טוב, כנראה שבאמת אנחנו חיים יותר מדי טוב בשביל סטודנטים. במיוחד סטודנטים למשחק. אז אחרי תקופה ארוכה של חיים טובים החלטנו שצריך לנקוט בכמה פעולות בכדי לא למצוא את עצמנו עושים ריאליטי בערוץ החיים הקשים. אז אפי לקח עוד קצת משמרות על חשבון משחקים במונדיאל, תומר מוכן לקחת כל עבודה שייתנו לו (כל עבודה שייתנו לו) ואני מצאתי את עצמי עובד כבר שבועיים רצופים כל יום. כבר הספקתי לשכוח איזה כיף יום חמישי אחרי שבוע שלם של עבודה. חוץ מזה נקטנו בעוד כמה פעולות שמשפיעות על שלושתינו.

למשל החלטנו לבטל את הכבלים. הרי גם ככה הדבר היחיד שאנחנו צופים בו בטלויזיה זה המונדיאל וגם ככה הוא נגמר מחר וגם ככה זה בכלל בערוץ 1 ואנחנו לא צריכים את כל חבילות הערוצים המיותרות בשביל זה. לקחנו בחשבון שכנראה שיהיו לנו עוד כמה תשלומים לכבלים כי מהרגע שמתקשרים בכדי להתנתק ועד שמסתיימת השיחה בהסכמה הדדית שינתקו אותך עוברים כמה חודשים.

בחייאת תנקתו אותי, נו אל תהיו כאלה

אקט נוסף שתומר ואני נקטנו בו הוא ההחלטה לא לאכול בחוץ במשך שבוע שלם. זה אומר שבוע שלם בלי קרנף, בלי ג'ירף ואפילו בלי דומינו'ס. האמת היא שהיה לנו כבר שבוע כזה לפני שבועיים וזה לא היה כזה קשה אבל זו החלטה שבאמת מונעת מאיתנו להוציא כסף מיותר.

הדבר השלישי היה לפטר את העוזרת. מה שאומר שאנחנו חוזרים לנקות את הדירה בעצמנו. מה שאומר שהדירה חוזרת להיות מטונפת. האמת היא שהיום יצאנו מלכים והתעוררנו בעשר בבוקר (שבת להזכירכם) וניקינו את הדירה במשך שעתיים. למעשה גם יצאנו ממש טיפשים כי הדבר הבא שעשינו היה ללכת לים ולחזור לדירה עם מלא חול.

לפחות בדבר אחד אנחנו לא חוסכים – בירה. גם בנסיון לחסוך כסף יש קוים אדומים.

אני רוצה לחזור רגע למונדיאל- יש בעיה קשה כשהוא נגמר. בסופו של דבר אנחנו חיים את רוב החיים שלנו בלי מונדיאל אבל כשהוא מגיע הוא כל כך אדיר שברגע שהוא נגמר הוא יוצר איזשהו ריק שגורם לבן אדם הממוצע להרגיש שהחיים נגמרו במשך כמה שבועות עד לרגע שהוא מתאושש וממציא לעצמו כל מיני ניחומים בסגנון: זה בסדר הליגה מתחילה עוד מעט, ויש יורו ואולימפיאדה עוד שנתיים ומונדיאל עוד ארבע שנים. עוד ארבע שנים פחות יום. עוד ארבע שנים פחות יומיים…

איך אפשר בלי זה?

האמת היא שאפילו היומיים הפסקה בין השמינית גמר לרבע או בין הרבע לחצי יצר אצלי איזה וואקום קטן שגרם לי לנצל את היומיים האלה כאילו כלום, ז"א אחרי שהתרגלתי לראות מונדיאל במשך 19 יום רצוף ופתאום הגיעו יומיים בלי- עשיתי ביומיים האלה כל כך הרבה דברים שלא עשיתי ביום רגיל לפני שהתחיל המונדיאל כמו לכתוב תסריט, לתופף ולעבוד עם אפי ותומר על כל מיני דברים. מדהים.

נ.ב.

אני יודע שנעלמנו לקצת זמן. הסיבה העיקרית היא שלפני שבועיים היו חגיגות שנה לאתר של הדירה. רצינו לעשות משהו חגיגי לכבוד המאורע והיות ולא היה לנו אף רעיון פשוט לא עשינו כלום. שבועיים רצוף. טוב, אתם יכולים להתייחס לזה כסוג של פגרה.

נ.ב. 2

לפני שבועיים גם השתתפנו בתחרות 48 שעות עם המחזמר שלנו "פחות אבל כואב". הסרט עלה לחצי הגמר של התחרות וניתן לצפות בו ולהצביע לו לפרס חביב הקהל בקישור הבא:

http://my.ynet.co.il/short/content/2010/48_Hour

נ.ב. 3:

בקרוב מאד נעלה לאתר סרטון מאחורי הקלעים של הסרט.

רן גרינפלד – חוסך שבטו

הדירה

דיבוב צפוף

השבוע התקשרתי לכל אולפן דיבוב שקיים בארץ במטרה לשאול אם הם עושים אודישנים בזמן הקרוב. למי שמרגיש שחסר לו פה משהו אני אעשה השלמת פערים קצרה: לפני שלוש שנים עשיתי קורס דיבוב בהנחיית אורלי קטן (מדבבת ובמאית קולות). אורלי מאד אהבה אותי ומשכה אותי לאודישן באולפן דיבוב מסויים. באותה התקופה בדיוק התחלתי לעבוד בבדיקות תוכנה. את האודישן עברתי וזומנתי להקלטות, על חשבון חצי יום עבודה וראש הצוות שלי דאז עשתה לי פרצוף של "אני לא מאמינה שככה אתה יוצא באמצע העבודה". היות והייתי חדש בעבודה אז עוד עשיתי לה דין וחשבון אבל היום לא הייתי מתייחס בכלל לאמירה כזאת.

כשזומנתי להקלטת העונה השנייה של אותה סדרה ראש הצוות שלי כבר לא היתה מוכנה שאני אלך על חשבון העבודה. לימים הבנתי שהייתי יכול פשוט להגיד לה ללכת קיבינימט. בסופו של דבר אותה פיטרו ארבעה חודשים לאחר מכן ואני עדיין פה. באולפני הדיבוב לעומת זאת מצאו לי מחליף (מה שעושה בד"כ טראוומה לילדים קטנים, כשמחליפים קול לדמות שהם אוהבים). מאז כנראה שאני שרוף בתחום כי כל אולפן שאני מתקשר אליו תמיד אומר שאין אף אודישן בזמן הקרוב. קריירת הדיבוב שלי מסתכמת בדמות של אדם שמן בסדרה סינית על משפחה שמנהלת בית תה ("טאו שו" בערוץ הופ למי שמעוניין).

פסגת הקריירה שלי

אגב, אחי הקטן עושה כרגע קורס דיבוב אצל ניקו בר (גם מדבב מפורסם). אמרתי לו שיחליף את שם המשפחה שלו כדי שלא יידעו שאנחנו קרובים אחרת יישרפו גם אותו…

חולות של תקוה

היום היינו בים. תומר הזכיר שהוא עוד לא היה בים העונה. שלושה שבועות בתאילנד כנראה לא נחשבים. ארזנו את כל מה שהיה לנו בדירה שאפשר ללכת איתו לים, שזה מסתכם למעשה בשמיכה ושלוש בירות. נסענו לחוף הפירצה שאם פעם זאת היתה פירצה שאף אחד לא מכיר, היום קיבלנו את הרושם שלאף אחד בארץ כבר לא איכפת לנסוע עם הפרייבט שלו בדרכי עפר מלאות באבנים כאילו זה מינימום האמר (MC?), לחנות בחניה שהסיכוי היחיד לצאת ממנה הוא להמתין בסבלנות שהחוף יתרוקן ולהתרסק בירידה בסלעים בשביל לשבת ברצועת חוף צרה ביותר. העיקר שלא צריך לשלם בכניסה. הצלחנו להתמקם על איזו פיסת חול קטנה שבין אלפי האנשים והזבל. אחרי שהצלחנו לפלס את עצמנו בין המטקות נכנסנו לים. אף פעם לא הייתי טיפוס של גלים. אני לא שחיין טוב ואני מתחיל לטבוע במקומות שתומר ואפי עדיין עומדים.

נזכרתי בכמה תופעות מוזרות שראיתי בפעמים האחרונות שהייתי בים. היה למשל איזה אבא אחד שעמד במים העמוקים וכל הזמן זרק את הילד שלו גבוה באויר ותפס אותו. חשבתי לעצמי איזה מצחיק אם בזמן שהילד יהיה באויר יבוא איזה גל וישטוף את האבא. היה גם איזה ילד שעמד וצעק כל הזמן :"הנה גל", "הנה עוד גל", "הנה עוד גל". ילד- אתה בים! יש פה כל הזמן גלים, אם היית עכשיו באמצע הכביש והיה מגיע גל הייתי מרשה לך לצעוק הנה גל. היה גם פעם אחת איזה קטע שהמציל כרז לכל המתרחצים לעבור יותר צפונה וראיתי איזה ערס שמתחיל להתבלבל. הוא בטח חשב לעצמו- "מה צפון? אני עכשיו בים, ים זה מערב אז איפה הוא רואה צפון, הכל פה זה מערב. מה הוא רוצה שאני יביא מצפן לים?"

הטיפוסים שאני הכי לא מבין זה ציידי המדוזות. תמיד יש תחבר'ה האלה שיוצאים מהים מבסוטים עד הגג עם מדוזה בכל יד, ואז הם באים ועושים ערימת מדוזות על החול. איכשהו החבר'ה האלה אף פעם לא נעקצים. מה הם עוברים איזה קורס לזה? הם כמו משמר החופים, מנקים אותו ממדוזות. תמיד כשאני נכנס לים ויש מדוזות זה מפסיק להיות כיף. אתה חי בחרדה תמידית שמכל מקום בכל רגע יתקוף אותך איזה גוש ג'לי ונתקף אימה מכל שקית שצפה בסביבה שלך ובסוף כשאתה יוצא מהמים אז גם אם לא נגעה בך אף מדוזה אתה מרגיש כאילו חזרת מאיזה מארב בלבנון.

למה זה לא יכול להיראות ככה?

הדבר שהכי מטריף אותי בים זה שתמיד המקלחות והברזים נמצאים באמצע החול. אתה שוטף את עצמך ואז ממשיך ללכת על החול עד לאוטו. אני לא מצליח להבין את ההגיון של מי שהינדס את זה. מה אתם רוצים שבכל מחיר אני אגיע עם רגליים מלאות חול לאוטו? זאת קונספירציה אבל קונספירציה שלא עומד מאחוריה כלום.

נ.ב.

הגעתי לבית של ההורים שלי ובמקלחת היה סבון גרגרים. מה הקטע של הדבר הזה? אני בדיוק שוטף את עצמי מכל גרגרי החול שנדבקו לי לכל הגוף, למה שאני אצטרך עוד גרגרים עליי גם בסבון?