פוסטים שתויגו כ-חזה

עשרים ואחת

ברוכים הבאים לדירה בכתובתה החדשה:
http://hadira21.com
או בשם החדש: הדירה 21- האתר המוביל בישראל לאנשים שחיפשו בגוגל "גייז" והגיעו בטעות.

למה 21 בעצם?
א. מכיוון ש-ה-דירה בכבודה ובעצמה נמצאת ברחוב משה שרת מספר 21
ב. משום שהכתובת שרצינו באמת: hadira, כבר תפוסה על ידי אתר כלשהו שמספסר בכתובות אינטרנט.

בגלל ששתי הסיבות די קלושות, אני מבטיח מתנה* מתאילנד למי שימצא או ימציא את הסיבה הפיקטיבית הכי טובה למספר הזה בשם של האתר.
*בנות: ניתן להמיר במין בתיאום מראש.
**לאלה שהגיעו בטעות: סליחה.

ועוד משהו על עשרים ואחת:

קראתי את הפוסט של רן, ונזכרתי בבחורה שהרכיבה את שם המשפחה שלה מאותיות לפי הנומרולוגיה. לרעתה אני אגיד שהשם הנבחר לא נשמע כל כך טוב. לזכותה אני חייב לציין שהיא בחרה בצירוף הכי פחות גרוע של אותן אותיות. למעשה אני די בטוח שכל צירוף אחר של האותיות שהיא השתמשה בהן יפיק שם של מאכל אוזבקי. נכון שאני לא מכיר אף מאכל אוזבקי, אבל אני בטוח שאם הייתי מכיר, זה היה נשמע בדיוק ככה.

ומכיוון שדיברנו על 21, אז ברוח הנומרולוגיה, כמה צירופי מילים שבגימטריה שווים 21:

אגד בגדד
דו"ח בא
יה באבא
דב בבגאז'

כפי שאתם רואים, קיבלנו שיר שמספר על נהג אוטובוס עירקי, שמבחין בפקח מתקרב, והוא מאוד נלחץ. כי יש לו דוב בבגאז'.

חשבתי גם על הצירוף: "חזה א'", שלא אומר כלום, אבל בוודאות יוסיף לקהל קוראינו גם את אלה שחיפשו בגוגל את המילה "חזה".
אכן נפלאות הן דרכי הנומרולוגיה.

ולסיום:

רן הציע שבמקום לכתוב פוסטים ארוכים ומייגעים פעם בשבוע, אנסה לכתוב יותר פוסטים קצרים. אז את נפלאות החוף התאילנדי שאני נמצא בו אשמור ליום אחר. עד אז להתראות לכולם.

תומר וילנסקי
ראי-ליי ביץ'.

, , , , , , ,

2 תגובות

על קרנפים ואנשים

אחר-צהריים טובים לכולם. אני לבדי בדירה לכמה ימים, ובעוד שרן (הרשע ושונא הטכנולוגיה) יושב על התחת ומגרבץ תמורת סכומי עתק בעבודה (שהיתה צריכה להיות שלי), אני יושב על התחת וצופה בתיאטרון איכותי בזמן ששתי בחורות יפהפיות וחשופות חזה מנפנפות עלי בעלי דקל ומאכילות אותי ענבים. במקביל אני מכתיב לעוזרי הנאמן את תוכן הפוסט הזה. (טוב, אני מודה שאני מעט מעוות את המציאות, ובגלל אהבתי הגדולה לאמת, אסביר מה באמת קורה:)

אני יושב (כן, באמת יושב על התחת), ועורך קטעי תיאטרון שחברי היקרים לכיתה ביצעו ביום הפתוח ביום רביעי האחרון (בדיוק סיימתי למחוא כפיים לאפי וטל). המזגן מנפנף עלי במניפותיו ואני אוכל אשכול ענבים. הענבים לא טעימים בכלל. אני עצוב ובא לי לבכות. (לא.. הכל ממש טוב. אבל הם באמת לא טעימים).

היום רציתי לספר על תופעה שנהיתה נפוצה מאוד בקרב חברי לכיתה, וגם לי היה בה חלק לא מבוטל, והיא תופעת ההתנצלות/ הנמכת הציפיות. השיטה עובדת כך:

1. השחקן (או שחקן לעתיד) עולה לבמה, השחקן מודיע מראש שהקטע שהוא עומד לבצע אינו מוכן, שהוא לא טוב במיוחד, שהוא לא עבד עליו מספיק ושבסיום הקטע יש לסקול אותו בטלפונים ניידים ובכל הבא ליד.

2. השחקן מבצע את הקטע.

3. בטרם תגיע ביקורת על הקטע, השחקן מכריז כי הוא יודע שהקטע לא היה טוב, או לחלופין, שהקטע היה מעולה בחזרות ומדובר בנפילה חד פעמית.

4. השחקן יוצא לרחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, משליך את עצמו לרגלי משאית נוסעת וחלקי גופו מתפזרים מסניף AM-PM הקרוב עד לסביח אגסי.

הסיבה שבגללה אני כותב את כל זה היא, שאני עומד לצרף קטע וידאו שבו ניתן לצפות בסצינה הראשונה מתוך "על עכברים ואנשים" שביצעתי ביחד עם רן ביום הפתוח. כמבוא לקטע, חשבתי גם אני לציין כי מדובר בסקיצה/ קטע שלא עבדנו עליו מספיק/ חרא קטע/ סליחה שאני חי. אבל במקום זה, הפעם החלטתי ללכת על הגישה ההפוכה ולהגיד שמדובר באחת מהסצינות הטובות ביותר ששוחקו אי פעם מעל במת תיאטרון בישראל ובעולם כולו. או אולי ללכת על הגישה המתונה ולהגיד בפשטות שזהו קטע שמאוד נהנינו לבצע והיינו רוצים להראות.

כך או כך אני מקווה שתיהנו מהקטע. להתראות.

תומר וילנסקי

הדירה

YouTube Preview Image

, , , , , , , ,

3 תגובות