אתחיל בסיפורון על השכרת רכב. באוסטרליה יצא לי לנהוג בפעם הראשונה בצד שמאל של הכביש. אמנם זו היתה נסיעה קצרה אך אני חייב לציין שהשליטה שלי היתה אבסולוטית. ממש לפני הפניה האחרונה היה לי רמזור ירוק בפנייה ימינה ולאחר שפניתי שמעתי סמי טריילר ענק שמצפצף לי בטירוף. מסתבר שבאוסטרליה גם ברמזור ירוק צריך לעצור כי גם לאלה שבאים ממול יש ירוק. הגיוני. חזרה לאנגליה- שכרתי כאן רכב לשלושה ימים ופתאום זה הרגיש כמו משחק ילדים. היה קל מאד להתרגל לצד השני של הכביש וכאן חוקי התנועה קצת הגיוניים יותר. חוץ מזה שהידית של האיתות נמצאת בצד שמאל, כמו אצלנו בניגוד לאוסטרלים שאצלם אתה תמיד מפעיל את הוישר בטעות.

ביציאה מהרכב הייתי צריך להתחיל בהכנות כמו לפני החרמון (וכל מי שיש לו ציוד משלו יודע בדיוק על מה אני מדבר). החלפת נעליים במגפיים (כי אמרו שיהיה שם בוץ), לבישת מעיל, הכנסת מעיל גשם לתיק וכו'. בכל זאת- קיץ בלונדון. את הכרטיס לפסטיבל הייתי צריך לקבל על האוטובוס יום קודם אבל לא בגלל שבחרתי לא להגיע איתו הוא חיכה לי במשרד שנאמר לי שנמצא במרחק 5 דקות הליכה מהפסטיבל. בפועל זה היה 20 דקות של הליכה מהירה. ביציאה משם היה שילוט עם כיוון כללי לפסטיבל ושלט המורה על שאטל לפסטיבל תמורת פאוונד אחד. אחרי ניהול סיכונים קל החלטתי לעלות על השאטל. בפועל השאטל נסע שלושה מטר והוריד אותנו, רבע שעה הליכה מהפסטיבל. ביומיים הבאים כבר הלכתי ברגל ועד שהשאטל יצא כבר הגעתי לנקודה שבה הוא מוריד את האנשים.

הפוך גוטה, הפוך

מה שעוד שכחו לציין זה שמהכניסה למתחם הפסטיבל ועד לאיזור הבמות יש עוד 25 דקות הליכה. ככה יצא שפספסתי לחלוטין את ההופעה של The Hives. מה שלא הפריע לי לגשת אליהם אח"ר בדוכן החתימות ולשקר להם שהיתה הופעה מדהימה. מה אכפת לי, חתימות השגתי. באותו יום היתה ההופעה של The Cure וכן, השיער של הסולן מפחיד גם במציאות. ביום השני היו כמה הופעות נחמדות כמו The shines, Kasabian, ו- Florance and the machine אבל את ההיילייט של היום פספסתי. מסתבר שבצהריים גרינדיי עלו על הבמה האלטרנטיבית וסיפקו מופע סודי של שעה. פספוס עצום שלי. אבל מה זה חשוב, אני הגעתי בשביל הפו פייטרס. היה איזה קטע שיצאתי מהמתחם של ההופעות עם כוס בירה שקניתי שם ולא נתנו לי להכנס חזרה עם הכוס. הזוי משהו.

ליום השלישי הגעתי מוכן לטירונות. החלטתי שאני הולך להיות בעמדה שבה אני אראה טוב את כל המופע ויהי מה. הגעתי בשתיים וחצי בצהריים ונכנסתי לתוך הקהל עד כמה עמוק שיכולתי. זו היתה ההופעה השלישית של אותו יום, חמש לפני הפו. ידעתי שצפויות לי כמה שעות טובות של עמידה על הרגליים בצפיפות ודוחק וצפייה בכמה להקות שלא מעניינות אותי יותר מדי אבל הי, הייתי בצבא אז אין לי בעיה עם סבל ואני מנוי להפועל תל אביב כבר 13 שנים אז מה זה כבר כמה שעות של שעמום?

הלהקה הבאה היתה להקה של ווייט טראש שקהל היעד שלה היה ילדים מתחת לגיל 14, מה שלא הפריע לגיטריסט לדבר כל הזמן על אורגיות ועל זה שאף אחת לא עשתה לו ביד עדיין בפסטיבל. הם גם דחקו בקהל ליצור מעגלי פוגו ואחד נפתח ממש צמוד אליי. נבלות. אח"כ עלתה להקת מטאל וכצפוי מצאתי את עצמי נדחף לכל עבר בלי שליטה. לפחות כל דחיפה כזו קרבה אותי עוד קצת לנקודה טובה יותר. ההופעה הבאה היתה קייזר צ'יפס- סוף סוף להקה שאני אוהב אחרי כל הזבל שהיה. ההופעה שלהם היתה ממתק אמיתי ובמהלכה גם הגעתי לנקודה שבה אני רואה מצויין את רוב הבמה, כמה שורות לפני המחסום. זו היתה השרדות קשה ביותר עד המופע. בשלב מסויים איזו בחורה ישראלית סיננה מאחור "כוסאמק". היא שמה לב שקלטתי אותה וחייכה אליי. כמה דקות מאוחר יותר היא וחברה שלה כבר לא שרדו את זה וביקשו להחל. החוצה ע"י המאבטחים. ההופעה הבאה היתה משעממת אבל התקדמתי בה עוד קצת ובמעבר שבין ההופעה הזו לפו פייטרס כבר מצאתי את עצמי בשורה השניה, בנקודה שבה כל הבמה גלויה לפני. חשבתי שיותר טוב מזה כבר לא יהיה…

וטעיתי. הפו עלו לבמה בטירוף כשדייב דופק ריצת אמוק עם הגיטרה ואחריו שאר החברים. אחרי כמה שירים מעולים ודוחק רציני עפתי קדימה והשתחלתי (בלי כוונה כמובן) בין שני אנשים בשורה הראשונה. הייתי במרחק מטרים ספורים מאגדה חיה. באמצע ההופעה דייב ציין שזו ההופעה האחרונה בסבב ושהם לא הולכים להופיע עכשיו תקופה ארוכה, מה שהפך את ההופעה הזו לעוד יותר מיוחדת והלהקה נתנה לנו קצת יותר ממה שנתנה בהופעות הקודמות עם כמה שירים שהם לא נגנו הרבה מאד זמן (אחד מהם מאז 2003). בסיום כמה תותחים העיפו על הקהל אלפי שטרות של הפו פייטרס ולאחר כמה דקות של קריאות ומחיאות כפיים הלהקה עלתה להדרן של 6 שירים. אין ספק שזו ההופעה הכי טובה שהייתי בה עד היום.

אין מילים

וזהו, עונת ההופעות הולכת להסתיים. אחרי הופעה נהדרת של התפוחים בדאג אנד טוני, ההופעה הטובה ביותר של פטרוזיליה עד היום בתחרות להקות באוזן בר (הם גם זכו במקום השני בערב הגמר שבוע אח"כ) והפסטיבל נשארה רק ההופעה של רד הוט צ'ילי פפרס בארץ. יהיה אדיר!

נ.ב.

אז הספקתי בשנה אחת להיות במשחק הכדורגל בין הקבוצות הכי טובות בעולם ובהופעה של הלהקה הטובה בעולם. נשאר רק למצוא את הבחורה הכי טובה בעולם. יש מתנדבות?

רן גרינפלד

מחוץ לדירה