מצאתי את עצמי בפינלנד, כמו שאני תמיד מוצא את עצמי במקומות הזויים מטעם העבודה עובד עם צבאות זרים. הפעם זה היה זצבא הפיני. הנה כמה נקודות מעניינות שהגעתי אליהן במהלך השבועיים ששהיתי פה:

1. בסדר. בשבוע הראשון אכלנו במסעדה של המלון באופן קבוע (כי מסתבר שזאת המסעדה היחידה בעיירה שכוחת האל שאנחנו נמצאים בה) ואחרי שטעמנו את כל מה שבתפריט הגענו למסקנה שהכל בסדר. הבשר בסדר, הפיצה בסדר, הבירה בסדר, הקינוחים בסדר, המלצרים בסדר. כמה אפשר להיות בסדר? תעשו משהו אחד שיהיה מעולה או גרוע.

2. כדורגל זה לאנשים שחם להם. כל מי שאני מכיר הרגיע אותי מראש – "מה קרה לך? נראה לך שבמדינה שחברה באיחוד האירופי לא תצליח למצוא מקום לראות את חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לראיל מדריד?" אז מסתבר שלא. הצ'יקמוקים האלה פה מעדיפים לראות קודם כל את משחק ההוקי בין רוסיה לדנמרק, אח"כ את משחק השחמט בין האלוף הגיורגי לאלוף המונטנגרי, אח"כ משחק הגולות בין נבחרת כיתה ו' של סקנדינביה לזו של אלבניה ורק אחר כך את חצי הגמר של הליגה המעניינת ביותר בעולם.

3. אגמים. זה לא ייאמן כמה אגמים יש במדינה הזאת. אפשר לומר שכל משפחה פה יכולה להכריז על אגם שיהיה שלה. מה שיותר מדהים זה איך אנחנו הישראלים, שבקושי יש לנו אגם אחד בארץ, באים ומתלהבים מאגם קפוא ומחליטים ללכת עליו למרות שהמקומיים אומרים לנו שאנחנו מסכנים את חיינו בכך שאנחנו "הולכים על קרח דק". אמנם אף אחד מהחבר'ה לא נפל למים הקפואים אבל אחד היה קרוב לזה. העיקר שיש תמונות.

דווקא כאלה לא היו שם... כוסאומו!

4. האמבטיה בחדר בבית המלון לא היתה מחוברת לכלום – לא לקיר ולא לרצפה. זה הרגיש כאילו זרקו אותה שם לאחסון. הקטע הוא ששאר החבר'ה אמרו לי שיש לי מזל שבכלל קיבלתי אמבטיה.

5. אחרי שבוע המלצרית הקבועה שלנו נעלמה. אומרים שאחוז ההתאבדויות במדינה הזאת גבוה. לא מספיק שיש להם פה במשך חצי שנה חושך כל היום, הוספנו למלצרית עוד סיבה לעלות את הסטטיסטיקה כשבכל יום גרמנו לה לשרת אותנו מעבר לשעות העבודה הרגילות שלה.

6. שוב חוזרים לאוכל – בשבוע השני אכלנו בבסיס צבאי. מדהים איך פתאום האוכל הנורא שאכלתי בשלוש שנות השירות שלי בפלמחים נראה פתאום כגעגוע רחוק. בואו נגיד שכמה מארוחות הצהרים שלנו שם הסתכמו בחצי קערת מרק ופרוסת לחם. אני מוכן להישבע שראיתי את אוליבר טוויסט עובר שם וצוחק עליי.

7. אירופה הארורה. באחד הימים שלחו אותי לקנות כל מיני חטיפים ושתיה בסופר. היות ותמיד כשאני באירופה אני נופל וקונה סודה במקום מים (כמו שסיפרתי לא פעם) החלטתי לבדוק טוב טוב את מה שאני קונה. חזרתי מבסוט שהצלחתי למצוא בקבוק שכתוב עליו "Water natural". הכל היה טוב ויפה עד ששני חבר'ה שיצאו לשטח התקשרו להגיד שהם הולכים להרוג אותי על זה שקניתי נוזל לניקוי שמשות. איכשהו למרות מה שהיה כתוב על הבקבוק שוב היה מדובר בסודה. ועוד עם טעם לוואי של לימון. שימותו האירופאים האלה!

8. כמה קר היה? היה קר! לפני שבוע נשלחו אלינו מעילים מהארץ על מנת להקל עלינו בתנאי מזג האויר הקשים. המעילים האלו הספיקו לעבור בגרמניה ואיטליה ועד עכשיו, שבוע אחרי, הם עדיין לא הגיעו. בטח הם יחכו לנו בדרך למטוס. מעילים זה חשוב מאד בתקופה הזאת בישראל. אני בכלל העלתי השערה שמישהו רשם אותם בטעות לטיול מאורגן בכל אירופה.

9. ואפרופו מזג אויר – זאת הפעם הראשונה שיוצא לי לספר באנגלית את הרוטינה שלי על חזאים. כנראה שנגמרו כל האנשים בארץ לספר להם את זה והתחלתי לספר את זה לאנשים בחו"ל. אני חושב שזה הסימן להפסיק עם זה. (להגנתי יאמר שהם ממש צחקו אבל אפילו לי נמאס לשמוע את עצמי מספר את זה).

חיוך שאומר הכל

10. נקודה אחרונה והכי חשובה – עבדנו קשה וקרענו את התחת שעות על גבי שעות, עם מעט שעות שינה ובלי להספיק לעשות כלום חוץ מעבודה אבל הכל היה שווה רק בשביל השלוש שעות שיצא לנו לעשות סנואובורד בשבת. סנואובורד ב-30 באפריל ועוד בטיסה מהעבודה – מי היה מאמין!

לסיכום – כמו שאמר פעם רמי הויברגר על הפינלנדים: " מאיפה הם זחלו הויקינגים המסטולים האלה? עם שלם שכל התרומה שלו לאנושות זה סלמון מעושן וסוודרים סרוגים!"

נ.ב.

אחד מהחבר'ה שהיה איתי הוא בחור בשם אביעד. הוא אוהד של הפועל פתח תקוה (לא יודע למה היה פחות סיכוי – שאני אטוס לפינלנד או שאני אפגוש אוהד של הפועל פתח תקוה). בכל מקרה, מסתבר שהוא שונא מכבי ובכלל את כל שנואי מכבי תל אביב ומשום מה הוא גרם לזה שהפסקול שליווה את הנסיעה הזאת היה "חברים שרים איתן טייב".