פוסטים שתויגו כ-כדורגל

רשמית כל מי שבוכה על צדק חברתי מוזמן לבוא ללונדון. זה לא שאני חושב שהמדינה שלנו לא יקרה אבל אתם לא מבינים מה הולך פה! דוגמא פשוטה: ללכת לראות סרט בקולנוע עולה פה יותר מפי שתיים מאשר אצלנו. מצטער חווה, אני לא בטוח שיש פה יותר סרטים, הם רק יקרים יותר. ולגבי הקטע של להיות פה לבד- אני דווקא אוהב את זה. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו שורדים את הקילומטראז' שהרבצתי פה ביומיים. הרגליים שלי מפורקות לחלוטין ועוד יש לי מלא הופעות לקפוץ בהן. נקווה לטוב. בינתיים הנה סקירה קטנה של חלק מהדברים שהספקתי:

מספיק לי יום אחד בשביל להבין את העסק של הרכבת התחתית. לא רק שאני יודע על אילו רכבות לעלות, איפה להחליף ומתי- אני גם יודע איפה הכי כדאי לשבת בכל רכבת כדי להיות הכי קרוב ליציאה. בכניסה לרכבת חילקו עיתון חינם, בדיוק כמו ישראל היום רק שאצלם אין שום הגיון בסדר של הכתבות. בעמוד הראשון היה כתוב על השערוריה החדשה של הנסיך הארי, בעמוד הבא מז"א, אח"כ ראיון עם איזה שחקן, כתבה על ילדה בת 5 שטבעה בנהר, תמונות של לווייתנים של צלם חובבן תפס ואח"כ על עבריין שחשוד באונס. אפשר להבין למה  מחלקים את העיתון הזה בחינם. באחת מתחנות הרכבת הגדולות שם יש לוח עצום עם כל הרכבות. אני תמיד הסתדרתי אבל בואו נגיד שזה די נפוץ לראות שם אנשים בוהים במשך עשרים דקות במסך ואז דופקים ריצת אמוק להספיק לרכבת.

ואם כבר מדברים על רכבת תחתית, בכל מקום שאני הולך בעולם חוש הכיוון שלי מוביל אותי דבר ראשון לסניף הקרוב של סאבווי. הפעם חוש הכיוון שלי לא היה צריך לעבוד קשה היות והסתובב שם איזה בחור עם שלט ומטריה שמצביעים על הכיוון של הסאב הקרוב. התרחקתי ממנו הכי הרבה שיכולתי והגעתי לסניף אחר של סאבווי.

יעילות

בעיקרון רציתי לכתוב שבזבוז הכסף הכי גדול שלי פה היו ה-40 פאוונד שהפסדתי בחמש דקות בקזינו אבל למעשה עוד יום קודם קניתי ב-44 פאוונד כרטיס למילניון איי ולמאדאם טוסו. לגבי המילניום איי אין לי מה לכתוב יותר מדי חוץ מזה שזה בסך הכל גלגל ענק ומשעמם שמאפשר תצפית מלמעלה על בית הפרלמנט ועל כל המנופים שמשפצים את לונדון. אז שלא יעבדו עליכם. לקראת הירידה מהמתקן המיותר הזה יש מצלמה שמצלמת את הנוכחים בקרון ואז מוכרים לך את התמונה במליון פאוונד. הדבר הנחמד היחיד בזה הוא שאני אוהב לעשות פרצוף מצחיק בתמונה הזו ואז למי שקונה אותה יש לא רק מזכרת אלא גם משהו מצחיק להסתכל עליו.

למוזיאון השעווה בכלל הגעתי עם חוסר חשק. לא רק שאני לא מתלהב מסלבס, אני לחלוטין לא מבין מה יש להתלהב מסלבס משעווה אבל כבר קניתי כרטיס (מסיבה לא ברורה) אז מה, אני לא אלך? התשובה הנכונה לשאלה הזו היא לא אבל בכל זאת הלכתי ונתקלתי שם במאות אנשים. אי אפשר היה לראות את בובות השעווה מרוב אנשים וכולם מצטלמים עם כל בובה באטרף כאילו מדובר בגו'ני דפ בכבודו ובעצמו. ראיתי איזה אבא שמצלם את הילדים שלו עם סטיבן הוקינג ואני בטוח שכל אחד מהילדים יודע בדיוק מי האיש ומה פועלו. הבובה היחידה שהיתה פנויה לצילום היא של גארי בארלו אז הלכתי על זה, לפחות בשביל לשמח את אפי.

תכל'ס, מי יותר מפורסם?

לקראת סוף המוזיאון היה מוצג אימה ובכל מקום היו אזהרות לא להכניס לשם ילדים מתחת לגיל 12. כמובן שכל הערבים (והיו שם המון) הכניסו לשם את הילדים הקטנים שלהם בלי למצמץ. כשחושבים על זה זה די הגיוני- אם מראים להם דם כבר מגיל 4 ומלמדים אותם להתאבד עם מטען כבר בגיל 6 אין סיבה שבגיל 8 הם יפחדו מכמה אנשים מאופרים שקופצים עליך בחושך. מיד אח"כ היה סרטון חמוד של מארוול ב-4 מימדים. אני גם ככה לא מת על המימד השלישי אז למה כשוולברין שולף ציפורניים אני צריך להרגיש דקירה בגב? מיותר לחוטין. הדבר הכי גרוע היה מבוגרים שמנסים לתפוס את הדברים שעפים עליהם בתלת מימד. זאת תופעה שאני לעולם לא אבין.

אחרי סבב ברים ארוך מצאתי אחד שמשדר את הקלאסיקו ונשארתי שם עד המשחק. בשלב מסויים הגיע איזה שיכור אחד והתחיל לדבר איתי. אני חייב ללמוד להפסיק להיות נחמד לכולם, בדיעבד התברר שזה שוטה הכפר, ואם אתם חושבים שקשה להבין את האנגלים נסו להבין אנגלית של אנגלי שיכור. דבר נוסף שגיליתי הוא שמלבד העובדה שכדורגל ספרדי לא מעניין אותם בכלל, אין בכלל מוסיקה בברים. תופעה מוזרה בשביל המקום שנחשב מולדת המוסיקה.

בירה וכדורגל

דבר קטן ואחרון, תמיד אמרתי שלהיות חזאי בקיץ זו העבודה הכי קלה בעולם- פשוט אומרים שיהיה חם. אז בלונדון מסתבר שזו עבודה קשה ביותר והם עומדים בה יפה מאד. בכל רגע נתון יכול להיות שם שמש/גשם/שבר אקונומי והתחזיות שלהם יחסית מדוייקות. אין ספק שכמו בספורט, במוסיקה ובקולנוע, גם בתחום החזאות יש לנו הרבה מה ללמוד מהאנגלים.

 

נ.ב.

תופעה שפתאום שמתי לב אליה- למה תמיד חם בחנויות בגדים? זה לא נעים, אתה רוצה למדוד איזה מעיל והחום מוציא לך את החשק. שימו לב לזה.

רן גרינפלד – ממיס בובות שעווה
מחוץ לדירה

, , , , , , ,

אין תגובות

הפגנה, לא חשוב על מה

סתם נקודה קטנה לפתיחה: מי שצפה בחדשות בתקופה האחרונה יכול היה לראות את דני רופ  מגיש כתבה על גאדג'טים ומשחקי מחשב ואת דני דוטיש מגיש כתבה על אחוז השומן בגלידות. זו ההוכחה הסופית לכך שאין לחזאים עבודה בקיץ. להגיד שיהיה חם כל אחד יכול.

בימים האחרונים מדברים בארץ רק על דבר אחד – הקוטג'. כבר שכחנו לגמרי שיש לנו חייל בשבי,  אף אחד לא מתייחס למדינה הפלסטינית שמנסים להקים לנו פה מתחת לאף והכי גרוע – אנחנו מתעלמים לחולטין מרפורמות התחבורה והחניה שמשבשות לנו את החיים. מה כל כך חשוב בגבינה המעפנה הזאת עם הגושים שהיא עוצרת ככה מדינה שלמה מלכת? זה חייב להיפסק. מה שהכי נחמד זה שהפתרון של ביבי זה לייבא את הקוטג' מחו"ל. אני בטוח שמדינות זרות ישמחו לעשות קופה על הגבינה הזאת שרק פה אוכלים אותה.

על זה כל הבלאגן?

ואם כבר ייבוא צריך לבדוק מה אנחנו יכולים לייצא בתמורה. עושה רושם שהמוצר הכי מבוקש השנה באירופה הוא שחקני כדורגל ישראליים. משום מה ענף הייצוא לא פרח ככה שנים, כל שחקן שמשחק עונה או שתיים בליגה מוצא את פתאום באיזו ליגה זניחה באירופה. הסוכנים הופכים את השחקנים שלנו ליותר גדולים ממה שהם ואחר כך הליגה שלנו נשארת בלי שחקנים, המחירים של השחקנים עולים יותר והקבוצות משקיעות סכומים גבוהים יותר על שחקנים ששווים הרבה פחות והליגה רק הולכת ונעשית יותר גרועה. מצד שני במדינה שבה מחיר הקוטג' מגביה שחקים איך אפשר לצפות שדברים אחרים לא יעלו יותר?

אני רוצה לחזור רגע לנושא החניה. בזמן האחרון אלי ישי עושה את כל מה שהוא יכול על מנת להפוך לנבל-על של המדינה הזאת. אחרי החוק שאוסר מכירת אלכוהול אחרי 11 בלילה ומאפשר לשוטרים לשפוך לאנשים את הבירות בים ובפיקניקים, אחרי האכיפה המוגזמת של חוק העישון שמענישה כל אדם שנתפס עם סיגריה בפאב לשלם 1000 ש"ח, הדבר הבא הוא למנוע את זיהום האויר בתל אביב ע"י צמצום מקומות החניה פי 5 (!). בעוד שורות אלה נכתבות רחובות שלמים הופכים מכחול-לבן לאדום-לבן וזה לא שיש תחבורה ציבורית טובה מספיק בשביל לכפר על כך וקטנוע לא בא בחשבון עם המחירים של הביטוח. בקיצור אנחנו ממולכדים מכל כיוון, העיקר שאלי ישי מרוצה. אבל עזבו אותכם, בואו נתעסק בקוטג'.

נבל-על

נ.ב.

שמעתי שהמחיר של ארטיק שוקובו עלה, בואו נבעיר צמיגים!

נ.ב. 2

גיליתי שאם מחפשים בתמונות בגוגל "לקס לותר" מוצאים שם תמונה שלי. מפחיד!

רן גרינפלד – האיש ללא תג מחיר
הדירה

, , , , ,

אין תגובות

שניים פינים

מצאתי את עצמי בפינלנד, כמו שאני תמיד מוצא את עצמי במקומות הזויים מטעם העבודה עובד עם צבאות זרים. הפעם זה היה זצבא הפיני. הנה כמה נקודות מעניינות שהגעתי אליהן במהלך השבועיים ששהיתי פה:

1. בסדר. בשבוע הראשון אכלנו במסעדה של המלון באופן קבוע (כי מסתבר שזאת המסעדה היחידה בעיירה שכוחת האל שאנחנו נמצאים בה) ואחרי שטעמנו את כל מה שבתפריט הגענו למסקנה שהכל בסדר. הבשר בסדר, הפיצה בסדר, הבירה בסדר, הקינוחים בסדר, המלצרים בסדר. כמה אפשר להיות בסדר? תעשו משהו אחד שיהיה מעולה או גרוע.

2. כדורגל זה לאנשים שחם להם. כל מי שאני מכיר הרגיע אותי מראש – "מה קרה לך? נראה לך שבמדינה שחברה באיחוד האירופי לא תצליח למצוא מקום לראות את חצי גמר ליגת האלופות בין ברצלונה לראיל מדריד?" אז מסתבר שלא. הצ'יקמוקים האלה פה מעדיפים לראות קודם כל את משחק ההוקי בין רוסיה לדנמרק, אח"כ את משחק השחמט בין האלוף הגיורגי לאלוף המונטנגרי, אח"כ משחק הגולות בין נבחרת כיתה ו' של סקנדינביה לזו של אלבניה ורק אחר כך את חצי הגמר של הליגה המעניינת ביותר בעולם.

3. אגמים. זה לא ייאמן כמה אגמים יש במדינה הזאת. אפשר לומר שכל משפחה פה יכולה להכריז על אגם שיהיה שלה. מה שיותר מדהים זה איך אנחנו הישראלים, שבקושי יש לנו אגם אחד בארץ, באים ומתלהבים מאגם קפוא ומחליטים ללכת עליו למרות שהמקומיים אומרים לנו שאנחנו מסכנים את חיינו בכך שאנחנו "הולכים על קרח דק". אמנם אף אחד מהחבר'ה לא נפל למים הקפואים אבל אחד היה קרוב לזה. העיקר שיש תמונות.

דווקא כאלה לא היו שם... כוסאומו!

4. האמבטיה בחדר בבית המלון לא היתה מחוברת לכלום – לא לקיר ולא לרצפה. זה הרגיש כאילו זרקו אותה שם לאחסון. הקטע הוא ששאר החבר'ה אמרו לי שיש לי מזל שבכלל קיבלתי אמבטיה.

5. אחרי שבוע המלצרית הקבועה שלנו נעלמה. אומרים שאחוז ההתאבדויות במדינה הזאת גבוה. לא מספיק שיש להם פה במשך חצי שנה חושך כל היום, הוספנו למלצרית עוד סיבה לעלות את הסטטיסטיקה כשבכל יום גרמנו לה לשרת אותנו מעבר לשעות העבודה הרגילות שלה.

6. שוב חוזרים לאוכל – בשבוע השני אכלנו בבסיס צבאי. מדהים איך פתאום האוכל הנורא שאכלתי בשלוש שנות השירות שלי בפלמחים נראה פתאום כגעגוע רחוק. בואו נגיד שכמה מארוחות הצהרים שלנו שם הסתכמו בחצי קערת מרק ופרוסת לחם. אני מוכן להישבע שראיתי את אוליבר טוויסט עובר שם וצוחק עליי.

7. אירופה הארורה. באחד הימים שלחו אותי לקנות כל מיני חטיפים ושתיה בסופר. היות ותמיד כשאני באירופה אני נופל וקונה סודה במקום מים (כמו שסיפרתי לא פעם) החלטתי לבדוק טוב טוב את מה שאני קונה. חזרתי מבסוט שהצלחתי למצוא בקבוק שכתוב עליו "Water natural". הכל היה טוב ויפה עד ששני חבר'ה שיצאו לשטח התקשרו להגיד שהם הולכים להרוג אותי על זה שקניתי נוזל לניקוי שמשות. איכשהו למרות מה שהיה כתוב על הבקבוק שוב היה מדובר בסודה. ועוד עם טעם לוואי של לימון. שימותו האירופאים האלה!

8. כמה קר היה? היה קר! לפני שבוע נשלחו אלינו מעילים מהארץ על מנת להקל עלינו בתנאי מזג האויר הקשים. המעילים האלו הספיקו לעבור בגרמניה ואיטליה ועד עכשיו, שבוע אחרי, הם עדיין לא הגיעו. בטח הם יחכו לנו בדרך למטוס. מעילים זה חשוב מאד בתקופה הזאת בישראל. אני בכלל העלתי השערה שמישהו רשם אותם בטעות לטיול מאורגן בכל אירופה.

9. ואפרופו מזג אויר – זאת הפעם הראשונה שיוצא לי לספר באנגלית את הרוטינה שלי על חזאים. כנראה שנגמרו כל האנשים בארץ לספר להם את זה והתחלתי לספר את זה לאנשים בחו"ל. אני חושב שזה הסימן להפסיק עם זה. (להגנתי יאמר שהם ממש צחקו אבל אפילו לי נמאס לשמוע את עצמי מספר את זה).

חיוך שאומר הכל

10. נקודה אחרונה והכי חשובה – עבדנו קשה וקרענו את התחת שעות על גבי שעות, עם מעט שעות שינה ובלי להספיק לעשות כלום חוץ מעבודה אבל הכל היה שווה רק בשביל השלוש שעות שיצא לנו לעשות סנואובורד בשבת. סנואובורד ב-30 באפריל ועוד בטיסה מהעבודה – מי היה מאמין!

לסיכום – כמו שאמר פעם רמי הויברגר על הפינלנדים: " מאיפה הם זחלו הויקינגים המסטולים האלה? עם שלם שכל התרומה שלו לאנושות זה סלמון מעושן וסוודרים סרוגים!"

נ.ב.

אחד מהחבר'ה שהיה איתי הוא בחור בשם אביעד. הוא אוהד של הפועל פתח תקוה (לא יודע למה היה פחות סיכוי – שאני אטוס לפינלנד או שאני אפגוש אוהד של הפועל פתח תקוה). בכל מקרה, מסתבר שהוא שונא מכבי ובכלל את כל שנואי מכבי תל אביב ומשום מה הוא גרם לזה שהפסקול שליווה את הנסיעה הזאת היה "חברים שרים איתן טייב".

רן גרינפלד – ויקינג מסטול
מחוץ לדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

לא יאומן כי יפוטר

מי היה מאמין שהיום הזה יגיע? בן אדם שפוי לחלוטין (תלוי כמה שפוי אתה צריך להיות אם אתה קונה את מכבי תל אביב) קם בוקר אחד ומחליט לעשות צעד אמיץ ביותר ולפטר את אבי נמני המכונה בפי כל אוהדי מכבי תל אביב אלוהימני. מדהים! כמה אומץ צריך בשביל לבצע מהלך שכזה שבסיומו לעולם לא תוכל לדעת מה פגע בך קודם- אוהדים מהמחנה של נמני או שאולי אחד מהאנשים שלו.

בכל מקרה אני בתור אוהד הפועל לא יודע אם זה טוב או רע. אני מניח שזה רע בהתחשב בעובדה שנמני קטף את התואר השנוי במחלוקת של המאמן שלא ניצח אף דרבי במשך כל הכהונה הארוכה שלו (שנמשכה 3 וחצי שנים). הגיע הזמן להתחיל לפחד.

האמת שהפחד האמיתי שלי כרגע הוא בכלל מהמחשבה שכנראה ברגעים אלה ממש, בעוד אני כותב שורות אלה, מישהו מאנשיו של נמני בדרך אליי ולכן לא נותר לי אלא להמשיך את מה שהתחלתי ובמהלך התאבדותי אחרון לחשוף אותכם בפני המערכון החדש שלנו:

YouTube Preview Image

נ.ב.

אם תראו שבזמן הקרוב לא מתפרסם פה משהו חדש, תדעו שהם כנרה תפסו אותי… או שסתם הייתי עצלן.

רן גרינפלד – שם ידו בפיו
הדירה

, , , , ,

אין תגובות

חום יולי-אוגוסט-ספטמבר… בעצם כל השנה

איזה חום היה החודש. כמה חם היה? היה כל כך חם שאפילו לא הייתי מסוגל לכתוב פוסט. גם בטח לכם היה כל כך חם שלא יצאתם להפגין בחוץ שאתם רוצים פוסט חדש לכן לא הרגשתי שיש ביקוש. אבל בתכל'ס היה כל כך חם שאפילו המאוורר של המחשב שלי התחיל לעשות רעשים ונאלצתי לקחת אותו לתיקון. למזלי תומר הפציר בי יום אחרי יום שלא אזניח אותו ואקח אותו לתיקון ובזכותו בסוף לקחתי אותו לתיקון וגיליתי שזה היום האחרון שיש לי עליו אחריות. מזל.

מה שמרגיז זה שהחום הזה לא נגמר. זה כבר לא גל חום זה צונאמי חום. גם מרגיז שעד שאתה מתרווח כבר עם איזה מזגן תמיד תבוא הבחורה התורנית (אמא, אחות, חברה, ידידיה, סתם בחורה שעובדת איתך) שתשאל אם אפשר לכבות את המזגן כי קר לה! פאקינג שיט, זה החודש הכי חם שהיה אי פעם בכדור הארץ ואת רוצה שאני אכבה את המזגן??? ועוד משהו שמרגיז אותי זה בכל פעם שנפלט לי איזה משפט בסגנון "איזה חום, אני מת!" תמיד צץ לידי איזה ג'ובניק שהסתכל עליי ושאל "לך חם? מה אני אגיד?" מה אתה תגיד? אתה יכול להגיד "איזה באסה שאני משרת כל יום בבסיס עם מזגנים, יוצא כל יום הביתה ועוד צריך לסבול את הדקה הליכה מהבסיס לתחנת אוטובוס בחום הזה, כשבזמן הזה יש לוחמים מצ'וקמקים ששוכבים כל היום בחוץ במארבים, מתקררים מהאדמה וחוץ מזה הם רגילים לחום הזה. אני זה שסובל פה כל יום מחדש. אם הם רק היו יודעים איזה באסה זה לסבול כל יום את המעבר מהמזגן לשמש בחוץ הם היו מודים לי על ההקרבה שאני עושה בשבילם."

מזל שיש ג'ובניקים ששומרים עליי

אהה, אם אתם שואלים את עצמכם למה אני נתקל בחיילים על בסיס יומי אז זה בגלל שהחליטו לפנק אותי מהעבודה ולשלוח אותי לבסיס כלשהו בארץ למשך כמה שבועות. איזה כיף הא? אני חייב לציין שזה המקום הכי מעפן שראיתי בצה"ל. אני יושב בתוך בונקר בלי קליטה לפלאפונים, עם טלפון אחד שיש בו קו חוץ ושלושים אנשים צריכים אותו בו זמנית בכל רגע נתון, עם פחים שעולים על גדותיהם, חיילים שלא מנקים את הפחים האלה, מפקדים של החיילים שטוענים שאין להם מה לעשות בנידון, מזגנים מטפטפים ובעיות תברואה קשות.

יותר מזה, אפילו נתקלתי שם השבוע ביתוש הנמר האסייאתי. אני לא בטוח אם הוא הספיק לעקוץ אותי המנייאק אבל על פי האינטרנט מדובר ביתוש שמעביר מחלות כמו: קדחת הנילוס המערבי, דנגי וצ'יקונגוניה (שהאינטרנט לא ממש מסביר מה זו המחלה הזאת אבל היא נשמעת כמו מחלה שעושה ממך צ'יקמוק. אולי אפי חולה בה). בכל מקרה כתוב גם שהיתוש הזה מעביר את המחלה במקומות שונים בעולם אבל לא בארץ אז נרגעתי מההיפוכונדריה.

נמר אסייאתי. מפחיד.

ראינו השבוע את המחזור הראשון של ליגת העל. כרגיל הפועל תל אביב לא ניצחה במשחק הראשון אבל מה שיותר הטריד אותנו בעודנו יושבים עם דוד כרעיים וצופים במשחק המרכזי בערוץ הראשון היה שהערוץ הראשון החליט להמשיך במתכונת המונדיאל, שזה טוב מצד אחד כי הם ממשיכים עם ה-HD אבל מצד שני זה אומר שהם נשארים עוד עונה עם דני נוימן. אללא יוסטור. בכל אופן לגבי ה-HD, מסתבר שהם ממשיכים עם זה ולא רק בספורט: היתה כתובית למטה- "מבט HD מיד לאחר המשחק". מה יש לי לראות במבט HD? את הקמטים של חיים יבין? את הקרחת של עמנואל הלפרין? אולי את גאולה אבן. אבן?

 

נ.ב.

מזל שלא חליתי בקדחת הנילוס המערבי. זה לא היה משאיר לי ברירה אלא ללכת לבקש מאורן זריף שירפא אותי.

רן גרינפלד- היפוכונדר
הדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

אני מאשים

אני מאשים את דואר ישראל על זה שהם עובדים רק בימים ושעות שבן אדם ממוצע לא יכול להגיע אליהם לקבל חבילה מבלי לקחת יום חופש, ועל זה שקיבלתי מהם הודעה שניה על דואר רשום באיחור של יומיים מבלי שקיבלתי בכלל את ההודעה הראשונה ושעד שיצאתי מהעבודה מוקדם והגעתי לסניף גיליתי שבחודש יולי הוא נסגר 3 שעות קודם.

אני מאשים את רכבת ישראל על כל האיחורים ויותר מזה – על כך שהם מציגים באתר שלהם שאחוז הדיוק שלהם עומד על 92%. אולי הם לוקחים בחשבון שרכבת שמאחרת בשעה מגיעה בזמן של הרכבת הבאה ומבחינתם זה לא איחור- הם הבטיחו רכבת בשעה הזאת וקיימו. ועל זה שבאירופה אנשים מכוונים את השעון שלהם לפי הרכבת ואם בארץ הייתי מכוון את השעון לפי הרכבת הייתי עכשיו עדיין ב-2002.

אני מאשים את עריית תל אביב על זה שהם משאירים את המדרכה באבן גבירול בצבע אפור למרות שאי אפשר לחנות שם רק בשביל "לא לכער את הרחוב" והאזרח התמים שמגיע מחוץ לעיר מרגיש בנוח לחנות ואז לחזור ולמצוא את האוטו שלו בחניון גרירה.

ואני מאשים את החניונים בתל אביב שלוקחים לך כל כך הרבה כסף רק על להניח את האוטו לכמה שעות ואז זה גורם לאלפי אנשים להסתובב שעה ולחפש חניה ולגמור טנק דלק שלם ואז להבין שכבר עדיף לחנות על המדרכה: הדו"ח עולה פחות מהדלק שביזבזת והטרחה ללכת להוציא את האוטו מהגורר יותר קטנה מזאת של לחפש חניה בתל אביב.

איפה חונים בעיר הזאת???

אני מאשים את הבן אדם שהינדס את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. המקום הזה הוא פאקינג מבוך! אתה יכול לחפש שם משהו במשך שעות ולגלות שאתה מסתובב במעגלים ואין את מי לשאול כי אף אחד לא יודע וגם ככה כולם שם עובדים זרים שלא מבינים את השפה. זה מרגיש כמו הקוואסן בתאילנד. בעצם אפילו שם התמצאתי יותר…

אני מאשים את החזאים כי בעצם אין לי אף אחד אחר שאני יכול באמת להאשים בחום הכבד הזה. כאילו המזג אויר אומר- "גם ככה אנשים מתלוננים כל הזמן שהכל פה על הפנים אז מה זה משנה אם גם אני אהיה חרא?" ושלא נדבר על הלחות הזאת שאתה עומד בחוץ בלילה ומזיע רק מלהוציא את הארנק מהכיס. וזה שכבר שנתיים אין לי חרמון ינעל העולם!

אני מאשים את הערוץ הראשון על זה שהם לוקחים את מיטב כספו של משלם המיסים ומבזבזים אותו על לשלוח את דני נוימן למונדיאל ולהרוס את חווית הכדורגל האחרונה שנשארה לאוהד הישראלי. ואני מאשים את האו"ם שאת ביבי הם כן מאשימים בפשעים נגד האנושות אבל את דני נוימן לא.

אני מאשים את הברים התל-אביבים הפלצנים שמוכרים בירה רק בבקבוק של שליש ועוד לוקחים על זה 27 שקלים. מעצבן שמי שנדפק מזה זה המלצרים כי את ה-30 שקל אתה תשאיר בכל מקרה אז אם לפחות תמכרו בקבוק ב-23 שקלים אז המלצר יקבל טיפ יותר גדול.

אני מאשים את הבנות בישראל שרק כשאתה לא רוצה אותן הן מתחילות לרצות אותך. די כבר, זה לא עובר לכן בגיל מסוים?

אני מאשים את מרגול, סתם כי אני רוצה ואני יכול.

אני מאשים את נבחרת גרמניה על זה שבגלל שלא לקחו את המונדיאל אני לא זכיתי בפול הימורים בעבודה. אני מאשים את נבחרת ספרד על זה שבגללם אנשים כמו איל ברקוביץ' ושלמה שרף עוד יותר מבסוטים מעצמם כי הם חזו מראש את הנצחון של ספרד. אני מאשים את פול התמנון שניחש כל פעם נכון את המנצחת ואני מאשים את כל העולם על זה שהפאקינג תמנון הזה יותר מפורסם מאובאמה.

אמאש'ך קלאמרי!

ואני מאשים, איך לא, את אורן זריף על כל האנשים המסכנים שהוא עשק ומאשים את כל האנשים המסכנים האלה על כך שהם נתנו לאורן זריף לעשוק אותם. חוץ מזה אורן, אתה חייב לי 112 טון אנרגיה ואם אני לא אקבל אותם אני אשלח אליך בחזרה 87 גרם זעתר!

נ.ב.

אני מאשים את האינטרנט אקספלורר על זה שהוא לא נותן לי להיכנס עם היוזר שלי לאתר של הדירה ולכתוב פוסט ואני מאשים את גוגל כרום שלא נותן לי להעלות תמונה כמו שצריך לפוסט שאני כותב.

רן דרייפוס
הדירה 21

, , , , , , , , ,

3 תגובות

תזרים מזומנים

טוב, כנראה שבאמת אנחנו חיים יותר מדי טוב בשביל סטודנטים. במיוחד סטודנטים למשחק. אז אחרי תקופה ארוכה של חיים טובים החלטנו שצריך לנקוט בכמה פעולות בכדי לא למצוא את עצמנו עושים ריאליטי בערוץ החיים הקשים. אז אפי לקח עוד קצת משמרות על חשבון משחקים במונדיאל, תומר מוכן לקחת כל עבודה שייתנו לו (כל עבודה שייתנו לו) ואני מצאתי את עצמי עובד כבר שבועיים רצופים כל יום. כבר הספקתי לשכוח איזה כיף יום חמישי אחרי שבוע שלם של עבודה. חוץ מזה נקטנו בעוד כמה פעולות שמשפיעות על שלושתינו.

למשל החלטנו לבטל את הכבלים. הרי גם ככה הדבר היחיד שאנחנו צופים בו בטלויזיה זה המונדיאל וגם ככה הוא נגמר מחר וגם ככה זה בכלל בערוץ 1 ואנחנו לא צריכים את כל חבילות הערוצים המיותרות בשביל זה. לקחנו בחשבון שכנראה שיהיו לנו עוד כמה תשלומים לכבלים כי מהרגע שמתקשרים בכדי להתנתק ועד שמסתיימת השיחה בהסכמה הדדית שינתקו אותך עוברים כמה חודשים.

בחייאת תנקתו אותי, נו אל תהיו כאלה

בחייאת תנקתו אותי, נו אל תהיו כאלה

אקט נוסף שתומר ואני נקטנו בו הוא ההחלטה לא לאכול בחוץ במשך שבוע שלם. זה אומר שבוע שלם בלי קרנף, בלי ג'ירף ואפילו בלי דומינו'ס. האמת היא שהיה לנו כבר שבוע כזה לפני שבועיים וזה לא היה כזה קשה אבל זו החלטה שבאמת מונעת מאיתנו להוציא כסף מיותר.

הדבר השלישי היה לפטר את העוזרת. מה שאומר שאנחנו חוזרים לנקות את הדירה בעצמנו. מה שאומר שהדירה חוזרת להיות מטונפת. האמת היא שהיום יצאנו מלכים והתעוררנו בעשר בבוקר (שבת להזכירכם) וניקינו את הדירה במשך שעתיים. למעשה גם יצאנו ממש טיפשים כי הדבר הבא שעשינו היה ללכת לים ולחזור לדירה עם מלא חול.

לפחות בדבר אחד אנחנו לא חוסכים – בירה. גם בנסיון לחסוך כסף יש קוים אדומים.

אני רוצה לחזור רגע למונדיאל- יש בעיה קשה כשהוא נגמר. בסופו של דבר אנחנו חיים את רוב החיים שלנו בלי מונדיאל אבל כשהוא מגיע הוא כל כך אדיר שברגע שהוא נגמר הוא יוצר איזשהו ריק שגורם לבן אדם הממוצע להרגיש שהחיים נגמרו במשך כמה שבועות עד לרגע שהוא מתאושש וממציא לעצמו כל מיני ניחומים בסגנון: זה בסדר הליגה מתחילה עוד מעט, ויש יורו ואולימפיאדה עוד שנתיים ומונדיאל עוד ארבע שנים. עוד ארבע שנים פחות יום. עוד ארבע שנים פחות יומיים…

איך אפשר בלי זה?

איך אפשר בלי זה?

האמת היא שאפילו היומיים הפסקה בין השמינית גמר לרבע או בין הרבע לחצי יצר אצלי איזה וואקום קטן שגרם לי לנצל את היומיים האלה כאילו כלום, ז"א אחרי שהתרגלתי לראות מונדיאל במשך 19 יום רצוף ופתאום הגיעו יומיים בלי- עשיתי ביומיים האלה כל כך הרבה דברים שלא עשיתי ביום רגיל לפני שהתחיל המונדיאל כמו לכתוב תסריט, לתופף ולעבוד עם אפי ותומר על כל מיני דברים. מדהים.

נ.ב.

אני יודע שנעלמנו לקצת זמן. הסיבה העיקרית היא שלפני שבועיים היו חגיגות שנה לאתר של הדירה. רצינו לעשות משהו חגיגי לכבוד המאורע והיות ולא היה לנו אף רעיון פשוט לא עשינו כלום. שבועיים רצוף. טוב, אתם יכולים להתייחס לזה כסוג של פגרה.

נ.ב. 2

לפני שבועיים גם השתתפנו בתחרות 48 שעות עם המחזמר שלנו "פחות אבל כואב". הסרט עלה לחצי הגמר של התחרות וניתן לצפות בו ולהצביע לו לפרס חביב הקהל בקישור הבא:

http://my.ynet.co.il/short/content/2010/48_Hour

נ.ב. 3:

בקרוב מאד נעלה לאתר סרטון מאחורי הקלעים של הסרט.

רן גרינפלד – חוסך שבטו

הדירה

, , , , , , , , , ,

אין תגובות

אבן?

מונדי-על הפנים

אם חייזר היה נוחת על כדור הארץ השבוע הוא היה בטוח שמדובר פה בכוכב שיש עליו רק נשים. ככה זה בשנה שיש בה מונדיאל, אחרי ארבע שנים של ציפייה. בישראל זה אפילו יותר בולט היות וערוץ 1 החליט לשדר את המשחקים כך שלכל אחד יש את האופציה לראות את המשחקים בביתו והוא אפילו לא צריך לטרוח ללכת לחברים (כמו במונדיאל הקודם שכולם התנחלו אצל מי שיש לו את הערוצים בתשלום).

כמובן שלערוץ הראשון יש את החסרונות שלו. יכול להיות שהיה עדיף לשלם עוד קצת כסף ולשמוע את השדרים והפרשנים של ערוץ 5 מאשר את הצ'יקמוקים של ערוץ 1. חוץ מזה שיש את הקליפ המשמים של המשתתפים בערוץ אחד שמחרפן לי את המוח ובגללו אני לא מסוגל להפסיק להגיד כל היום "וגם גאולה אבן. אבן? אבן!" וכל כך בולט לעין שמי שחשב על הרעיון לקליפ הזה הגיל שלו הוא מינימום 87.

מה שמדהים הוא הטכנולוגיה המתקדמת של ערוץ 1, ניתן לראות לאורך השידור את בוני גינצבורג משחק עם איזה מסך מגע. מסך מגע בערוץ הראשון, מי היה מאמין! (למרות שאני טוען שמישהו מפעיל את זה מאחור).

אבל אין ספק שהדבר הכי מרגיז והכי מדובר במונדיאל הזה (מעבר לעובדה שאין כמעט גולים) זה הרעש המונוטוני והבלתי נפסק של הוובוזלות שנשמע כמו בית כנסת בפורים כשאומרים המן הרשע. אולי יש מישהו שיושב במגרש שכל הזמן צועק ישראל ואז כולם מרעישים (כי כולם שונאים אותנו, למי שלא הבין).

תזמורת וובוזלות

תזמורת וובוזלות

מסביב לשעון

יכול להיות שהניסוחים שלי בפוסט הזה הם לא רהוטים כמו בדרך כלל אבל זה בגלל שברגעים אלו ממש אנחנו משלימים את פרוייקט 48 שעות. מדובר בפרוייקט שבו עושים סרט ב-48 שעות מרגע ההזנקה שכולל כמה נתונים וז'אנר שמקבלים מהמארגנים. אנחנו קיבלנו מחזמר (שזה הז'אנר שהכי רצינו לקבל) ובקרוב מאד תוכלו לראות את התוצאה.

רצינו לצלם סרטון מאחורי הקלעים של העשייה של הסרט והתחלנו גם לצלם אחד כזה אבל מהר מאד הסוללה של המצלמה של תומר נגמרה ולאחר שהפכנו את כל הבית בחיפושים אחרי המטען התייאשנו והבנו שאנחנו לעולם לא נצליח לעשות סרטון "מייקינג אוף" כמו שצריך. תמיד אנחנו מפשלים בדבר הזה. כמובן שמצאנו בסוף את המטען, זה קרה לפני חמש דקות, בשלהי העבודה. הוא היה במקום היחיד שלא חיפשנו בו- המקום שבו תמיד הוא נמצא.

מה שכן, העבודה שלנו על הפרוייקט היתה מדהימה: כתבנו והלחנו שירים, הקלטנו אותם כל הלילה, יצאנו לצלם והתיישבנו לערוך ולעבות את הביצוע של השירים. אין ככה זה, כשלא ישנים מספיקים הרבה. בדרך כלל כל מי שעושה סרט בפרוייקט הזה נתון תחת לחץ אטומי. לא רק שלא היינו בלחץ, גם הספקנו עוד דברים במקביל- הכנו מונולוג והגענו לשיעור שהיה לנו היום בבוקר, ראינו כמעט את כל המשחקים של המונדיאל שהיו ב-48 השעות האלה, סידרנו את הדירה אחרי שהפכנו אותה לחלוטין וכמו שאתם רואים הספקתי גם לכתוב פוסט. מדהים!

בקרוב תראו את הסרט ואולי גם איזה מייקינג אוף קצר. טוב אני חוזר לעבוד על השטויות האחרונות של הסרט.

רן גרינפלד – נרו יהיר

הדירה

, , , , , , , ,

אין תגובות

יש לך חמש שקל לבאר שבע?

החיים הטובים

תומר ואני הלכנו השבוע ליום הסטודנט בבאר שבע. כן, הרחקנו עד באר שבע, קורה. בדרך גילינו שיש פקקים שנוצרים באופן בלתי סביר ומסתיימים במקומות עוד יותר בלתי סבירים כמו למשל בתחנת הדלק הסיירים. ממה נוצר העומס הזה? אנשים מאטים כדי להראות לילד שלהם איפה זה הסיירים? הגענו די מוקדם לבית של חבר שלי ליאור ושם הספקנו להשתכר למוות בתוך חצי שעה בלבד (המון אלכוהול בחברת כ-20 סטודנטים באר-שבעיים חברותיים במיוחד) ומסתבר שזה הספיק בשביל ליהנות מהשירים של ליאור נרקיס. חוץ מזה שכבר אמרתי בעבר שכשאתה שיכור אתה יודע בעל פה את המילים של כל השירים בעולם, לא משנה אפילו אם הם ביפנית, גנאית או ערסית. אחריו הופיעו אהוד בנאי, ברי סחרוף (שאירח את פורטיס) והדג נחש, שכל אחת מההופעות האלו היתה אדירה ובסוף, בהופעה של אינפקטד מאשרום כבר נפלנו מהרגליים.

בכניסה חילקו צמידי סטיקלייט. אחת החברות של ליאור רצתה שאני אתן לה את שלי כי היא מנסה להשיג כמה שיותר. אמרתי לה בצחוק שאני אשיג יותר. בתגובה היא אמרה לי שלא כדאי לי להתחרות עם בנות במשחקים כאלה, אין לי סיכוי. כמובן שהיא לא מכירה אותי וכמו שבארני אומר- Challenge accepted! שעד אמצע הערב כבר היו לי יותר צמידים ממנה אבל בסוף הערב נשארתי בלי כלום אחרי שזרקתי את כולם על שאנן מהדג נחש. לא שהם לא היו טובים, להיפך, פשוט במהלך ההופעה נזרקו איזה שני צמידים לעבר הבמה ושאנן אמר שזה לא נחשב אם לא פוגעים לו בבולבול. ברור שהחל מאותו רגע עפו אלפי צמידים זוהרים לכיוון הבמה (ומשום מה גם נעל) וגם אני הייתי חייב לקחת חלק בפסטיבל. אני חייב לציין שהצמיד הזוכה שפגע ישירות בבולבול של שאנן היה צמיד שלי אבל מי שזרק היה הבחור לידי שנתתי לו אותו כמעשה צדקה אחרי עשרות נסיונות כושלים שלו. בקיצור הפסדתי אבל היה אדיר!

 

לא מפחד מכם. שאנן

 

שירת הסטיקלייט

החיים הפחות טובים

לא יודע למה חשבתי על זה אבל בשביל מה המציאו את ערוץ החיים הטובים? אנשים עד כדי כך אוהבים להציץ לחיים של אחרים ולבכות על זה שהחיים שלהם לא כאלה טובים כמו של האנשים שהם רואים בטלויזיה? למה אין ערוץ הפוך שבו רואים אנשים במצב יותר גרוע מאיתנו כדי שנוכל להרגיש טוב עם עצמנו- ערוץ החיים הקשים. אני כבר יכול לדמיין איך נראה לוח השידורים שלהם:

10:00 – 11:00 – "אין כמו בבית" – סיפורה המרגש של זהבה בן.

11:00 – 12:00 – "חוות אחיות" – אתי לוי, אחותה של זהבה בן, מספרת איך זה לחיות בצילה של הכוכבת הגדולה.

12:00 – 13:00 – "מתאבדים" – קבוצת אסירים מנסה לברוח מהכלא אך בסוף הם מחליטים להתאבד אחד אחד.

13:00 – 14:30 – "הירו(אינ)ז" – סדרת דרמה העוקבת אחר גיבורים המקבלים כוחות על והופכים לנרקומנים.

14:30 – 15:30 – "הכל דיבורים" – תוכניתו של רזי ברקאי והפעם: אוהדי מכבי תל אביב מדברים לפני הדרבי.

15:30 – 17:00 – "עשיר שלנו" – דרמה מוסיקלית על תושב שכונת התקוה שזכה בטוטו ומנסה להציל את השכונה.

17:00 – 18:00 – "שמנים ונהנים" – שמעון גרשון ורן בן שמנמון מספרים על הרגלי האכילה שלהם.

18:00 – 19:00 – "הכנה לבגרות במתמטיקה" – אבי לוזון מלמד כדורגלנים לחלק בשתיים.

19:00 – 20:30 – "בן המלך ועני" – סרט תיעודי על גילי ארגוב.

20:30 – 21:30 – "אוטוזבל" – הגרסה דלת התקציב של מונית הכסף.

21:30 – 22:00 – "טעימות" – תוכנית בישול בהגשת הסובל.

22:00 – 23:00 – "זריף נגד מאה" – שעשועון שבועי. בכל שבוע אורן זריף מתמודד מול 100 מסכנים וגוזל מהם מיליון ש"ח תמורת 253 טון אנרגיה.

23:00 – 4:00 – "קשה לי" – קליפים ממיטב הזמר המזרחי אל תוך הלילה.

הכסף שלכם הידיים שלי

הכסף שלכם הידיים שלי

טוב נו, כנראה שלא היינו צופים בערוץ כזה…

רן גרינפלד – מתכנן תוכניות
הדירה 21

, , , , , ,

תגובה אחת

דאבל אור נוטינג

לקחנו דאבל. כן, אמרתי לקחנו ולפני שאתם קופצים לאמירה הרגילה והמטופשת של "מי זה אנחנו? מה אתה שיחקת?" אז כן. אני חושב ששיחקתי מצויין, במיוחד במשחקים האחרונים נתתי את כל כולי וחזרתי סחוט וצרוד אבל זה היה שווה את זה.

מה שמדהים באליפות הזאת היא שהיא הוכרעה בשניה האחרונה. בד"כ היא כבר ידועה מראש כמה מחזורים לסיום והפעם אחרי שהאדומים כבר התנחמו בזכיה רק בגביע פתאום הם הבינו שהם לקחו גם את האליפות. מדהים.

דבר אחד אני באמת לא מבין. מה הקטע של צלחת אליפות? זה הפרס הכי ראוי לקבוצה שהיתה הכי טובה במשך שנה שלמה? צלחת??? יכול להיות שהרעיון המקורי היה בכלל להשלים סט עם הגביע. אולי אם יום אחד קבוצה תזכה בטריפל אז במקום גביע הטוטו יתנו להם סכו"מ להשלים את התמונה. וזה בטח מאד מבאס לקחת אליפות ביוון- אתה זוכה בצלחת אליפות וישר שניה אחרי זה מנפצים אותה על הרצפה.

מישהו בא לשחק פריזבי?

מישהו בא לשחק פריזבי?

הייתי בחגיגות הדאבל וגיליתי שהקהל שם מחולק בדיוק כמו במשחקים- הקרבה לבמה היא לפי עד כמה אתה משוגע. אני איכשהו מצאתי את עצמי במעגל הכי קרוב, מוקף בערסים בני 15 שדחפו בלי הפסקה ושרו וצעקו. בדיוק כמו שאתם הולכים להרגיש בהופעה של מטאליקה. היו שם יותר מ-20,000 איש שלא ברור מאיפה צצו אחרי כל השנים האלה שאנחנו רואים בבלומפילד משהו כמו 7000 אוהדים בממוצע למשחק רגיל. הפתרון נמצא בעובדה שיש כמה סוגים של אוהדים:

האוהדים ה"קבועים" – הקבוצה שבה אני נמנה. סוג אוהדים שאוהב את הקבוצה שלו ולא משנה אם היא מנצחת או מפסידה, הם יגיעו כמעט לכל משחק ויכריזו בפומבי על אהבתם לקבוצה. בחגיגות האליפות ניתן להבחין בהם במעגל השני, כשהם שרים את כל שירי הקבוצה.

האוהדים ה"מוכרים" – כל מיני אנשי טלויזיה, זמרים ואנשים מוכרים אחרים המזוהים עם קבוצת כדורגל מסויימת. יש בעיקר אוהדי הפועל כאלה (מי יודע, אולי תוך כמה שנים אני אמנה על הקבוצה הזאת). בחגיגות האליפות ניתן להבחין בהם על הבמה או באיזה ערוץ ספורט.

אוהדי ה"אני בא רק למשחקים חשובים" – יגיעו לאצטדיון רק בדרבי או במשחקים מכריעים למינהם כי "רק במשחקים האלה יש עניין". בחגיגות האליפות ניתן להבחין בהם משתעממים.

"אוהדי הסלון" – אוהדים שלא באים למשחקים מעולם אבל מבחינתם הם יודעים הכל יותר טוב ממך. הם בד"כ מושפעים משדרי הטלויזיה ולרוב הם יחשבו את ההיפך ממה שאוהדים אמיתיים חושבים. בחגיגות האליפות ניתן להבחין בהם במעגל החיצוני כשהמילים היחידות שהם מכירים בשירי הקבוצה הן: שם הקבוצה, "יאללה" ו"אולה".

ה"מסתפחים" – בכל עונה הקבוצה שזוכה באליפות תזכה גם בגוש לא קטן של מסתפחים שיחליטו באותו הרגע שהם אוהדי הקבוצה. קבוצה זו מתחלקת לשתיים- אלה שעד אותו רגע לא באמת אהדו קבוצה ומעתה והלאה יתחילו לאהוד את הקבוצה, ואלה ששנה הבאה יגידו שהם אוהדים את האלופה החדשה. את שני הסוגים האלה ניתן לראות בחגיגות האליפות כשהם מסתובבים בצד הרחוק וקונים איזו נקניקיה מאיזה דוכן עלוב בצד.

ה"מצ'וקמקים" – אלה שבמשך שנים טוענים שהם אוהדים את הקבוצה אבל מעולם לא תראה אותם באף משחק ואפילו את חגיגות האליפות הם יפספסו מסיבה מצ'וקמקת כזאת או אחרת.

ה"שרופים" או ה"קומץ" או ה"לא נורמלים" – את הקבוצה הזו שמרתי לסוף. מדובר באותם אוהדים שקיימים בכל קבוצה, גם אם הם פצועים קשה הם לא יחמיצו אף אימון של הקבוצה, במשחקים הם יביאו תופים וכל מיני כלי נשק שגנבו מהצבא וחלקם אף לא רואה את המשחק ועומד עם הגב למגרש במשך תשעים דקות בלי חולצה גם אם יורד שלג. בחגיגות האליפות ניתן לראות אותם קרובים לבמה, דוחפים אחד את השני, צועקים דברי נאצה כנגד היריבות ושרים בקולי קולות את שירי הקבוצה אותם הם בעצמם כתבו.

אגב תמיד עניין אותי איך מתנהלים המפגשים האלה שבו האוהדים כותבים שירים חדשים לקבוצה ולשחקנים. הם נפגשים בבית של מישהו לאיזה ערב שירה ועוברים על דיסקים בתקוה למצוא לחן שיתאים לשחקנים החדשים בקבוצה? סוג של בירה ונשירה (או בירה ונקללה כשהם כותבים את שירי הנאצה).

המג'נונים

המג'נונים

לסיכום: אדום עולה! אנחנו לוקחים אליפות אחת לעשר שנים אז תנו לשמוח! במיוחד אחרי עונה מטורפת כזאת. יאללה הפועל!!!

נ.ב.

היום ערב חג שבועות. מה שאני אוהב בחג הזה זה שהמנהג בו (אכילת גבינות) הוא לא כפייה אלא מנהג נטו. מי שרוצה יכול לאכול בשר, רק נהוג לאכול גבינות. בעצם גם בראש השנה אתה לא חייב לאכול ראש של דג ובחנוכה לא חייבים לאכול סופגניות. למעשה, רק פסח כופה עלינו את הדיקטים האלה במשך שבוע. כוסאמק. כמה שאני שונא את פסח…

נ.ב. 2

לכל שונאי הפועל – איזה כיף זה הא?

רן גרינפלד – אדום בנשמה

הדירה

, , , ,

אין תגובות