשון מהרשימה השחורה שלי שנכנס גם לרשימה השחורה של כל אוהדי הפועל. מחכה לרגע שאורן זריף יגיד איזה משהו נגדנו…

רן גרינפלד – תל-אביבי נורמלי

הדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

אוטו באריץ'

אז לפני כמה ימים חזרתי מעוד חופשת סנואובורד עם מרק מהעבודה שלי, הפעם באוסטריה (והפעם לא נפלתי על שבוע הגאווה האירופאי בסקי). הנה כמה אנקדוטות קצרות המשקפות את החויה במדינה ההזויה הזו:

  • עוד בהמראה הצלחתי להתעפץ קצת במטוס ולהתעורר ולגלות שחילקו כבר את האוכל. תחושת האכזבה התחלפה באנחת רווחה כשקלטתי שהאוכל שחילקו זה למעשה אותם סנדוויצ'ים שיש לנו במכונה בעבודה, עם פלפל קלוי ואיזה משהו נוסף בפנים.
  • נחתנו בגרמניה וגילינו שאנחנו בטרמינל נפרד, רחוק מהציווילזציה, ממתינים בתור ארוך בשביל להגיע לחדר קטן שבו המזוודות שלנו. טיפוסי.
  • אחרי נסיעה של כמה שעות באוטובוס, הגענו למלון, שהיה מלא במיליארדי שטויות מכוערות שקישטו אותו כמו בובות, פוחלצים, צלבים והרבה מגהצים מלפני 400 שנה.

מטריד

  • בזמן שמרק הלך להשכיר ציוד אני נכנסתי לחדר, הדלקתי טלויזיה והדבר הראשון שראיתי היה היטלר. אין לי מה להוסיף.
  • אגב טלויזיה, את כל הסדרות שם הם מדובבים לגרמנית. במקום לשים כתוביות הכל מדובב (למעשה דווקא הערוץ של הסרטים המצויירים לילדים היה באנגלית. תענוג).
  • הלכתי לסופר לקנות כמה מצרכים וחזרתי עם שישית מים. כשמרק פתח את אחד הבקבוקים גילינו את הטעות המרה שעשיתי – זה היה סודה. מרק כמובן דאג להזכיר לי שגם פעם קודמת עשיתי את אותה הטעות. מה אני אגיד- יצאתי אפי.
  • למחרת התחלנו לגלוש וגילינו שבאוסטריה החזאים מדייקים לחלוטין, אפילו ברמת המעלות. מדהים. אין ספק שלמדינה שלנו יש עוד הרבה מה ללמוד.
  • באחד הערבים המקפיאים שהיו שם ראינו קבוצה של אנשים שמשחקים בחוץ. התקרבנו וגילינו שמכל המשחקים בעולם, החבר'ה האלה נשארים בחוץ בשיא הקור ומשחקים קרלינג (!). אללא יסטור.
  • הסטטיסטיקה עדיין לא נשברה: בחורות שגולשות סנואובורד הן בחורות שנראות טוב!
  • לגבי האוכל- מסתבר שאי אפשר להזמין שם אפילו כוס מים מבלי לקבל את זה עם חזיר.
  • אהה, והם שמים על הפיצה את התוספות הכי הזויות בעולם. היו שם כמה שהזמינו פיצה עם רוקט (?)
  • בניגוד למדינות הקודומות שהיינו בהן כאן היו חיי לילה ממש טובים וגילינו שהפירוש האמיתי של אפרה-סקי זה לעצור באיזה מקום על צלע ההר, לשתות למוות ואז לגלוש שתויים כשבחוץ חושך מוחלט.
  • בכל מקומות הבילוי שם משמיעים את אותם השירים, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת באותו ערב. בואו נגיד שיש שירים שאני מעדיף שיכרתו לי אצבע מאשר לשמוע אותם שוב.
  • מזל שתמיד יש איזה פאב אירי עם מוסיקה טובה וגינס!
  • הדבר הכי מחריד שגילינו היה שמשום מה באוסטריה השפם חזר לאופנה. מדהים כמה שפמים היו שם. נכון שבאחת המסעדות לכל המלצרים הצעירים היו שפמים כחלק מתחרות אבל זה היה רק אחוז אחד מהמשופמים שם.

ולסיום – הנה סרטון שלי מנסה לקפוץ כמו סופר-מריו ונופל, ואחר כך קופץ טוב ואז סתם עושה שטויות:

YouTube Preview Image

נ.ב.

מה שיותר מפחיד זה שגם אחרי שנחתנו בארץ ראינו כמה אנשים עם שפמים. יכול להיות שהדבר הנוראי הזה באמת חזר לאופנה???

רן גרינפלד – מגולח
הדירה

, , , , , , , , , ,

אין תגובות

לא יאומן כי יפוטר

מי היה מאמין שהיום הזה יגיע? בן אדם שפוי לחלוטין (תלוי כמה שפוי אתה צריך להיות אם אתה קונה את מכבי תל אביב) קם בוקר אחד ומחליט לעשות צעד אמיץ ביותר ולפטר את אבי נמני המכונה בפי כל אוהדי מכבי תל אביב אלוהימני. מדהים! כמה אומץ צריך בשביל לבצע מהלך שכזה שבסיומו לעולם לא תוכל לדעת מה פגע בך קודם- אוהדים מהמחנה של נמני או שאולי אחד מהאנשים שלו.

בכל מקרה אני בתור אוהד הפועל לא יודע אם זה טוב או רע. אני מניח שזה רע בהתחשב בעובדה שנמני קטף את התואר השנוי במחלוקת של המאמן שלא ניצח אף דרבי במשך כל הכהונה הארוכה שלו (שנמשכה 3 וחצי שנים). הגיע הזמן להתחיל לפחד.

האמת שהפחד האמיתי שלי כרגע הוא בכלל מהמחשבה שכנראה ברגעים אלה ממש, בעוד אני כותב שורות אלה, מישהו מאנשיו של נמני בדרך אליי ולכן לא נותר לי אלא להמשיך את מה שהתחלתי ובמהלך התאבדותי אחרון לחשוף אותכם בפני המערכון החדש שלנו:

YouTube Preview Image

נ.ב.

אם תראו שבזמן הקרוב לא מתפרסם פה משהו חדש, תדעו שהם כנרה תפסו אותי… או שסתם הייתי עצלן.

רן גרינפלד – שם ידו בפיו
הדירה

, , , , ,

אין תגובות

הפינה לשיפוטכם

לפני כשנה אפי ואני העלנו מערכון שבו אנחנו מתרגמים את שירי המועדונים המעצבנים של 2009 בעברית. בין השירים היו כמובן "פרצוף פוקר", "עושה אותך כמו טנדר" ו"יש לי תחושונת". לפני כחודש המערכון שודר בטלויזיה לראשונה בתוכנית צינור לילה וכמות הצפיות של הקטע עלתה משמעותית.

השבוע עלתה העונה השמינית של ארץ נהדרת והם החליטו לעשות משהו דומה. הנה הקטע:

http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season8-articles/Article-afd295deb3a1d21006.htm&sCh=f548e341afefc210&pId=786102762

יכול להיות שזו גניבה אומנותית ויכול להיות שסתם נחת עליהם הרעיון לתרגם את השיר, שנה אחרי שאנחנו עשינו זאת. בכל maאופן נפרגן להם ונגיד שהקטע אכן היה מצחיק מאד, אבל כמו שהבטחנו לפני הרבה זמן- הנה הגרסא שלנו לשירים המתישים של שנת 2010:

YouTube Preview Image

תבלו.

נ.ב.

גם אם קרה מצב שבו ארץ העתיקו מאיתנו (למרות שאני לא מאמין) כבוד לא? ואם לא אז סתם נחמד לדעת שחשבנו על זה הרבה לפניהם.

רן גרינפלד – מתורגמן סדרתי
הדירה

, , , ,

אין תגובות

חוות אחיות

בשבוע שעבר קראתי בוואיי-נט כתבה שהטרידה אותי במעט. מסתבר שאתי לוי חזרה לחיים ואפילו מוציאה סינגל חדש. לכל מי שלא יודע במי מדובר – אני מצדיע לכם, ובכל זאת אסביר שמדובר באחותה התאומה של זהבה בן. הנתון היותר מזעזע בכל הסיפור הזה הוא שעשיתי סקר קצר בעבודה שלי ונוכחתי לדעת שפחות או יותר 50% מהאנשים יודעים מי זאת אתי לוי.

בכל אופן, אני תמיד טענתי שאם יש משהו שמפחיד אותי יותר מזהבה בן הרי זו אחותה אתי לוי, משום שמדובר בשכפול גנטי מדוייק של זהבה רק שהיא אפילו פחות מצליחה מאחותה (אם אפשר לקרוא לזה כך). אשתף אותכם בטראוומת ילדות: קדם אירוויזיון 92, זהבה בן עולה ושרה את שירה "דף חדש" שזכה במקום האחרון והמכובד בתחרות ההזויה הזאת (אגב, בסוף הערב זהבה פנתה לאדון עולם וקיללה אותו) ובאמצע השיר מגיחה מאחור אתי לוי, עם בגד שחור תואם לזהבה ועליו חצאית צבעונית, ומצטרפת לזהבה. לעולם לא אשכח את הפחד שאחז בי באותה שניה שבה הבנתי שיש שתיים כאלה. האימה…

זה לא פוטושופ, זה אמיתי

בכל מקרה מאז ועד היום שתי האחיות האלו מסוכסכות האחת עם השנייה אבל מהכמה שורות שקראתי בכתבה שהיתה על אתי גיליתי שהן עדיין מסוכסכות אבל זה בסדר, כי יש בינהן קשר טלפתי. תכל'ס, מי צריך לדבר בימינו כשאפשר לתקשר טלפתית?

ובהמשך לפינתנו "למי איכפת איפה הם היום?", כנראה שהעורכים בוואיי-נט החליטו לעקוב אחריי ולהעלות באוב את כל מי שהפחיד אותי בילדותי ותוך פחות משבוע העלו עוד כתבה על זוג אחיות נוסף שאני בספק אם רבים זוכרים – האחיות יוספי. דווקא הצמד הזה הוא פחות מפחיד מהקודם ומדובר בשתי אחיות אפילו חביבות למדיי שאני מאמין שעד היום הן בקשר טוב האחת עם השנייה. הבעיה שלהן היתה אחרת – הן ייצגו את כל מה שהיה נורא באייטיז: התלבושות, הריקודים, התסרוקות וכדומה. אתם מוזמנים לצפות בהן בקטע שהעלו בוואיי-נט, מקדם אירוייזיון 91 (אם תחזיקו מעמד עד הסוף…)

YouTube Preview Image

נ.ב.

איזה מזל שנולדתי באייטיז ולא הייתי איזה Teenage מתבגר בשנים האלו. הכל שם פשוט עשוי בטעם רע. אני מניח שכשאתה חלק מזה וכל העולם הולך עם הקו הזה אז זה בסדר, אבל היום בדיעבד זה באמת היה נורא.

נ.ב. 2

אני רק תוהה מה יהיה הצעד הבא של העורכים ההזויים של וואיי-נט? כתבה על שלוה ברטי? קורות חיים של ירון חדד? עלילותיו של דורון מזר? אני יכול רק לקוות שלא.

רן גרינפלד – Duz Pua
הדירה 21

, , , ,

אין תגובות